כזה דבר עוד לא קרה לי. תיבת המייל שלי הוצפה בעשרות מיילים, וקיבלתי פניות רבות מאינסוף גורמים - אנשי מקצוע, ארגוני מטפלים, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, סטודנטים שמשקיעים שנים ארוכות בלימודי המקצוע - וכל מי שהנושא יקר לליבו. כולם הביעו אמירה אחת ברורה - החוק שחברי הכנסת של 'דגל-התורה' רוצים להעביר - מסוכן. הוא יכניס מטפלים לא מוסמכים לציבור החרדי, ולהוריד ("לשנמך" בשפה המקצועית) את רמת הטיפולים המקצועיים שיקבלו במגזר החרדי. הם התייחסו בצורה מכובדת מאד לטענותיו של חה"כ יצחק פינדרוס.
• >> למגזין המלא - כנסו כאן <<
בכתבה זו נציג את התנגדותם של אנשי המקצוע למהלך. נבין מדוע הם חרדים כל כך משליטה פוליטית במקצועות הפרא-רפואיים, ובכלל - מדוע לדעתם אין סיכוי ש'בית יעקב' יכניס מקצועות כאלו.
מכיוון שאני עדיין לא איש מקצוע (סטודנט לפסיכולוגיה, אם אתם ממש סקרנים), העדפתי לצטט אותם בלשונם ובחלק מהמקרים אף להעתיק לכם את המיילים שהם שלחו - כך תוכלו לחוש את החרדה שהם חרדים לעתיד המקצוע ולעתיד עולם הטיפול במגזר החרדי. מעניין לציין שרובם ככולם ביקשו ממני שלא להזכיר את שמם, האם יש סיבה לכך שהם חוששים להביע את דעתם המקצועית?
המשמעות של טיפול מקצועי
בניגוד למחשבה שטיפול מקצועי קשור רק לידע ולעמידה במבחנים, בעלי המקצוע מתמקדים בשינוי הפנימי אותו הם עברו במהלך הלימודים - מסע שלא תמיד מתאים לבת סמינר בת 18 לעבור.
פסיכותרפיסט מקצועי עמו נועצתי במהלך הכנת הכתבה אמר לי את המשפט הבא: "בכדי להיות מטפל אתה חייב לעבור מסע בעצמך. אתה לא יכול להכיל את מורכבויות החיים אם לא עברת שום מורכבות בעצמך, ואם תיקח ילדות שמנת שלא עברו מסע בעצמן הן לא יצליחו באמת להכיל את המורכות של המטופלים שלהם".
כך גם שרה, מרפאה בעיסוק מאזור הצפון, מבהירה שהיחס לטיפול באומנות כאל אופציה להשתלב בשוק העבודה עם הכנסה מכובדת לא מאפשר יכולת למידה אמיתית, וכתוצאה מכך המטפלות לא יהיו מקצועיות. "ללמוד טיפול משמעותו לצאת למסע נפשי ארוך מאד שקודם כל עוברת כל סטודנטית המעוניינת ללמוד לימודים אלו, והוא לב ליבה של ההכשרה המקצועית - לצד קורסים מקיפים ומעמיקים בתיאוריות שונות", היא אומרת.
גם רבקי, סטודנטית לתואר שני בטיפול באומנות, משתפת בחוויה של לימוד הקורס - היא מזכירה את העובדה שמי שלומדת טיפול חייבת בעצמה לעבור טיפול. "זה לימודים שאתה מתחיל אותם, וכשאתם מסיים אותם אתה במקום אחר", היא מוסיפה, ואם תרצו - יש בדבריה סיבה נוספת לכך שתכני הלימוד אינם מתאימים לבנות סמינרים.
כך מ, תזונאית קלינית מירושלים, מסבירה כי אם נהוג לחשוב שתזונאית קלינית הוא בסיוע לקידום הבריאות ולהרזיה - הרי שמדובר בתחום שחיים ומוות יכולים להיות בידה של התזונאית. "מגוון מחלות מטבוליות מולדות שטיפול בלתי מתאים בהם יכול להסתיים במוות או בנכויות קשות", היא מדגישה את האחריות המוטלת על כתפיה של תזונאית קלינית.
גם ליעל, קלינאית תקשורת מירושלים חשוב להבהיר כי לימודי קלינאות תקשורת אינם רק סיוע לאנשים שמתקשים לדבר. "קלינאית תקשורת אינה מורת שפה", היא אומרת. "ישנם תחומים רבים באחריותה הנוגעים ממש לחיי אדם, לאיכות חייו, וליכולת שלו להשתלב בשוק התעסוקה", היא מרחיבה.
