שני קטעי וידאו ביזאריים קצרים שפורסמו השבוע בתפוצת חברים מצומצמת, הציתו את הדמיון. באחד נראית צעירה חרדית, בכיסוי ראש, מסתובבת בין מדפי מוצרים בצרכנייה קטנה ופרימיטיבית בלב ג'ונגל ומחפשת אחר פרטי מאכל כשרים. על המדפים ירקות גדולים, בצבעים חדים ולא שגרתיים. במסדרונות משוטטים כלבים.
>> למגזין 'כיכר' המלא - כנסו כנסו <<
בקטע שני נראה עובר אורח בשנות הארבעים לחייו, במקורו מקופהנגן, עטור בתפילין ולצדו רב חסידי אמריקני עטור זקן. "מזל טוב", אומר הרב החרדי, ומברך את העומד לצדו לרגל בר המצווה המאוחרת. מסתבר שעד אותו רגע מעולם לא הניח האדם תפילין. הוא היה צריך לחצות את האוקיינוס האטלנטי, להגיע לטיול במקום נידח שמנקה את המוח, בשביל להפשיל שרוול ולקיים את המצווה שנאמר עליה שהיא "אות" לקשר עם אלוקים.
"פגשתי את פיליף ברחוב", מספר הרב בערל דובינסקי, הרב החרדי הנראה בתמונה, בשיחה עם 'כיכר השבת' השבוע. "הוא אמר לי שהוא יודע בוודאות שאימא שלו יהודייה. חוץ מזה הוא לא יודע כלום. הסברתי לו שהוא יהודי אם ככה והצעתי לו להניח תפילין. הוא התרגש. שאלתי אותו אם יש לו שם יהודי והוא ענה שלא. שאלתי אותו איזה שם אתה אוהב. הוא ענה לי: אבי. אז אמרתי לו, נקרא לך מהיום אברהם".
בשעת צהרים מאוחרת של יום שני השבוע נחתו שני בני הזוג החרדים, משפחת דובינסקי, יחד עם בנם הקטן בן השנתיים וחצי, במדינה הקטנה והצבעונית השוכנת בין אמריקה הצפונית לאמריקה הדרומית. הם הגיעו אליה ממונסי שבניו יורק, בה התגוררו בשנים האחרונות, מאז חתונתם. ומיד, הם יצאו לשטח.
עמק הג'ונגל
מעט יותר מחמש שעות אורכת הנסיעה מסן חוזה, בירת מדינת קוסטה ריקה, אל סנטה תרזה - העיירה הטרופית הקטנה והצבעונית בקצה המערבי והנידח של המדינה. זו נסיעה מאתגרת שנעשית בשלבים: שעה וחצי ברכב ממרכז המדינה אל חוף רצועת האוקיינוס השקט - מעין רצועת ים הנכנסת מהאוקיינוס אל תוך המדינה ומפרידה בין חלקיה הדרומיים; מחוף רצועת הים, במעבורת, במשך כשעתיים, עד לחוף בצד השני של הרצועה; ומהחוף, במשך כשעה וחצי נוספות, עד לעיר סנטה תרזה. משם כבר אין עוד לאן להמשיך. זהו אחד מקצות היבשה, נקודה שבה מתחיל האוקיינוס השקט והעצום שממלא את רוב כדור הארץ. בקו ישר, בקצה השני של העולם, נמצאת אוסטרליה. עד אליה רק ים.
עד לפני כמעט שני עשורים המקום היה חלק בלתי נפרד מהג'ונגל הענק המאפיין את האזור. אבל בשנים האחרונות זה השתנה. אלפי בני אדם, בהם מאות ישראלים ויהודים, מצאו בסנטה תרזה אזור שָׁלֵו ומושלם להתבודדות, להתנתקות מהמודרניזציה ולרגיעה, וקבעו בה את ביתם. היום מדובר בעיר קטנה המושכת אליה משפחות רבות מרחבי העולם, ובעיקר צעירים.
