היה צריך לשפשף את העיניים שוב ושוב, כדי להאמין שמדובר בתשדיר בחירות של מפלגה חרדית שמרנית. לולא שם המפלגה שחתם את התשדיר, איש לא היה מעלה בדעתו שמדובר בהפקה שיוצאת מבית מדרשה של אותה מפלגה, שנועד לשידור בכלי התקשורת הפונים לציבור הכללי. התשדיר נפתח בתיעוד של ילדה קטנה, מחויכת, צועדת עם אימה, וברקע כיתוב: "שנת תש"ד", לצלילי נעימה מתוקה של 'שלום עליכם מלאכי השרת' שאין ישראלי שלא מכיר. על המרקע נראים בשלב זה אחיה של הילדה, מתכוננים לשבת קודש; הדלקת נרות, גביע קידוש ושמחה יהודית, מאירה ומאושרת שמביאה עימה שבת המלכה. הנוסטלגיה היהודית צועקת בכל פריים.
ובמעבר חד, כעבור כמה שניות, התשדיר שולח את הצופה במנהרת הזמן: "תשפ"ג", נכתב על המסך. הילדה מתש"ד, כבר סבתא, נראית על המרקע, ממשיכה לשמור על הגחלת היהודית ומדליקה נר של שבת קודש, בכסותה את עיניה, כמיטב המסורת של נשי ובנות ישראל. הסבתא נראית מתפללת בהתרגשות להצלחת נכדה 'עמיחי בן רינת', מנשקת את תמונתו ומאחלת בקול רם 'שבת שלום'. ומשם המצלמה עוברת לתיעוד מסעודת השבת החגיגית בביתה (מבוימת, כמובן, לצורכי התשדיר), שם רואים את בעלה של הסבתא, הסב הקשיש, מברך 'סברי מרנן' בקול רם, וכל בני המשפחה, הילדים והנכדים, משיבים בקול רם 'לחיים'.
שולחן שבת יהודי, ישראלי, מסורתי.
על המסך נראים בני המשפחה המורחבת, המספרים, כל אחד בשפתו הוא, על השבת שלהם. אורן, בן 38, אומר: "שבת זה מקור הברכה שלי ושל כל המשפחה". הילית, בת 35, מכריזה: "שבת היא מתנה טובה". מוטי, המבוגר שבחבורה, בן 76, אומר בפאתוס: "שבת, מעין עולם הבא". ישי בן ה-10 מגלה: "כל השבוע אני מחכה לשבת". אחיו, עומרי בן ה-8, מתרגש לספר: "אימא ואבא שלי הכי עסוקים בעולם, אבל בשבת הם רק שלי". הקטנה של הבית, הנכדה, רוני בת ה-6, שמחה לספר: "אני כל כך אוהבת את השבת – למה לא כל יום שבת?". אחרון המצולמים הוא יקיר, חייל בן 20, שמרגיש בשטח את קדושתה של השבת: "בצבא, אני יודע, השבת שומרת עליי".
***
המפלגה החרדית שהפיקה בהשקעה ובחשיבה רבה את התשדיר, לא הייתה לבד. גם אחותה הפיקה כמה וכמה תשדירים על טהרת המסורתיות-היהודית, כמו למשל על ה'סליחות' – שהעירו לבבות רבים. לפי התגובות הרבות שקיבלו המפלגות על ההפקות הללו, רבים רבים מהציבור הישראלי התחברו באופן מיוחד, חלק מהם סיפרו שהזילו דמעה מהתרגשות. והיו גם ששיתפו בחוויות ילדות, על השבת, הסליחות ועוד.
בתשדירים הללו (שלולא הסיומת הפוליטית שלהם, היה אפשר לחשוב שהופצו על ידי ארגוני חזרה בתשובה), היה משהו שלא רואים פה כל יום: חיבור רגשי של המפלגות החרדיות עם כל גוני האוכלוסייה בארץ, מקום של כבוד לציבור המסורתי והערכה להגנתם של חיילי צה"ל, ועוד.
פתאום חשבתי לעצמי: וואו, אילו המפלגות החרדיות היו מתמידות בקו המופלא הזה, כל השנה; המעורר לבבות של אחינו בני ישראל, המפייס בין המגזרים השונים, המדגיש את המאחד והמלכד – איך היה נראה פה המצב בארץ ישראל? אילו המפלגות החרדיות שנציגיהן נשלחו לכנסת בידי גדולי התורה שליט"א, היו משקיעות יותר בתשדירים של העצמת המסורת וקידוש שם שמיים במעגל השנה כולה – האם ייתכן שמפלגות השנאה היו מתרסקות בטרם זינקו למספרים מטרידים? אילו המפלגות החרדיות היו מקדישות מאמץ עליון להשקיע את אותה אסטרטגיה ואותן הפקות מקצועיות כמו שנראו בתשדירים הנהדרים הללו, כמה יהודים היו מתקרבים יותר לחיי תורה ומצוות? ולא פחות מכך – כמה קיטוב, בחסותן של מפלגות השנאה והרעל מהעבר השני, היה נמנע?
***
בעוד המפלגות המייצגות את הציבור הכללי מכוונות לסקטור שלהן בלבד, הרי המפלגות הדתיות והחרדיות אינן יכולות להרשות לעצמן להתעלם מכלל הציבור. כן, גם מציבור שאין סיכוי שבעולם שיצביע עבורן. החשיבות של הצורך למנוע מיהודים רבים ריחוק מהמסורת – קריטי לא פחות מהבאת מצביעים אל הקלפי ביום הבחירות.
ודאי שבשם הרצון לקרב בין הלבבות, נציגי המפלגות הדתיות והחרדיות לא אמורים לטשטש את עמדותיהם החד־משמעיות ובפרט בסוגיות דתיות, אולם עם זאת העובדה שהם-הם מייצגים עבור קהלי ענק את דמותו של היהודי הדתי-חרדי, אמורה לגרום להם חרדת קודש של ממש, פי כמה וכמה מכל נבחר ציבור אחר.
***
לא עלתה במוחי המחשבה שהמפלגות הדתיות והחרדיות אמורות להחליף את ארגוני התשובה ההולכים ופורחים בארץ הקודש, אולם יש בכוחן למנוע ריחוק של מגזרים גדולים מהמסורת – ולא פחות מכך לפעול בחיזוק החיבור והפצת אור היהדות בקרב המונים. תשדירי הבחירות של השנים האחרונות, אם נוציא מהם את שניות התעמולה האחרונות, הוכיחו שהן יכולות לעשות הרבה יותר, בתקציבים העומדים לרשותן. לא בשמיים היא ולא מעבר לים. מה שחשוב הוא, שראשי המפלגות יפנימו את גודל השעה ואת היכולות שלהם.
רק לחשוב כמה פיגועים תדמיתיים נגד הציבור הדתי והחרדי יכלו להימנע – בהפקת תשדירי הסברה איכותיים ומושקעים, בכל נושא: גיור, כשרות, שבת, צבא, משפחה יהודית ועוד – העולים חדשים לבקרים על סדר היום. ברגע שתחדור ההכרה שמשימת ההסברה והאחריות הציבורית, קריטית לא פחות מכל העשייה הפוליטית – שהיא חשובה ביותר – אין ספק שייפול דבר וחומות השנאה יקרסו.