בעבר סיקרנו בהרחבה את הדעות השונות אודות הפילוסוף הגרמני - יהודי משה מנדלסון מדעסוי, שלמרות ששמר תורה ומצוות כל חייו, ילדיו התנצרו, ותלמידיו ראו בו רפורמטור, ונתלו בו לדעותיהם הכוזבות.
>> למגזין המלא - כנסו
אין חולק שבקרב שלומי אמוני ישראל, דמותו והגותו של משה מנדלסון מוגדרת כאפיקורס מראשוני הרפורמים, וכתבה זו עוסקת בהיסטוריה בלבד. עובדה היא שמשה מנדלסון אותה כינה מרנא החתם סופר בצוואתו - רמ"ד, מכונה רשע משה מדעסוי, ולא כפי שכנראה הנכון רבי משה מדעסוי, והפרשנות הקיימת לראשי תיבות אלו, נכונה בהחלט על פני אמיתות ההיסטוריה.
- קובץ 'ישורון' מסקר את פירושיהם של קדוש ישראל אדונינו הגר"א זי"ע, ומשה מנדלסון שר"י בדבר מטהו של משה רבנו
- תגובת אחד הקוראים לבל לכתוב שר"י על משה מנדלסון, ועל מעמדו החשוב בין גאוני דורו
- תגובה נוספת שטענה שהגר"א עצמו התבטא על מנדלסון "אפיקורס" - כפי שלא התבטא מעולם נגד אדם, וא"כ ברור לן שכך אנו נכנהו
- דברי הגה"ק הבני יששכר זי"ע שלמרות שמנדלסון קיים בפועל מצוות, הוא ביקש שהקב"ה יוריד אותו לשאול תחתיות בגיהנום
- עדות האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש רבי יוסף יצחק שניאורסון על הגאון שלא זיהה את אסון ה"ביאור" של משה מנדלסון
- קובץ ישורון שולל את מהימנות ספר זיכרונותיו של הרבי הרייצ', ודוחה את טענותיו כביכול הגר"א לא זיהה את אסון הביאור של משה מנדלסון
• • •
יש לציין שמשה מנדלסון בספרו 'ירושלים' כתב על "התאבנות ההלכה", ואין ספק שמשפט זה עומד לרעה בפולמוס על דמותו, וצע"ג על חלק מגדולי הדורות שציטטוהו בכתביהם.
מעניין ומרתק לדעת את דעתו של הגאון רבי משה שיק שנודע בכינוי מהר"ם שיק מגאוני ישראל המפורסמים אשר חי ופעל בין השנים תקס"ז תרל"ט (1807 1879) עמד בראשות ישיבה בעיר חוסט, וכגאב"ד מקומי, והיה גדול פוסקי יהדות הונגריה בימיו, על היחס למשה מנדלסון.
יותר מאלף תשובות כתב מהר"ם שיק אשר הינן מהווים נכס צאן וברזל לדיינים וללומדים עד ימינו.
מהר"ם שיק היה תלמיד המובהק של מרן החת"ם סופר, וישנה מסורת שמספרת שאירע והחתם סופר נסע עם תלמידיו הקרובים וביניהם ר' משה שיק הצעיר, שבאמצע הנסיעה התנמנם וראשו נשמט על כתפו של החתם סופר. בקשו התלמידים להעירו, אולם החתם סופר התבטא ואמר: "זהו ספר תורה מהלך!".
מהר"ם שיק ומלחמתו באפיקורסים – בכיתי יותר מתשעה באב!
מהר"ם שיק נלחם מלחמת חרמה נגד הקבוצות שפרשו ומרדו בגדולי ישראל כרפורמים וניאולוגים, ועל קונגרס שכונס בעיר פעסט ממנו יצאו החלטות קשות ורעות לציבור החרדי, התבטא מהר"ם שיק שהוא התאבל עליו יותר מחורבן בית המקדש: "הרבה יותר בכיתי בשוקי פעסט בעת הקאנגרעסס מאשר בכיתי בביתי בתשעה באב!".
הרפורמים? גוים גמורים!
לאחר אסיפת הרפורמים הראשונה בשנת תר"ד (1844) רצה מהר"ם שיק להכריז עליהם כ"גוים גמורים" וכתב לבנו של החתם סופר, הכתב סופר: "דינם של האנשים האלה לפי דת תורתינו הקדושה, כיוון שכפרו בתורה מן השמים, כאשר יעיד על זה הרבה מדבריהם וספרי מינים שלהם, הרי הם אינם יהודים וכגויים גמורים", (שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים, סימן שה).