סנטה תרזה נחשבת לאחד מחמשת ה"אזורים הכחולים" - חמישה אזורים שמדענים מתחומים שונים יחד עם דמוגרפים קטלגו אותם כאזורים מיוחדים שבהם תוחלת החיים ארוכה בהרבה, באופן יחסי, משאר אוכלוסיית העולם. כיום חצי האי ניקוה בקוסטה ריקה, שבו שוכנת סנטה תרזה, נחשב למקום השני בעולם שבו יש ריכוז גברים בני יותר ממאה.
בתחילת השבוע נפתח במקום, לראשונה, בית חב"ד קבוע. אל העיר הגיעו הרב בערל דובינסקי ורעייתו חנה, יחד עם בנם הקטן בן השנתיים וחצי, בטיסה מניו יורק, ויקבעו בה יתד של יהדות.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלהם בעיר הייחודית. הם ביקרו בה במהלך השנה האחרונה שלוש פעמים: בימי הקיץ בשלהי השנה שעברה, בחג הסוכות האחרון ובימי חג הפסח. בליל פסח ארגנו ליל סדר ציבורי גדול בהשתתפות מאות יהודים מתושבי העיר. זה היה אירוע מכונן בתולדות סנטה תרזה, שנערך תחת מטרי גשמים, ובו הוכשרה הקרקע לבואם השבוע שוב אל העיר, הפעם בכיוון אחד.
במסגרת מגזין 'כיכר השבת' נביא את סיפורם של הרבנים, שליחי חב"ד, בעיירות מסקרנות ברחבי העולם. נשמע מהם איך זה לעזוב קהילה נוחה בעיר מרכזית וסטנדרטית ולנדוד אל חלקים בלתי קונבנציונליים בעולם, מקומות שלכאורה אין כל סיבה הגיונית בעולם שיגיעו אליהם. ננסה להבין מה מניע אותם ונחשף לרגעים צבעוניים ומרגשים שכנראה רק הם יכולים לחוות מקרוב.
בפרק הראשון - סנטה תרזה שבקוסטה ריקה.
"החלטנו להישאר"
קודם כל, קצת רקע על היהדות בעיר ובמדינה. בעשרים השנים האחרונות פועל בקוסטה ריקה השליח הראשי של חב"ד במדינה, הרב הרשל שפאלטר. הוא, יחד עם צוות מצומצם של שליחים הפועל תחתיו ברחבי המדינה, ניסה ככל יכולתו להגיע גם אל סנטה תרזה ולסייע לתושבי העיר היהודיים. אחת לתקופה שלח למקום בחורים חב"דים מעיר הבירה סן חוזה, ולעיתים אף נסע בעצמו במשך כחמש שעות אל העיר שבמעמקי הג'ונגל. ברוב הזמן פיקח מרחוק על ענייני היהדות בעיר. אבל המרחקים היו עצומים והצריכו זוג שלוחים שישכון בסנטה תרזה באופן קבוע. תקופת הקורונה הגדילה את מספר תושבי העיר היהודים וחידדה את הצורך בזוג שלוחים שיגיעו לגור בעיר. השבוע, כאמור, הגיעו אל העיר בני הזוג דובינסקי על מנת להישאר בה. הם פועלים במקום תחת הרב שפאלטר.
"כבר כבחור ישיבה שמעתי על המקום הזה סנטה תרזה", מספר הרב דובינסקי. "לפני החתונה סייעתי לשלוחים במדינות רבות ומעניינות בעולם. הייתי תקופה בהודו, בויטנאם, בפרו ובמקומות נוספים, אצל שליחי חב"ד. אחד המקומות שרציתי להגיע אליהם, לכמה חודשי שליחות, היה קוסטה ריקה, אבל זה לא יצא לפועל מסיבות שונות. בשלהי השנה שעברה, עם דעיכת התפרצות הקורונה, התארחנו בשבת אצל משפחה אחת בעיר מגורנו מונסי, ובמהלך סעודת השבת סיפרה מישהי שהיא הייתה בקוסטה ריקה זמן לא רב קודם לכן ונחשפה לצורך הגדול שיש במקום לעוד שלוחים. היא אמרה שיש הרבה מה לעשות במדינה מבחינה רוחנית. כששמעתי את זה נדלקתי והחלטתי לבדוק את העניין.
