בשנות העשרה המוקדמות שלי הזדמנתי לביתו של אחד מהפופולריים ביותר בדרשני תנועת התשובה באותם הימים, האיש היה נרגש הוא סיפר כי הוא עובד על הפקת סרט שכל מי שיראה אותו "יתבייש לומר על עצמו שהוא ציוני", המרצה הבכיר הראה לנו קטעים נבחרים מתוך הסרט שהיה מעין תחקיר פורץ דרך על מקורות הציונות ועמדתה כלפי תורת ישראל והחרדים לדבר ה'.
- בין חרדיות לציונות; היחס המשתנה של החרדים למדינה
- ההבדלים בין גישת החזו"א לרב שך // אלי דן
- סקר 'כיכר השבת': מה החרדים באמת חושבים על מדינת ישראל וצה"ל?
בסרט (הזמין לצפייה ברשת תחת השם "הרצל והציונות") מובאות אמירות והתבטאויות קשות ביותר של מובילי הציונות למן הקמתה ועד לשנות כינונה של מדינת ישראל. הסרט שהיה מופק היטב -באופן יחסי- אכן הפך לפופולרי במגזר החרדי וחולק חינם כדיסק לצפייה ברבבות עותקים, הסרט שימש כחומר תעמולה רב עוצמה לחיזוק הגישות החרדיות המתנגדות בחריפות לציונות. עמדות חרדיות מתונות יותר ביחס לציונות כמעט ונעלמו כליל, ותפסו אחיזה בעיקר בשוליים המודרניים של החברה החרדית.
בעיקר חיזק הסרט את העמדה החרדית המסורתית, ולפיה בכל דור קמים עלינו לכלותינו, בדורנו, אלו הם הציונים המנסים לחלן את כלל ישראל ולעקור את התורה והאמונה מעם ישראל. עמדה לה יש גיבוי בקרב חלק ניכר מגדולי הדור החרדים בדורות הקודמים.
העמדה המסורתית הזו, בעלת תימוכין היסטוריים, ויש לה על מה שתסמוך, אך לאורך השנים חלו שינויים רבים במציאות המערערים על התפיסה הזו. האם ממשלות ציוניות בעלות שאיפה לעקור את היהדות היו מאפשרות למאות אלפי בחורי ישיבה ואברכי כולל ללמוד תורה במשך כל חייהם ואף תומכות בהם כלכלית, גם אם בצורה צנועה יחסית.
אין ספק כי קיימת גישה אנטי חרדית מובהקת בקרב גורמים שונים במערכת הפוליטית בימין ובשמאל, יש גם חלקים בציונות החילונית והדתית שהיו שמחים לשנות את החרדים ואת התנהלותם ביחס למדינה ומוסדותיה, יש גם המנסים לכפות על החרדים אורח חיים המנוגד להשקפתם. אך בסך הכל, ניסיונות אלו נהדפים, לעיתים אפילו בידי בג"ץ הנתפס (אולי בצדק) כמי שאינו אוהד את העמדה החרדית. דוגמה אחרונה לכך הייתה בבלימה -גם אם זמנית- של יוזמת ליברמן לפגיעה כלכלית קשה באברכים בסוגיית מעונות היום.
העובדות מוכיחות כי היחס הציוני לחרדים לדורותיו איננו חד משמעי לרעה כמו שאיננו חד משמעי לטובה. מדובר במצב מורכב. כך בדיוק גם מתייחסים החרדים למדינה הם אינם מעריצים נלהבים שלה, אך גם אינם חפצים בחורבנה כנטורי קרתא.
כולנו אוהבים עובדות ברורות וחד משמעיות, האם האדם שלפנינו הוא טוב או רע, האם הוא צודק או טועה, האם הוא רשע או צדיק. אבל האמת תמיד מורכבת יותר, רוב הסיכויים שהאדם מולך הוא קצת רע והרבה טוב, או להפך חלילה. גם לגבי מחלוקות פוליטיות, בדרך כלל למרבה הצער אין צודקים לגמרי וטועים לגמרי, לכל צד יש אחוז כלשהו של צדק בטענותיו.
