האשה החרדית אינה זקוקה ליום האשה הבינלאומי החל השבוע. כי הסיבה לציון יום האשה הבינלאומי, היא, תפיסתו של מעמד האשה האוניברסלית כמעמד נחות לעומת זה של האיש, מעמד אותו מנסים לשקם במשך שנות דורות.
אך האשה החרדית יודעת מה שכל יהודי יודע, שהאלוקים ברא את האדם וחוה שווים, וכך את כל מין האדם: 'ויברא אלוקים את האדם...זכר ונקבה ברא אותם'. שוויון מוחלט. אלא שתפקידם בעולם הוא שונה. דבר הנובע גם מהשוני שבין אישיותה של האשה ושל האיש, ויעודם השונה והמשלים. רק ביחד הם קרואים אדם.
במגזר החרדי, הבעיה הפוכה מזה של החילוני והציוני דתי. יש לכאורה לאשה פוטנציאל לחוש עליונות על הבעל, כי היא המפרנסת והוא הלומד. החילונים, המושפעים מערכי התרבות המערבית, מתעלמים לחלוטין מהבדלי האישיות. באופן פרדוכסלי, אצל נשות הציונות הדתית, הדבר חמור יותר. כי הן מיישמות את התרבות המערבית לתוככי עולם התורה. לכן התהליך בציונות הדתית הוא כזה, שהנשים יהיו לומדות התורה והבעלים המפרנסים.
אלא שהבנות החרדיות מתחנכות בסמינרים, שגם אם הן המפרנסות - תופעה הנעשית שכיחה יותר - זו לא קריירה, לא מימוש עצמי, אלא צורך הנובע מאילוצי התקופה. הבעל לומד, והאשה מפרנסת. כך מתקיים השוויון האמתי. כל אחד ומקומו ביקום היהודי. היום קל יותר למצוא בחורה חרדית טובה לשידוך, מאשר בחור חרדי.
אבל זה רק במגזר החרדי. בעולם החילוני, האשה חיה במרוץ מתמיד למימוש עצמי. בציונות הדתית, האשה דורשת להתחלף עם הגבר. התפיסה האנטי יהודית הזו, מביאה לרגשות נחיתות למעמדה של האשה ביחס לאיש. לא פלא שצריך את יום האשה הבינלאומי. כי רק בעולם שאינו יהודי, קיים פער בין מעמדה של האשה למעמד האיש.
האשה החרדית רואה את האידיאל שלה, בבעל שלומד והיא תומכת בו ובמשפחתה. כל אשה חרדית הייתה מבקשת להדמות ליחסי הבעל ואשה של גדול הדור ואשתו. במציאות זה ממש לא קל, לא לאיש ולא לאשה. אבל זו בהחלט השאיפה. נקודת המוצא לתפיסתה של תפקידה בעולמה.
האשה החילונית שואפת להיות ראשת ממשלה. בעלה יהיה המפרנס, והיא תהיה ראשת ממשלה. זה המימוש העצמי הטבוע בשוויון האשה. גם האשה הציונית דתית שואפת לשם, אלא שהיא גם הייתה רוצה להיות גדולת הדור. בעלה יהיה בתפקיד של עקרת בית. הוא יגדל את הילדים ויטפח את המשפחה. הוא יקבע עיתים לתורה. היא תלמד גמרא ופוסקים. הן רואות בזה שוויון מתקן לשנות אפליה בהן לא זכו נשות הציונות הדתית להיות גדולות בתורה.
אלא שהעם היהודי הולך להשתטח בהמוניו על קברה של האמה הקדמונית רחל. עקרת בית פשוטה, שידעה את תפקידה בעולמה, והעם היהודי מוקיר לה את צדקותה וקדושתה זו לדורות. אף לא אחד היה משתטח על קברה של ראשת ממשלה או של מי שמתיימרת להיות גדולת הדור.
זה ההבדל בין יום האשה הבינלאומי, ליום האשה החרדית. האשה החרדית יודעת שהשוויון נטבע כבר ביום השישי לבריאה, הוא יום השוויון האולטימטיבי לאשה ולאיש, הוא יום בריאת האדם.