"באותה תקופה אני ורעייתי בדיוק חיפשנו אחר מקום לצאת אליו לשליחות וקוסטה ריקה נשמעה כמו יעד מעניין ששווה לחשוב עליו. יצרנו קשר עם השליח הראשי והוותיק במדינה, הרב שפאלטר, ובדקנו איתו היתכנות להגיע לשליחות בקוסטה ריקה. הוא מיד התלהב, הציע את סנטה תרזה ואמר שמחפש כבר תקופה שלוחים שיגיעו אל העיר".
בימי הקיץ של תשפ"א נחתו בני הזוג דובינסקי בבירת קוסטה ריקה לתקופת בדיקה. את הדרך אל סנטה תרזה עשו במטוס קטן. "בדרך כלל עושים את הדרך אל העיר ברכב, אבל אפשר לעשות אותה גם בטיסה", מפרט הרב דובינסקי. "בחצי האי ניקוה אין שדה תעופה מסודר. למעשה יש רק שדה פשוט למנחת מטוסים, השוכן במרחק של כשעה נסיעה מהעיר סנטה תרזה עצמה. לא אשכח את הפעם הראשונה שלנו באזור הזה של קוסטה ריקה. נחתנו בקרקע ומיד הבנו שאנחנו נמצאים בתוך ג'ונגל: מחלון המטוס ראינו פרות ברחובות. ראינו גם קופים מתהלכים בחופשיות. החום היה כבד. הצבעים של העשבים והעצים היו חדים מאוד, שונים מכפי שנראים ברוב העולם. האוויר היה צלול. ג'ונגל".
את הדרך אל סנטה תרזה הם עשו באמצעות מונית שהזמין להם יהודי מקומי, חסיד חב"ד בשם מנחם שפירא, שעבר להתגורר בעיר בשנים האחרונות. שפירא, במקור מסן דייגו שבקליפורניה, הגיע לפני כעשור אל העיר בשביל ליהנות מחוויית הגלישה שהיא מציעה לפוקדים אותה. חופי סנטה תרזה, לדברי מומחים, הינם אחד מן היעדים האטרקטיביים ביותר בעולם לגלישה. שפירא נותר בעיר ודה פקטו הפך לנציג של הרב שפאלטר ושל היהדות בסנטה תרזה. "כל מה שמנחם יכול היה לעשות בעיר מבחינה יהודית הוא עושה", אומר הרב דובינסקי. "הוא עומד בקשר שוטף עם הרב שפאלטר ומסייע לתושבי העיר בנושאי יהדות. כשנחתנו ליד סנטה תרזה התקשרנו אליו והוא הסביר לנהג המונית מהי כתובת שאליה אנו צריכים להגיע".
הימים הראשונים בקוסטה ריקה הרתיעו מעט את בני הזוג דובינסקי. "אחרי שהגענו אל העיר הבנו שמדובר במקום שהוא יותר מידי 'לא נורמלי' למגורים. אנשים שם חיים באווירה שונה מהמקובל בעולם המודרני. גם החום שם כבד מאוד. אני עוד הכרתי קצת את החום הזה, מימי שהותי בויטנאם, אבל בעבור רעייתי הוא היה חדש. בכלל, הכל היה שונה מאוד מהחיים שהתרגלנו אליהם בניו יורק. זה להתחיל לחיות בתוך ג'ונגל".
אבל בכל זאת, כבר במהלך הביקור הראשון שלהם, הם החליטו שהם נשארים. "מבחינה גשמית, בשונה מכל התושבים כאן, אין לנו מה לחפש בסנטה תרזה. אנחנו לא מתעניינים בגלישה ולא ממש אוהבים את החום. אבל מבחינה רוחנית הבנו שמדובר בכר פורה מאוד לפעילות. יש בעיר תשוקה אדירה וצימאון עצום ליהדות ורוחניות. האנשים שהגיעו לגור כאן הם אנשים מיסטיים, רוחניים, שמחפשים משמעות. הם הגיעו לכאן כדי להתבודד ולחשוב יותר על החיים שלהם. הם 'כלים' שרוצים לשמוע תוכן יהודי רוחני. תורה ומצוות מדברים אליהם מאוד.