וזו הבעיה בסרט החרדי על הציונות, הוא סובל מחד-ממדיות קשה ביותר, הוא מציג באופן מדויק את כל ההתבטאויות הקשות של הרצל וז'בוטינסקי ורבים אחרים על החרדים לדבר ה', אך אינו מציג את התמונה המלאה.
הסרט איננו מציג את הדאגה האמיתית של מחוללי הציונות כלפי מצב היהודים בעולם, את חרדתם מהשואה הצפויה ליהודים באירופה, את חלומו של הרצל על בית מקדש הבנוי בירושלים, את הכבוד אותו רחשו לו גדולי תורה בני דורו, כדוגמת רבי שמואל סלנט זצ"ל ראב"ד ירושלים, ובעל ה"חשק שלמה" מווילנה. את מסירות הנפש של מאות אלפי הלוחמים היהודים שיצאו להגן על יישוב ארץ ישראל ויהודיה, הן מפני הערבים, ומאוחר יותר התנדבותם להילחם בצורר הנאצי באירופה.
בסרט לא מוזכר, כי הרצל שינה את טעמו ביחס ליהדות, ואם בתחילה התנכר אליה ושאף לבטלה על מנת להתמודד עם האנטישמיות, מאוחר יותר כשעמד על טעותו, שאב השראה ממקורות היהדות ורחש לה כבוד גם אם היה רחוק מקיום מצוות כרחוק מזרח ממערב. הרצל שהציטוטים ממנו בסרט מחרידים כל לב יהודי, לא היה אנטישמי חלילה, הוא היה מסור בליבו ובנפשו והשקיע את כספו בפרויקט הציוני אותו ראה כדרך היחידה להגן על העם היהודי מפני האנטישמיות הגואה באירופה, בעיני רוחו חזה את השואה האיומה שהתחוללה עשרות שנים לאחר מותו, והזהיר והתריע מפניה, כך גם ז'בוטינסקי.
לאחרונה הייתה לי שיחה עם ילדיי שדנה בשאלות: מדוע איננו ציונים? מה רע בכך שיש מדינה יהודית בארץ ישראל? מה הבעיה בלהניף דגל? השיחה הייתה ארוכה ומעמיקה, אך עיקרה היה כי ליהדות החרדית יש דגל אחד בלבד אותו היא נושאת, שמירת חיי תורה ומצוות. אין זה אומר כי החרדים אדישים לגורל מדינת ישראל, או ליישוב ארץ ישראל, להפך.
חרדים רבים לא יצאו לחו"ל אפילו לא למטרות עסקים מחמת קדושתה של הארץ, אבל גם אהבתם של החרדים לארץ הקודש מוכתבת ממעלתה הכתובה בתורה, ולא ממונחים זרים כגון "אהבת מולדת" או רגשות לאומיים זרים.
הסברתי לילדיי כי אכן בשנים האחרונות חלה התקרבות בין חלקים מהמגזר החרדי לגורמים חרד"לים המנסים לשלב בין ציונות ובין קיום מצוות בהידור ולחומרא. חרדים שונים מזדהים כ"חרדים ציונים", אך בשעת מבחן כאשר יהיה עליהם לבחור בין החרדיות שלהם ובין הציונות שלהם, עלולה הבחירה להכריע לטובת הציונות על חסרונותיה הברורים, ולהוביל לפשרות בתחום חיי התורה החרדים, כפי שהתרחש בקרב הציבור הציוני דתי, שהחלו את דרכם ההיסטורית כחרדים-ציונים.
כשם שהגישה השוללת את הציונות מכל וכל ורואה בה אסון נוראי סובלת מחוסר דיוק היסטורי, כך גם הגישה המאמצת את הציונות אל חיקה במלואה ורואה בה אידאל נעלה, סובלת מבעיות זיכרון קלות.
לנו כחרדים רק ערכים תורניים יכולים להיות נצחיים וחד משמעים, על כל הרעיונות המרשימים מעשי ידי אדם אנו מתבוננים בחשדנות, בבחינת "כבדהו וחשדהו".