החששות שהתבדו במלונית הקורונה // אלי קובין

אז ככה, מיד כשיצאתי חיובי לנגיף, התלבטתי האם ללכת למלונית קורונה או להישאר בבית.

כמנהג בעלי בתים חשובים, העליתי סקר ברשתות החברתיות בהן אני מחזיק חשבון, ורוב מוחץ של האנשים הזהירו אותי לא ללכת,

אבל, אני החלטתי להקשיב ללב שלי והלכתי.

קיבל אותי בחור נחמד בשם ברוך, בסבר פנים יפות, עברתי שבוע מדהים מרגש הכרתי אנשים מדהימים, ואגרתי המון כוחות.

האמת היא כזו, מי שמדמיין שישרתו אותו 24/7, ספוילר: ממש לא, מי שמדמיין שיקבל ארוחות גורמה ממסעדות שף ממש לא, אבל היה אוכל מעולה 11 סוגי סלטים בופה עשיר אוכל חם, פירות שתיה חמה כל הזמן.

החוויה שעברתי היא עצומה וקשה לתיאור, אחרי קרוב לשנה של סבל, של פחד, של חולי ושל חוסר וודאות, אתה מגיע למין מדינה קטנה.

תבינו, מדובר בסוג של בועה, כאילו חוזרים בזמן לתקופה לפני הקורונה, מרחבי דשא, בתי כנסת בלי קפסולות בלי מסכות יש פה הכל, גינת משחקים שולחן פינגפונג, ועוד ועוד

סוג של לחזור בזמן לתקופות הטובות בבחורתי, שהייתי בקעמפ של הישיבה, איכשהו מצאתי את עצמי שקוע בלימוד עם בחור מישיבת חברון.

כל ערב הייתה פעילות אחרת; פעם הופעה של יואלי דיקמן, שלמה כהן ועוד, ערב אחר טריוויה קליקרים, ערב אחר יושבים זיץ, איזה 100 בחורים, עם גיטרות קלרינט, כינור ועוד, ושרים עד 2 לפנות בוקר.

זה היה ממש תענוג צרוף, כעת אני חוזר עם כוחות רעננים, והכל בזכות האנשים הנפלאים של פיקוד העורף, ואנשי המלון. אז תודה על הכל.

קצת מהתיעוד שצילמתי במהלך שהותי במלונית • תהנו