"ככל שאני יודע, ישנם כמה יהודים שהתגוררו בעיר וחזרו בתשובה מיוזמתם. הם הגיעו אל העיר מישראל וממקומות שונים בארצות הברית כשהם לא שומרים בכלל תורה ומצוות, ובמהלך שהותם בעיר התבוננו וחשבו על החיים שלהם, והודות לפעילות מרחוק של השליח הרב שפאלטר החלו לקיים תורה ומצוות באופן מלא. אותם יהודים כבר לא מתגוררים בעיר, הם חזרו אל ארצות מוצאיהם. הם מבקרים בעיר רק אחת לתקופה, עושים בה עסקים. בתקופות חגים וכדומה - הם חוזרים לבתיהם".
עברית ברחובות
במהלך עשרים השנים האחרונות פעל בית כנסת קטן בסנטה תרזה. "היהודים הראשונים שהגיעו לעיר היו ישראלים", מסביר הרב דובינסקי. "הם הגיעו אליה בגלל הנופים המיוחדים שבה ובגלל שמדובר בעיר שחוויית הגלישה שבה מקסימלית. הם ראו במקום סוג של 'גן עדן' למגורים וכר פורה להשקעה עסקית והחלו לעסוק בתיירות במקום. הם בנו כמה בתי מלון. מדובר ביהודים שמכירים בתי כנסת, כמובן, וחגים. בכלל השפה העברית די שולטת כאן. באחד הלילות, בתקופת שהותי הראשונה בעיר, חיפשתי מקום שאוכל לקנות בו מים. הלכתי בלילה לצרכנייה, ובדרך שמעתי אנשים מדברים עברית.
"תמיד היו בעיר מוטיבים דתיים. אחרי שמנחם שפירא, היהודי שהזכרתי, עבר להתגורר כאן - גם התקיימו מניינים לתפילה בימי שני וחמישי וקריאות בתורה. בית הכנסת היה חדר קטן ששכן בתוך בית. יש בו שני ספרי תורה, אחד ספרדי גדול ואחד אשכנזי. ספרי התורה הגיעו מישראל, בתרומה של כמה מקומיים. בארץ הם לא שמרו מצוות, אבל דווקא בקוסטה ריקה התחברו יותר למסורת. לכן כבר בתקופה הראשונה שלנו בעיר, כשדיברנו עם התושבים, הבנו עד כמה הם משוועים לדמות תורנית שתנהיג אותם".
בחג הפסח האחרון חזרו בני הזוג דובינסקי לסנטה תרזה. הם ארגנו ליל סדר לכשלוש מאות וחמישים איש על חוף הים. גשם ניתך כמעט בלי הפוגה במהלך הסדר. "לא אשכח את הרגע הזה", משחזר הרב דובינסקי השבוע. "באמצע הסדר, שהתנהל כולו בשפה העברית, ניגש אליי ילד אחד קטן ושאל אותי 'מה הסיפור עם פרעה ומצרים'. מצאתי את עצמי יושב ומספר לו מהתחלה את כל הסיפור על יציאת מצרים. באותם רגעים התחדדה אצלי ההכרה שישנם בעיר ילדים ומבוגרים רבים, שיש להם תשוקה פנימית אדירה לתת פומביות ליהדותם ולבטא אותה יותר. הבנתי שמעתה ואילך זה יהיה התפקיד שלנו".
