בהגדה של פסח אנו אומרים 'אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים', יש להתבונן במשמעותה של אמירה זו. במשך 3300 השנים מאז יציאת מצרים השתנו סדרי עולם. הממלכה המצרית עברה מן העולם, ממלכות רבות קמו ונפלו, ושינויים מרחיקי לכת התרחשו בכל סדרי השלטון בעולם. בין היתר בוטלה העבדות ברוב מדינות העולם, כך שקשה להבין את הדברים כפשוטם כביכול כורח הנסיבות מחייב שאלמלא יציאת מצרים היינו נותרים עבדי כפייה עד עצם היום הזה.
התבוננות זו מובילה לשאלה רחבה יותר בדבר הרלוונטיות של סיפור יציאת מצרים לדורנו, שכן בשונה לדוגמה מקבלת התורה אשר היא נר לרגלנו מאז ומתמיד ולנצח נצחים ולכן מובן כי נחוג את קבלתה גם בימינו, הרי שיציאת מצרים היא אירוע ספציפי שהתרחש לפני 3300 שנה. האם מעבר לעצם זיכרון האירוע יש בו גם משמעות רלוונטית לימינו?
שאלה זו נידונה בספרי הראשונים והאחרונים וכמה דרכים נאמרו בה, מהעמדת יציאת מצרים והניסים הגלויים והמפורסמים שבה כיסוד האמונה בהשגחה ובהתערבות הקב"ה בסדרי הטבע (ראה רמב"ן סו"פ בא), ועד הכרה באהבתו העמוקה של ה' לעמו ובריתו ואהבתו לאבותינו (כלשון ההגדה 'והיא שעמדה וכו').
כפי שביארנו מספר פעמים, ככל שיש מצוה או רעיון ביהדות שביאורו ומובנו מוסכם, אנו למדים שהוא במהותו מותאם לכל תקופה ולכל אדם באשר הוא, אך בנושאים בהם אנו מוצאים בדברי חז"ל והקדמונים אופני הבנה רבים השונים זה מזה, הרי שריבוי זה מעיד שאופן היישום והחיבור שלנו למצווה זו משתנה מאדם לאדם ומדור לדור ו'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', כלומר, כל ההבנות האלה אכן קיימות במצווה, אך החיבור שלנו לחלק כזה או אחר ברעיון הוא תלוי תקופה או אדם.
[דוגמא לדבר נוכל לציין את התפילה אשר לה ענינים רבים ושונים האחד מן השני: מצד אחד בקשה פשוטה כתפיסת הפשטנים, התעוררות ורגש כתפיסת החסידים, או תיקון העולמות העליונים כתפיסת המקובלים. כיוון ש'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', הרי שכל התפיסות הללו קיימות במהותה, והתפילה נועדה להיות ענין המותאם לפי אדם ואדם ולפי תקופה ותקופה. וכן ענינים רבים בתורה].
כך גם בעניין יציאת מצרים. מגוון הפרשנויות שנאמרו מימי חז"ל ועד ימינו בעניין משמעותה הרלוונטית של יציאת מצרים לחיינו, מלמדת על כך שסיפור יציאת מצרים ניתן להתפרש באופנים רבים ושונים, והוא מכיל בתוכו משמעויות מגוונות המשתנות מדור לדור ואף מאדם לאדם.
מתוך הנחת מוצא זו נתבונן ביציאת מצרים דרך השאלות המעסיקות את עם ישראל בימים אלו ונראה כי יש בה מסר רלוונטי מתמיד עבורנו.
יציאת מצרים היא השורש לכל מה שהתרחש בעם ישראל לאחר מכן, מקבלת התורה ועד ירושת ארץ ישראל והקמת בית המקדש. אך באופן בסיסי יציאת מצרים היא עצם הלידה שלנו כעם, כפי שמכנה את זה התורה 'לקחת לו גוי מקרב גוי', כלומר, ישנה משמעות כשלעצמה לקיומנו כעם עוד טרם קבלת התורה והמצוות, וכפי שאנו אומרים בליל הסדר "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו", ויציאת מצרים היא הרגע הזה שבו אנו הופכים לעם אחד ומאוחד.
כמובן שאין די בזה ובהמשך יקבל עם ישראל את התורה שהיא תכלית כל הקשר של הקב"ה ועם ישראל וכמאמר רס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" אך השלב הראשוני של יציאת מצרים עוסק בעצם הקיום שלנו כעם.
ביארנו פעמים רבות (ראה מאמרנו 'השבטים' בפרשת בלק ועוד) כי כתנאי בסיסי לקיומנו כעם ניצבת האחדות השוררת בתוכנו. עוד טרם קבלת התורה נדרשים עם ישראל להתאחד תחת הר סיני כאמור בחז"ל "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד". כמו כן אפשר להבחין שיחסו של הקב"ה אלינו הוא תמיד כעם ולא כיחידים, כאשר חלק מהעם חוטא כועס הקב"ה על עם ישראל וכולם נענשים וכאשר רוב העם מקיים את מצוות ה' הקב"ה מעניק ברכה ושפע.
כך גם מלמדים אותנו חז"ל, שבתקופת אחאב, כאשר הייתה אחדות בעם ישראל, אפילו שלא קיימו מצוות היו מנצחים.
תדע לך, דאמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין. (מלשינים/דוברי לשון הרע) לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין… אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין. תדע לך, כשהיה שאול רודף אחר דוד, היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול… לפיכך היו נופלים במלחמה. (דברים רבה ה,י)
נמצא אפוא שמה שמכונן ויוצר את עם ישראל כעם הוא עצם האחדות השוררת בין כל הפרטים המרכיבים אותו, בכך הוא הופך לעם שראוי גם לקבל את התורה ולתקן את העולם במלכות ש-די.
בחג הפסח צריכים אנו להיות ממוקדים במהות הבסיסית שלנו ובעצם הקיום שלנו כעם אחד הבא בברית עם ה'. מסר חשוב זה נכון תמיד ובייחוד בתקופתנו שבעם ישראל ניטש ויכוח חריף שעלול חלילה לזרוע פירוד ולגרום לקרע קשה בעם ישראל. וכמו בתקופת שאול גם בתקופתנו יכול הוא לסכן את ביטחוננו.
בשנה זו בהתקדש החג, נדרשים אנו לזכור ולהפנים שכשם שיציאת מצרים מקדימה את קבלת התורה וירושת הארץ כך עלינו להקדים לכל דבר את המאמץ לחזק ולשמר את האחדות בין כל חלקי העם שהיא כאמור הבסיס לקשר של עם ישראל והקב"ה.