יחד עם כל בית ישראל אבלים יהודי אפריקה את הסתלקותו של גדול הדור, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זכר צדיק לברכה, שנפטר לבית עולמו ביום שישי האחרון.
הלווייתו - שבה היו מאות אלפים - היתה אחת הגדולות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. מאות אלפי בני אדם - אנשים, נשים וטף מכל רחבי הארץ - נסעו במשך שעות וצעדו במשך שעות כדי ללוות את הרב. כדאי לעצור רגע ולשים לב כמה מדהימה העובדה הזו: רֶבּ חיים לא מילא שום תפקיד רשמי - התואר היחיד שנלווה לשמו היה "הרב". הוא לא החזיק בשום כוח פוליטי ולא בסמכות מבצעת כלשהי. הוא לא היה אחראי על תקציבים, על צוותי עובדים, על עיתון או על אמצעי תקשורת אחר. ועם זאת, הוא היה אחד המנהיגים המשפיעים ביותר בעולם היהודי.
איך באמת זה קרה? מה היה הסוד של מרן שר התורה זצ"ל? הסמכות שלו נבעה לא מכוח כלכלי או פוליטי, אלא פשוט מהיקף ידיעת התורה שלו וּמִגַּדְלוּתוֹ האנושית. ההשפעה שהיתה לו, הכבוד שזכה לו וההערצה שעורר - שָכְנוּ ברוחו בלבד.
המלאך אומר לאליהו הנביא (מלכים־א יט, יא-יב) שה' אינו נמצא 'לא ברוח הגדולה ומפרקת ההרים, לא ברעש ולא באש', אלא ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". השפעתו של ר' חיים באה דרך "קול הדממה הדקה" של תשובותיו וכתביו, בידיעותיו ובהתמדתו שאין שניות להן: הוא חיבר ספרי הלכה אדירים; אבל עם כל הישגיו השכליים המדהימים, "קול הדממה הדקה" שלו נשמע גם בצדקותו, בהיותו 'ספר תורה מהלך' - התגלמות חיה של ערכי הנצח של התורה.
חוויתי את זה באופן אישי. שלוש פעמים היתה לי הזכות להפגש עם ר' חיים: בתחילת תפקידי כרב הראשי (והצעיר) לדרום אפריקה, נתן לי הרב ברכה מיוחדת שליוותה אותי וחיזקה אותי רבות; כשמיזם השבת העולמית יצא לדרכו זכיתי לשוב ולהכנס אליו - תמיכתו ביוזמה היתה משמעותית מאד עבורי וגם סייעה רבות בהשגת תמיכה מאחרים; ושוב, לפני כ-3 שנים, הוא עזר לי להשיק מערכה עבור קהילות שומרות שבת, להעמקת חוויית השבת שלהן באמצעות לימוד תורה.
בכל פעם מחדש נדהמתי מהצניעות ומהפשטות שבהן חי. לא היו לו לא משרד משוכלל עם נופים מרהיבים ולא ריהוט קטיפתי; הכול היה כה פשוט. ספרים למלוא רוחב העין, אחד מהם תמיד פתוח על השולחן. האוויר ספון בענווה ותבונה.
ראיתי איך הרב זמין תמיד כולו עבור מי שביקשו לדבר אתו - לקבל עצה, ברכה או פשוט תשובה לקושי לימודי או שאלה הלכתית. בכל פעם שהייתי אצלו השתרך תור ארוך מחוץ לביתו. מי שמילא את התורים האלה היה אנשים מכל שכבות האוכלוסיה: צעירים וזקנים, עשירים ורשים, תלמידי חכמים ופשוטי עם.
חכמתו, אהבת הבריות שלו ולימוד התורה שלו נגעו באנשים, שעל כן העמידוהו לגדול הדור עליהם. אף וועדה אינה יכולה להעניק את התואר הזה; אי אפשר להתמודד עליו בשום בחירות; אי אפשר לקנותו בדמים או להשיגו באמצעות מכרז זה או אחר; והוא מגיע בלי שום טובות הנאה, רווחים או כוח, במובן הקלאסי שלהם. זהו תואר שמוענק על ידי האנשים - מִגְּדוֹל הלמדנים ועד הפחוּת שבהם - לְגָדול בתורה שכבש את לבם ואת דעתם בצדקותו ובתורתו. ר' חיים עשה זאת במשך עשות שנים.
הדרך הטובה ביותר לחלוק לו כבוד היא באמצעות מה שהוא היה רואה כַּמתנה הגדולה ביותר: ללמוד תורה לעילוי נשמתו, בכלל ובפרט בימים אלו שאחר הפטירה.
יהי זכרו ברוך.