כשהסתיים ליל הסדר הבחינו בני הזוג דובינסקי בשני יהודים, גבר ואישה, שנותרו במקום, נראים מדוכדכים. "התברר ששבוע קודם לכן הם החליטו לשמור שבת, ובדיוק באותה שבת נפל החשמל בעיר למשך שעות ארוכות. כעת, עם סיום ליל הסדר, הם התכוננו לצעידה ברגל, מרחק של שעה וחצי, תחת גשם שוטף, לביתם, כאשר כל חבריהם עזבו את המקום ברכבים". בני הזוג דובינסקי עודדו אותם, הרימו את מצב רוחם, ועשו יחד איתם את הדרך הארוכה אל מרכז העיר. "היינו ספוגים במים", מתארים השלוחים הצעירים השבוע, "אבל צחקנו כל הדרך. זו הייתה חוויה שנצרבה בנו, לא נשכח אותה".
יתד של קבע
השבוע הגיעו הרב בערל ורעייתו הרבנית חני דובינסקי אל העיר. בימים האחרונים הם עסקו בקיפול הדירה הנוחה במונסי, בשינוע רהיטים וספרי קודש לקוסטה ריקה. מוחם קודח תכניות עבודה. "בעוד חודש אנחנו חוגגים תספורת לבן שלנו", אומר השליח, "וזה עתיד להיות האירוע הראשון החגיגי שלנו בקהילה, שבו אנחנו מתכוונים לגבש את היהודים הרבים בעיר ולהכריז רשמית על פתיחת הפעילות שלנו. אנחנו יודעים שאנשים בעיר מחכים לנו. הם מתרגשים מכך שאנחנו מגיעים ושמחים על כך. כבר עכשיו, אחרי הביקורים הקצרים שלנו בעיר, אנחנו בקשר עם משפחות יהודיות רבות בסנטה תרזה".
החלום הגדול שלהם הוא להקים במקום קמפוס רחב ידיים שכולו יהדות. "זה לא חלום מופרך כל כך", משתפים בני הזוג דובינסקי השבוע. "אנחנו רוצים שבקמפוס הזה יוכלו למצוא כל דבר שיהודים זקוקים לו. יהיה בו בית כנסת, מקווה, מסעדה כשירה. את שיעורי התורה שלנו נעשה שם. זה יהיה מרכז של יהדות בלב סנטה תרזה, מקום שימגנט אליו תיירים יהודים ומשפחות יהודיות מקומיות. בית חב"ד שוקק חיים ורוחש פעילות.
"אחרי שהיינו כבר כמה פעמים בסנטה תרזה, הבנו שיש הרבה מאוד מה לפעול בקרב הקהילה היהודית במקום. יש בעיר ילדים שנולדו במדינת קוסטה ריקה, ממשפחות ישראליות, שמדברים עברית בצורה חלקה, אבל לא יודעים שום דבר על יהדות. אחד הדברים הראשונים שאנחנו מתכוונים לפתוח הוא גן ילדים. אנחנו מתכוונים גם לקיים סעודות שבת מרכזיות. כעת בשבתות מגיעים כ-40 איש לבית הכנסת. המספרים יכולים להיות כפולים וצריכים להיות כפולים. כי יש כאן הרבה ישראלים והרבה מטיילים.
"אני נזכר שבשמחת תורה האחרון רקדנו בבית הכנסת עם ספרי התורה. האווירה הייתה מחשמלת. נכחו ישראלים רבים בבית הכנסת. כולם אמרו לחיים וערכו את ההקפות מתוך שמחה. לפתע אחד הישראלים פתח את הדלת ואמר: כעת בואו נצא ונרקוד ברחובות. כולם יצאו, עם ספרי התורה, והחלו לרקוד ברחוב. אני מספר את זה בשביל להמחיש איזו אווירה יש בעיר. יחד עם זאת, ישנם בהחלט גם אתגרים צפויים. המגורים במקום לא נוחים בלשון המעטה. זה ג'ונגל. מזג האוויר חריג. אין בעיר אפילו כתובות מגורים מסודרות, אין איך להדריך אנשים איפה בדיוק נמצאים. אבל אנחנו לא מחפשים מקום מגורים נוח. אנחנו מחפשים להשפיע על אנשים, לרומם אותם, וזה מה שנעשה".