"אם החוק יעבור אני מוציאה את הבת שלי מהסמינר"
אחת התגובות המרתקות שקיבלתי הייתה מאם 'חוזרת בתשובה' שבתה לומדת בסמינר. היא בעצמה קלינאית תקשורת בעלת תואר שני, והיא הגיבה בצורה נחרצת: "מי כמוני יודע איזה תכנים יש בקורסים של 'קלינאות תקשורת', ואם הסמינר של הבת שלי יכניס את הקורסים האלו הוא איבד את הלגיטימציה שלו בעיניי", היא כתבה בחריפות. "אני יכולה להבין אישה נשואה שהולכת ללמוד את התכנים האלו במכללה חרדית בעצת רבותיה - אבל אם הסמינרים יכניסו מסלול כזה, מבחינתי אין כל הבדל בינם לבין מכללה חרדית".
אמירות דומות על הסיכוי האפסי לכך שהסמינרים יכניסו את הקורסים הנלמדים עלו כמעט מכל מי שלמד את המקצועות האלו.
ל. קלינאית תקשורת חרדית, לא מאמינה שסמינרים אכן יכניסו קורסים הכרוכים בבילוי שעות ארוכות בבתי החולים, וקורסים כדוגמת פסיכולוגיה (בעיות השקפה מורכבות), וכן גנטיקה, אנטומיה ופיזילוגיה (הכוללים לימוד מעמיק של איברי גוף האדם) מבלי לצנזר את התכנים במהלך הלימודים - דבר שיפגע בצורה ישירה במקצועיות של המטפלות.
מ. קלינאית תקשורת מאזור השרון, מתקשה להאמין שהסמינרים ילמדו חומרים בסיסיים של המקצוע במהלך הלימודים: "קשה לי להאמין שילמדו את תחום האודיולוגיה בסמינרים, מה גם שהוא מצריך מגע", היא אומרת. היא מזכירה את הקורסים של פסיכולוגיה וגנטיקה אותם מזכירים לא מעט מטפלים אחרים כקורסים שאין שום סיכוי שייכנסו לסמינר חרדי.
ציפורה, מרפאה בעיסוק מבני ברק כותבת כי "הצבעתי ליהדות התורה ואני נגד החוק המזעזע הזה בכל מאודי". היא מרחיבה וטוענת ש"גם אם ילמדו את כל הסילבוס, איכות התלמידות תהיה נמוכה ביותר". היא מעלה את הנושא של איכות המורות שכנראה לא תהיינה פרופ' או ד"ר (וכל מי שלמד פעם לימודים גבוהים מכיר את ההבדל בין מרצים מקצועיים שיודעים לחבר בין התוכן העיוני למציאות בשטח. י"ג), היא מדברת על שעות רבות של הכשרה מעשית במקומות מעורבים (קשה למצוא הבדל מבחינה דתית - בין "הכשרה מעשית" לבין "שירות לאומי" בבית חולים. י.ג.) והיא טוענת ש"זה לא מקומות שמנהלי הסמינרים יאשרו".
גם לאה, מרפאה בעיסוק מבני ברק, טוענת כי אין סיכוי להכניס את החומר לסמינרים מבלי לחתוך קורסים שאי אפשר לוותר עליהם. כך לדוגמה היא טוענת כי חלק ממקצועות הריפוי דורשים מגע עם המטופל, וקורסים אחרים העוסקים בהבנה עמוקה של גוף האדם - דבר שלא תמיד עולה בקנה אחד עם השיח של בנות הסמינר.
אהובה קפא, מרפאה בעיסוק מוסמכת, טוענת שמרפאה בעיסוק שלא עברה הכשרה נוספת עלולה לגרום לנזק רב למטופלים שלה, אך מה לעשות וההכשרות נעשות באוניברסיטאות - האם בוגרות בית יעקב יעדיפו לדרוך באוניברסיטאות או לתת שירות לא מספיק מקצועי עבור המטופלות שלהן?!
חשיבות המל"ג
וכאן יבואו אנשים שאינם מכירים את התחום, ויטענו שאולי אפשר ללמד רק את מה שחשוב באמת. הסמינרים יוודאו שהקורסים אותם הם מעבירים אכן רלוונטיים למקצוע - אך יוציאו קורסים בעיתיים שאינם קשורים למקצוע בצורה ישירה.
לפני שאציג לכם את אחד המכתבים הכי אותנטיים שנשלחו אלי - הרשו לי להקדים כמה מילים: כשאתם לומדים מקצוע באקדמיה - אתם לא רק לומדים את המקצוע בצורה של פתרון בעיות ספציפיות, אלא לומדים את המכלול המלא של המקצוע בכדי שתוכלו לקחת אחריות על כל ההשלכות שנובעות מהמקצוע.
