פרק ג': אנו עסוקים בסגולה הנפלאה שכיבתה שריפה נוראית בכ"ו בכסלו תמ"ו (1686) בעיר רג'ו אמיליה. לפי אותה סגולה מקובל לקחת כתונת אישה שעליה דמה ולתלות אותה על בית מול השריפה, וכך השריפה כובתה, כפי שתיאר וכתב לדורות הגאון רבי יצחק לַמפּרוֹנטי בספרו 'פחד יצחק'.
- הסגולה מאת המקובל לכיבוי שריפות: כתונת אישה עם כתם
- הרב והרופא שחשף את סגולת כתונת הנשים ומקום קבורתו לא נודע
למרות שהסגולה הוכיחה את עצמה, כעדותו של רבי יצחק לַמפּרוֹנטי, הרי שישנם מגדולי ישראל שהתפלפלו האם מותר בשבת קודש לכבות אש על ידי סגולות, והאם מעשים אלו הם בגדר 'דרכי האמורי'?
אחד מהפוסקים העוסקים בדיון זה, הוא הגאון רבי משה מאיר לייפער, אדמו"ר מנדבורנא באניא, בספרו 'משמרת המועדות' (ירושלים תשס"ו).
האדמו"ר שאל האם מותר בשבת להשתמש בפעולות סגוליות כדי לכבות את הדליקה, כגון 'סגולת דם הנידה', או להראות שמות קדושים כנגד האש כפי שהזכירו מקובלים רבים בדורות עברו?
בתשובתו הובא שהיו שאסרו והיו שהתירו. מקרה דומה מובא בשם החתם סופר ועוד שכשנפל נר בשבת על המפה והיה חשש שידליק אותה, היו מניחים מול הנר חתיכת חלה משבת, והנר כבה מעצמו. ומכך הסיקו שיש ללחם של השבת סגולה מיוחדת לשמירת הבית.
ברם, בספר 'דברי יצחק' (עניינים עמ' ע"ח) כתב על מנהג דומה להניח חתיכת חלה של שבת מול הנר במקרה שהחלב שלו נמס מידי מהר, ואותה הנחת החלה מול הנר עושה פעולת פלאים - והחלב הנמס חוזר לעמוד על תילו כבראשונה.
נגד מנהג זה התבטא אדמו"ר מוהר"ש מבעלזא שהוא מ'דרכי האמורי' ואסור לעשות כן.
הגאון רבי משה מאיר לייפער באדמו"ר מנדבורנא באניא רצה לומר שיתכן שמוהר"ש מבעלזא אסר רק לגבי הנר, אולם בנוגע לשריפה שעלול להגיע לידי סכנה הרי שהדין מותר אע"פ שיש בזה חשש ל'דרכי האמורי', ואף החת"ם סופר יודה בכך. את דבריו מסיים האדמו"ר מנדבורנא באניא: "מכל מקום אנו שעושים כן בפת של שבת קודש, דזכותא דשבת קגרים שאני ושאני וכח אחר מעורב בו", וע"ש.
הראשון לציון הגר"י יוסף מתדיין בנושא זה, ופוסק שמותר לכבות האש בדרך נס, ומצטט את הסטייפלר שפסק שיש להקל (ראה ילקוט יוסף השביעית והלכותיה ירושלים תשס"ט. קהילות יעקב ב"ק סי' מ"ה).
חלק מהראיות של הפוסקים שמותר לכבות שריפה בשבת על ידי סגולות, הובאו מדוד המלך, ששאל באורים ותומים בשבת, למרות שלכאורה מדובר באיסור 'כותב'. אחד התירוצים שמעשהו של דוד המלך הוא 'כתיבה על ידי מעשה ניסים' שמותר, וכך גם בסוגיה דידן, יהיה מותר לכבות שריפה על ידי 'מעשה ניסים' כלומר על ידי סגולה - להראות לאש כותונת אישה שעליה דם.
בנושא זה של שריפות ישנו מעשה מבהיל.
מעשה בשריפה שפרצה בעיר גוּרַה קַלְוַוארְיַה אשר בפולין, מקום מושבו ההיסטורי של הגה"ק חידושי הרי"ם זי"ע, ולמרבה הצער בית מדרשו עלה באש.
השלטונות לא הסכימו לבנות מחדש את בית המדרש בטענה שיש בית מדרש אחר בעיירה.
נסע אחד העסקנים לעיר פטרבורג, ולאחר מאמצים מרובים הצליח לקבל את הרישיון לבנות מחדש את בית המדרש.
כאשר סיימו את מלאכת הבניה, ציווה החידושי הרי"ם את הגה"צ רבי צבי חנוך הכהן לוין מבענדין זצ"ל לתלות מודעה שבה נאמר מפורש ש"בית המדרש נועד רק לתורה ולתפילה". הגה"צ רצ"ח לוין החליט לכתוב להוסיף מילה אחת: "בית המדרש קודש לתורה ולחסידות" כיאה לבית מדרש בו דורש הגה"ק חידושי הרי"ם.
כשראה החידושי הרי"ם את הנוסח, מחק את התיבה "ולחסידות", שהגה"צ מבענדין הוסיף מדעת עצמו. במספר מקורות נטען שהחידושי הרי"ם התבטא: "אם ישאר תיבה זו במודעה, הרי שכל מי שיחפוץ לשוחח בבית המדרש, יהא לו תירוץ שמדבר חסידות...".
מעניין לציין שבזמנו בערים החרדיות היה דיון האם להוסיף את המילה "החסידות" בכרזה בכניסה לעיר. בביתר עילית הלוגו בימינו הוא: "עיר התורה והחסידות בהרי יהודה", וכך גם בבני ברק: "עיר התורה והחסידות". יצוין שבשניהם היו דיונים רבים בעירייה המקומית, ואף פעמים שהנוסח שונה עקב ההשתייכות המגזרית של ראש העיר המכהן.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com