הרפורמים "כציצין היוצאין"
עשרות שנים לאחר מכן בשנת תרל"ו (1876) מהר"ם שיק צידד בהפרדת הקהילות, וכתב לגאון רבי יצחק דב במבגר (שהיה בעד קהילות מאוחדות לרפורמים ואורתודוקסים) שיעזוב את הרפורמים אותם הגדיר כ"ציצין היוצאין" וכך דבריו: "אנו מצווין להיות בדול מהם עד שיחשבו החוטאים כציצין היוצאין מהגוף ההולכים לאיבוד ולהפסד ושאר הגוף ימלט ואסור לנגוע בכל אשר להם", (שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים, סימן שו).
מעניינת תשובה ייחודית של המהר"ם שיק לגאון רבי הלל מקולומיאה גדול קנאי הונגריה (יתכן שרק חתנו הגה"ק רבי עקיבה יוסף שְלֶזינגר העפיל עליו בקנאותו הרבה), אודות משה מנדלסון, ועל מספר שמועות שיצאו בהקשר יחסו של החתם סופר לספר ה"ביאור" שכתב מנדלסון על התורה.
הסיפור המרתק הוא כך:
התפרסם בשמו של מהר"ם שיק שהוא סיפר שהחתם סופר השליך את ספרי משה מנדלסון על הרצפה, ולכן ר' הלל מקולומיאה כתב מכתב ושאל את מהר"ם שיק האם מעשה זה נכון.
מהר"ם שיק ענה לו שאף אחד מעולם לא שאלו על דבר זה, והוא לא הורה לאף אחד לעשות זאת. "לא רק זה", מוסיף מהר"ם שיק, "לאחר שהתפרסמה שמועה זאת, אמרתי מיד בליבי שמי שפרסם השמועה הגזים, אולם לא הוצאתי הכחשה על הסיפור הזה".
בהמשך מכתבו מהר"ם שיק כותב למכותב מה היה באמת עם החתם סופר ויחסו למשה מנדלסון כדלהלן:
ממכתבו עולה שמהר"ם שיק קרא את ביאורו לתורה של מנדלסון והוא לא מצא בו משהו רע, ומפני שנאמר לו בשמו של החתם סופר שמנדלסון כתב דברי כפירה, הוא קיבל את דעתו.
מהר"ם שיק הדגיש במכתבו שהחתם סופר אסר את הביאור של מנדלסון, והוא מקבל את דעתו ומדין ספר תורה שכתבו מין מותר לשורפו.
במכתבו של מהר"ם שיק נכתב שהוא לא סיפר מעשה זה מעולם, ומעשה זה התפרסם כי אנשים היו נוכחים והם ראו בעצמם, אבל אני מהר"ם שיק לא פרסמתי זאת מעולם "כי חכמים היזהרו בדבריכם" (בהמשך נבין את המשמעות של משפט זה).
עוד עולה מהמכתב שמהר"ם שיק הכחיש שדרכו של החתם סופר לזרוק על הארץ את ספרי מנדלסון.
מדברי המכתב לא מובן באופן ברור מה סבר באופן אישי מהר"ם שיק על מנדלסון, ובהצטרף שאר העדויות שמהר"ם שיק עיין בפירוש מנדלסון לתורה (ראה בהמשך), יתכן שמהר"ם שיק לא סבר שיש בעיה בפירושו לתורה של מנדלסון.
עוד נראה שאם תמצי לומר שמהר"ם שיק סבר שאין בעיה בפירושו לתורה של מנדלסון, נראה שבשאר ספריו מהר"ם שיק סבר שכן יש אפיקורסות (וזה ברור שמהר"ם שיק הכפיף את עצמו להוראת מורו ורבו החתם סופר), כל זאת בהתחשב שבזמנו של מהר"ם שיק היה מלחמה עזה ברפורמים שהתיימרו להמשיך את משה מנדלסון, ומהר"ם שיק לא רצה להפריע במלחמה זו ולפרסם את דעתו.
רבי שלמה שיק: מהר"ם שיק השתמש בתרגום התנ"ך של משה מנדלסון
על יחסו של מהר"ם שיק למשה מנדלסון העיד הגאון רבי שלמה צבי בן נתן שיק רבה של קהילת קרצג[1] ומחבר "סדור רשב"ן" ו"שו"ת רשב"ן" - שמהר"ם שיק נשא את דרשותיו ולימד בגרמנית צחה, ואף השתמש בתרגום התנ"ך של משה מנדלסון (ראה שלמה צבי בן נתן שיק. תשובות רשב"ן: אבן העזר. סאטמאר, תרס"ה. עמ' פט).