כך לדוגמה - אם ניקח את מקצוע הפסיכולוגיה היקר לליבי, אתם לא תלמדו רק על "כיצד מסייעים למכור להיגמל", אלא תלמדו גם מה לעשות במקרה שבו הוא מאיים בהתאבדות, או כיצד נכון לנהוג במקרה שבו אתם יודעים שהוא פוגע באנשים אחרים (כללי אתיקה, חובת דיווח וכו').
וכך כותבת ברכי, קלינאית תקשורת חסידית: "במהלך התואר היו לי טענות כלפי המל"ג על קורסים שהם לא רלוונטיים למקצוע והם נועדו לאתגר את הלימודים ולהכשיל אותנו. היום - שאני כבר 6 שנים לאחר סיום הלימודים, אני מבינה את הצורך בכל הקורסים. הם אלו שעיצבו אותי כדמות מטפלת אתית, מקצועית, מסורה ואחראית".
האם אכן יש מחסור במטפלות מקצועיות?
בכתבה הקודמת הצגנו את טענתו של חה"כ יצחק פינדרוס כי תקנים רבים לא מאוישים בשל מחסור חמור בעובדות, אולם קלינאיות התקשורת והמרפאות בעיסוק שעובדות בתחום טוענות כי ההסבר לכך שונה.
כך לדוגמה מסבירה מירב - קלינאית תקשורת מאשדוד, כי "התקנים הלא מאוישים נובעים גם מרמת השכר הלא גבוהה באופן כללי ממקצועות אלו". ולטענתה אם יהיו מטפלות חרדיות נוספות רמת השכר תרד יותר ותגרום למטפלות נוספות לעבור לשוק הפרטי.
גם נ' מרפאה בעיסוק חרדית וחסידית, מסבירה כי למרות שיש מחסור במרפאות בעיסוק, הוא בעיקר בשל העובדה שמרפאות בעיסוק מעדיפות לעבור לשוק הפרטי בשל השכר הזעום אותו נהוג לשלם במגזר הציבורי: "ישנן מטפלות רבות שעברו לשוק הפרטי בלבד עקב אי היכולת לכלכל משפחה בשכר הזעום שקיבלו", היא כותבת.
לטענתה - אם בנות נוספות ייכנסו לשוק ירד השכר למינימום ואף אחד לא ירוויח מהמהלך הזה.
ע. מרפאה בעיסוק מקצועית, מרחיבה בתיאור ההשקעה הנדרשת ללימוד ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת, וטוענת נחרצות שיש כמות רבה מאד של קורסים שלא יכולים לעבור את סף דלתו של הסמינרים. בהמשך היא מדברת על תנאי ההעסקה של העובדים בתחום, ולטענתה השכר במגזר הציבורי עומד על כ-40 ש"ח לשעה.
ממכתבה עולה חשש כי הפערים במגזר החרדי ילכו ויעמיקו - כשבמגזר הציבורי יעסקו מטפלות ברמה ירודה ביותר, ורק בעלי היכולת יוכלו ללכת לטיפול במרפאות הפרטיות ויקבלו את הטיפול ממטפלות שלמדו את המקצוע ברמה מספקת.
ממכתבה של רבקה המעבירה קורסים גם בסמינרים, ניכר שהיא נקרעת בין הרצון לשמור על טהרתן של בנות ישראל, לבין הרצון לא 'לשנמך את המקצוע'. היא טוענת שתנאי השכר הולכים ויורדים, כשלפני כמה שנים היא הרוויחה יותר כסף מאשר עכשיו, למרות הוותק שהיא צברה.
היא מספרת כי היא שומעת מבנות שעברו את כל המסלול הזה, שהן מתוסכלות ואומרות: "בשביל מה עשיתי את כל המסלול הזה? בשביל מה התאמצתי כל כך?". לטענתה - אם יעלו את המשכורות במקצועות הללו ימצאו מטפלות שיאיישו את התקנים החסרים.
• • •
אז האם חוק שכזה יכשיר בנות סמינרים בצורה מקצועית - או דווקא יגרום לכך שהציבור החרדי יקבל שירות ברמה הירודה ביותר? עדיין לא פגשתי איש מקצוע שאינו חרד מהחוק הזה. הם טוענים שהוא מסוכן לעתיד המקצועות האלו וכנראה שיגרום למגזר החרדי לקבל טיפול ברמה שאינה מספקת.
כל שנותר לכם הוא לבחור בין טענותיהם של הפוליטיקאים - לבין טענותיהם של אנשי המקצוע.
• • •
וכרגיל, לתגובות והערות: israel@kikar.co.il
