תורת הנצח והדי האזעקות // הרב בן ציון נורדמן

לקראת תום תקופת נהלי 'חופות הקורונה' נקבעה ביומני עריכת חופה וקידושין בגן אירועים בראשון לציון ליום שלישי בשבוע זה, בשעות שלפני האירוע, כאשר התחזיות להתחממות הגזרה בעזה, ובמקביל הדי תגובות שונאי ישראל ו'הידים ידי עשיו' מהדהדות ברחבי הארץ, עלה החשש בלב כי גם גוש דן המורחב נכנס ל'טווח האש'. ערכנו בירורים ראשוניים עם בני הזוג, השתדלנו להרגיע ולחזק אותם לקראת הרגע הגדול שלהם בהקמת בית בישראל, וסיכמנו כי האירוע ייערך בעז"ה כמתוכנן, ונמשיך לעקוב אחרי ההתפתחויות.

כשהגעתי למקום, ערכנו סידורים אחרונים, ניגשנו לעריכת הכתובה, כשברקע הניגונים הקלאסיים המרגשים לקראת היציאה לחופה, ו - - - לפתע, עם צלילי התזמורת משתלב אזעקות עולות ויורדות - - - ובגן האירועים מהומת אלוקים! תוך רגע התפזרו הנאספים לכל עבר, כל אחד מנסה לתפוס לו מחסה, אם בצל קורת גג קרובה, או נצמד לגזע עץ מזדמן. החתן והכלה עומדים נבוכים, אינם יודעים את נפשם.

לאחר דקות ספורות שנדמו כמו נצח, חזרו המוזמנים מפה ומשם, מנסים להתאסף שוב למעמד החופה. ואז שוב - - - עולה ויורד, עולה ויורד, ופעימות הלב עולות ויורדות גם הם לפי קצב האזעקה - - -

תוך כדי כך למרבה הצער מגיעות להם השמועות הקשות על תוצאות פגיעה קרוב למקום, וכמובן שהדבר לא תרם לרוגע ולאווירת השמחה.

הציבור התרכז לו באחת הפינות, מבקש ממני לשמוע כמה מילים, לעשות קצת סדר במהומה, לפלס קצת דרך בין חדרי הלב המפרפרים מפחד. השתדלתי להשרות אווירה רגועה ככל שניתן, פתחתי במילות של אמונה, תקווה ובטחון בבורא העולם שמנהיג אותו בהשגחה על כל צרה שלא תבוא, הטיל אינו 'עף' לו לדרכו בחלל האוויר ללא מסלול מדויק ומחושב, אלא הבורא יתברך כביכול 'מחזיק' בו לאורך כל הדרך, וסומכים אנו בלב שלם על 'שומר ישראל' שלעולם לא ינום ולא ישן. התעוררנו בצוותא באמונה ובתפילה ותוך כדי כך החלטנו כי יוצאים שוב לעריכת החופה, בתקווה שהפעם נוכל לקיים אותה כראוי ללא הפרעות וללא פגע.

ואכן, זכינו לערוך את החופה, השתדלנו שהיא תהיה במקסימום איכות, ובמינימום זמן... הייתה זו החופה הקצרה ביותר שערכתי אי פעם. ותוך כחמש דקות היו בני הזוג נשואים 'כדת משה וישראל'!

עם סיום האירוע והסקת המסקנות, יצאתי עם תובנה מחודשת לקראת חג מתן תורה שבפתח ואותה רציתי לחלוק איתכם.

תוך כדי האירוע שמתי לב כי באותם רגעים של פחד וחוסר וודאות, התאחדו כלל הנוכחים בחופה, מכל קצוות הקשת הדתית והמגזרית בציבור הישראלי, אל דברי החיזוק, באותם רגעים הם ביקשו לשמוע את המסרים שהתורה משדרת במצבים שכאלה. הם בלעו כל מילה שיצאה מפי – בשקיקה ובסיפוק.

זו היא סודה של תורתנו, תורת הנצח. היא ניתנה לנו במעמד הר סיני לפני למעלה משלושת אלפים שנה, ומאז ועד סוף כל הדורות היא רלוונטית ואותנטית כפי שהייתה בשעתו! אנו צריכים רק להאזין למסרים שהיא מעבירה אלינו כל הזמן, מחדש! וכדברי חז"ל הקדושים 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.

נצחיות התורה – היא הבסיס לכל התחלה של לימוד, ומכאן הרצון לשאוב הוראות והסברים לכל דבר שקורה, קטן כגדול.

שמעתי פעם סיפור לדוגמא מהתקופות ההיסטוריות בהם היו מתנהלים ויכוחים על אמיתות התורה מול הדתות האחרות. באחד המעמדות הללו פנה הרב היהודי את השייח הישמעאלי וביקש ממנו להיכנס למסגד ולקרוא בספר הקוראן בצורה משובשת. נכנס השייח אל המסגד וקרא את מה שקרא. הקהל ישב על מקומו בנימוס, ולא הפריע לשייח להמשיך בקריאתו המשובשת.

לעומת זאת, כאשר הרב נכנס לבית הכנסת והתחיל לקרוא בתורה, מיד עם הטעות הראשונה הקהל התעורר ותיקן אותו במקום. וכאשר טעה טעות שניה, לא היה אחד בקהל שנשאר אדיש. וכשהמשיך הרב הלאה לטעות, ניגש הגבאי אל הרב וביקש ממנו בנימוס לרדת מהבמה...

זו הייחודיות של התורה, השמירה המדוקדקת על מסורת העברת התורה בדיוק. אחד מ13 העיקרים הוא כי אותה תורה שניתנה בסיני, היא זו שמצויה עתה בידינו, בלי שינוי כלשהוא אף לא של אות אחת. עם ישראל לא קונה 'לוקשים', ואי אפשר להזיז אותו אפילו ממנהג, בלי יסוד ושורש ומקור מהתורה.

אך טבעי הוא שכיהודים שומרי מסורת נחפש תשובות לכל מאורע שקורה במשך הדורות – בתוך התורה עצמה!

בימים אלו בהם אנו עוקבים בדאגה לשלומו של עם ישראל בכל מקום, טילים ומטחי רקטות מחרידים, הלימודים והאירועים המתוכננים נכנסו שוב לחוסר ודאות. הדבר היחיד שנשאר יציב, בטוח ובלתי משתנה הוא התורה הקדושה. ושם אנו צריכים למצוא את התשובות לכל השאלות המאתגרות.

ברור לנו ששם גם נמצא הפתרון לסכסוך עתיק היומין בין ישראל לבין ישמעאל. יתכן והיה מן הראוי להרחיב על הסכסוך הזה, ולאן הוא לוקח אותנו כיום. אך לא ניגע בזה כעת במסגרת הטור הנוכחי. אולי רק נמליץ לקראת ליל שבועות, ללמוד את הסוגיא הייחודית הזו, ואם תצאו עם תובנה מעניינת, אשמח שתשתפו אותי בכך.

שבת שלום וחג שבועות שמח לכל בית ישראל