וכך דברי מהר"ם שיק המלאים: (ליקוטי שו״ת חת״ס סי׳ פב ממהר״ם שי"ק).
"דרישת שלום לחתנו תלמידי הרב המופלג החרוץ ושנון מוה"ר עקיבא יוסף נ"י אשר ביקש ממני להודיע לו אם העדתי לפני אנשי פ"ב בענין השלכת ספרי רמ"ד. הנה לא נשאלתי משום אדם על זה, ולא אמרתי לשום אדם. הנה כשראית זה כתוב אמרתי בליבי שזה אינו אמת והמגיד גיזם אבל אפי' ביני עמודי לא הוצאתי הדברים מפי שלא יהיה אפשר לעוף השמים להוליך הקול ואני לא שמעתי ולא ראיתי מעולם דבר זה מרבינו הגאון זצ"ל ובפרט שכמדומה לי כיון המגיד מה שהיה בדידי עובדא והמעשה שהיה כך היה. דרכו של רבינו בקודש בהיותו בקהילה אחת לילך בשבת קודש מבית כנסת להרב ושם צוה על הרב דמתא לומר דבר אגדה ושוב דרש הוא והיה נזהר שלא לומר דבר שבכתב בע"פ וביקש חומש מהסדר שקראו בו, ולי היה ג' מיני חומשים דפוס אמסטרדם עם כל התרגומים ופירושים וזה הנחתי שבת בבית הכנסת שלא יצטרכו להוציא בשבת ולזאת הנחתיו בבית הכנסת, וגם דפוס וויען וזה היה לאשתי הרבנית בבית הכנסת, ועוד אחד עם תרגום רמ"ז, וכשביקש מרן זצ"ל חומש והעומדים לפניו ידעו מנהגיו שאינו רואה בחומש רמ"ד ואינך ב' חומשים לא היו בביתי ולזאת בקשו ולא מצאו מה ליתן לו חומש ודרש בע"פ, והיה בעיני מרן זצ"ל לתימה שבבית הרב לא יהיה בנמצא חומש ואחרי הדרשה והשעשוע קצת בביתי הלך איש יקר וצדיק מו"ה הירש עירנוי זצ"ל שהיה אצלו כבן בית [ולבית מרן זצ"ל, ושאלו רבינו] מה היה זה עם חסרון החומשים וסיפר לו תוכן הדברים כנ"ל, ובבואי לבית מרן זצ"ל לעת תפלת מנחה הוכיח אותי על שאני רואה ולומר בספר רמ"ד ואמרתי לו שיש איש יקר אחד שהיה מוחזק גם אצל מרן זצ"ל לצדיק העיד לי שגם גאון ידוע למד בהן בפרט בספר ויקרא בביאור, והשיב מרן זצ"ל שבאמת לא עלתה לו כראוי בזה, ושוב אמרתי שמה טעם, ושאני עברתי בין בתריו ולא מצאתי בו שום נדנוד אפיקורסות וחשש, והשיב לי ראה בספר דברים בפרשה פלוני ותמצא. ואם אמנם בעיקר לא היה הכרח כל דך מ"מ מרן זצ"ל אמר ומי ישוב, עכ"פ נודע לן טעמו שלכך הקפיד טובא שהחזיקו לאפיקורס וכדין ספר אפיקורס ולכן לא הקפיד על התרגום היידדענהיים רק על ספרי רמ"ד ולכך לא נגע בהם והרחיקם כדין ספרי אפיקורסים, וכדאיתא בשבת קי"ו, אבל לא שמענו מעולם שאם במקרה באה לידו שהשליך אותו על הארץ, וגם לפי הדין לא אדע אפילו בבירור לו לאפיקורס ומחובר עמו דברי התורה שיהיה רשאין לבזות להשליכו ארצה אע"ג דרשאין לשורפו היינו מטעם שאיתא בשבת קי"ו או מטעם שכתב הרמב"ם בפי"י מיסודי התורה, אבל להשליכו שאין תועלת בביזיון הזה לא שמענו, ועכ"פ כן היה המעשה, ומסתמא רבים מפ"ב נודע להם ממעשה ההוא שהיה בפומבי גדול וממנו יצאו הדברים אשר שאל מעלתו נ"י עליהם ועד עתה לא ספרתי לשום אדם מן המעשה הנ"ל כי חכמים הזהרו בדבריכם תנן".
[1] אשר למרות שהיה הונגרי, הוא תמך בלימודי מדעים ובציונות, והתנגד להפרדת הקהילות (כעין נכדו של מרן החתם סופר הגאון רבי משה שמואל גלזנר מקלויזענבורג)