אני עוד מנסה לעכל את הדברים שאני הולך לכתוב. מנסה להבין איך הגענו לשם. אך אומר מראש: דברי נכתבים מדם ליבי, מתוך חרדה אמיתית, דאגה כנה ואהבה בלתי מתפשרת לעם ישראל ארץ ישראל ומסורת ישראל.
מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שיש עליה איום קיומי. ישנן מדינות במלחמות, מדינות ששבטים שוחטים בהן שבטים אחרים, מדינות ברעב, מדינות בעוני שלא יתואר - אך לאף אחת מהן אין אויב שקורא להשמידה. כן כן להשמידה ולמחוק אותה מעל פני האדמה. וביום השואה הזה, המוקד הוא לא איך שרדנו - משואה לתקומה - אלא האם נמשיך לשרוד. לשרוד כעם וכאומה - לשרוד מול אויבינו. ובעוד איום זה מרחף מעל ראשנו יש כאלו שמאיימים על המשך קיום המפעל הציוני. יש המוכנים לסכן הכל. ובשביל מה? אני שואל! בשם מה? שורדי השואה המעטים שנותרו מסתכלים סביב ורואים מה? שנאת חינם-חורבן הבית-אחים שאינם אחים.
מדן חלוץ לדודי אמסלם - מספיק!!! אין לנו ארץ אחרת! גורל אחד לנו והוא בידינו. די לשסע, די להסית, די לדברי הלוחמנות האחד נגד השני. מחפשים אויבים, יש אינספור שמחכים לנו במרחק של שעות ספורות, שעה ואף דקות ספורות מכל נקודה ונקודה בארץ ישראל.
יום השואה והנושא הוא לא באמת 80 שנה למרד גטו ורשה העצום, שחשוב לציין, כי גם על המרד האדיר הזה איים סכסוך פנימי בין ארגון האצ״י לארגון האי״ל. הנושא הוא האיום הקיומי הפנימי למפעל הציוני. הנושא הוא להישיר מבט לשורדי השואה ולומר להם - לא שרדתם לחינם - ״ויש תקוה לאחריתך נאום ה׳״.
״נצח ישראל לא ישקר״ - אין לקחת את ההבטחה האלוקית הזו כדבר המובן מאילו. זה תלוי בנו! לא ככה!
רפורמה ביחד ובהדברות. מלחמה רק שאנחנו מאוחדים ויחד נכה באויבינו. חיפוש אחר זהות, הגדרת הציונות בעת הזאת, תהליכי עומק בחברה הישראלית - רק עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.
עתידנו תלוי אך ורק באחדותנו. נוכל לכל יחד. המסע שלנו לעצמאותנו ממשיך וחייב להמשיך ביחד!