פרק י"ג: משנתו ההלכתית של 'העילוי ממוֹטֶלֶה', הגאון רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים רבה של העיר לוֹמְזָ'ה (נפטר בשנת תר"ע 1910).
בספר זיכרון לבני העיר לומז'ה נטען שבני הגרמצ"ה טננבוים לא הלכו בדרכיו, ונתפסו להשכלה ולתנועת ה'בונד' "וגם קיצצו במנהגי ישראל בפרהסיה". אנשי העיר כתגובה כעסו על רבה של העיר שאינו מצליח בחינוך ילדיו.
- אוהבים לצלם ולהצטלם? 'העילוי ממוֹטֶלֶה' אוסר זאת בתוקף: "גורמים הרהורי עבירה"
- מותר להצטלם? הפוסק האוקראיני התיר, אחד מגאוני עדות המזרח אסר
- אלו התמונות בהן יש רוח טומאה - על פי המקובלים
- פולמוס תמונות הרבנים: תמונת הרבי שהצילה והקמיע שעורר סערה
- העילוי ממוטלה וה"עניינים" שנעשו ברפת הבקר כדי לברך את הבהמות
- האם חופה בבית קברות עשויה לעצור את המגיפה? "זוהי שטות"
- הביקורת של המשכיל נגד 'חופת מגיפה': "נהפך לבי בקרבי וכלימה כיסתה פניי"
- "חופה שחורה": החתן שברח באמצע וזה שניסה להטביע עצמו במקווה
- איש החברה קדישא הניח מטבע ביד - והנפטר סגר את ידו
- קברה של הרבנית נפתח - והמקל הקדוש שנקבר לצדה נעלם
- מהתנ"ך ועד המים המתוקים: הפולמוס הראשון בהיסטוריה על 'זכויות יוצרים'
- העילוי ממוטלה נגד המרבים באמירת קדיש: "יצא שכרם בהפסדם"
פעם אחת בשבת תשובה לפני ימים נוראים, עלה הרב לדרוש מוסר לפני קהל גדול בבית כנסת הגדול של העיר, אולם לא יכל להתחיל את דרשתו, תוך כדי שהוא נשנק בבכי.
מעשה מבהיל זה הובא בספר זיכרון ליהודי לומז'א, והעתיקו מחבר הספרים הנודע הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן בספרו 'גדולי הדורות' ג' עמ' 74.
הגרמצ"ה טננבוים החל לבכות, נשק לפרוכת ופתח את ארון הקודש, ובאופן יוצא דופן אמר שמכיוון שבנו נפל להשכלה וסטה מהדרך, הוא לא יכול להטיף מוסר לאנשים אחרים, וירד מהבימה.
טרם ירידתו מהבמה אמר הרב טננבוים בבכי "יהודים, איר זאלט זיךאויבעטם א גוט יאר [תעתירו מה' שתהא לכם שנה טובה] אני לא אוכל לדרוש לפניכם ולהטיף לכם מוסר, כדרכי, בשעה שבני ביתי סטו מן הדרך הישרה ובני אינם הולכים בדרכי".
דרגה זו של אמת, כמעט ואיננה נמצא בעולם התורני, ומצינו מקרה דומה בישיבת וולז'ין בעת שהיו גדולי ישראל שחששו משיטת לימודו של הגר"ח מבריסק שמונה בגיל 27 בלבד לר"מ בישיבת וולוז'ין וביקרוהו בשל כך.
לכך הגיעו כמה גדולי תורה לישיבה כדי לשמוע את הגר"ח הצעיר מוסר שיעור, ולדון האם הוא ראוי למינוי החשוב.
באותם ימים בין הגאונים ששמשו בהנהלת הישיבה היו רבי אלעזר משה הורביץ, רבי אייזיל חריף, רבי אליה מירער ועוד. הלימוד היה בסוגיה דאילונית בפרק קמא דיבמות, והגר"ח מסר שיעור בביאור שיטת הרמב"ם.
בשיא ה'ריתחא דאורייתא' השיעור הופסק, והגר"ח ירד מבימת מוסר השיעור כי נזכר ברמב"ם בפירוש המשניות שסתר את הפלפול שרצה למסור. (על המעשה הנ"ל מעידים רבים מכותבי קורותיה של ישיבת וולוז'ין).
כך מרוב אהבת האמת שבו, הפסיק הגר"ח מלמסור את השיעור, וחזר בו מחידושיו שמסר קודם לכן.
נתאר לעצמינו ששיעור זה היה אמור להיות "המבחן" שעשו ת"ח מפורסמים להגר"ח הצעיר, ולכאורה גורלו היה נחרץ.
אולם, הרבנים שהקשיבו לשיעור, הכריעו שאיש אמת כזה שמוכן לחזור בו מחידושו מחמת רמב"ם סותר בפירוש המשניות ששומעיו בוודאי לא הכירו, בוודאי ראוי הוא למסור שיעור בישיבת וולוז'ין. (הובא בספר נפש הרב, רבי צבי שכטר, עמ' י')
• • •
יש לציין שבני העיר לומז'ה ידעו שאת קלקול בניו ובנותיו לא אשם רבה של העיר הרב טננבוים, אלא אשתו שהייתה משכילה ולמדה אותם את שפת המדינה וחכמות חיצוניות, ואילו בני העיר החזיקו מהגרמצ"ה טננבוים לצדיק קדוש ובעל מופת, ואפילו בקשו ממנו סגולות שיגרש דיבוקים שנכנסו ביהודי לומז'ה (כך הובא בספר זיכרון ליהודי לומז'ה).
לסיום נביא מעשה מבהיל בשמו של רבי מאיר ליברמן שהיו שלש אחיות ושתיים מהן היו להן בנים גדולי ישראל שהרעישו את העולם בצדקותם. אחת הייתה אמו של הגה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין. שניה אמו של רבי יצחק אביגדור מח"ס 'פרדס רימונים' על הלכות נדה, והאחות השלישית לא זכתה לבן צדיק.
כל השנים התהלכה האחות אבלה וחפוית ראש, עד שנכדה רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים פורסם כמחבר שו"ת 'דברי מלכיאל' ואמרה: "עכשיו אוכל למות בהשקט כי גם אני זכיתי שמחלצי יצא גדול בתורה". (אוריתא ט"ז עמ' 339).
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com