'אני קיים - משמע יש לי זכויות'
בשבוע שעבר ביארנו כי ישנם מצוות המתקיימות על ידי האיש והאישה כיחידה אחת, ומשכך מעלת קיום המצווה ושכרה רלוונטיים לשני בני הזוג כאחד.
ומה אם האישה מבקשת לשנות את צורת החלוקה, שאלנו. מה אם היא מרגישה יותר בנוח בתפקידי הגבר, ורוצה לממש את ייעודה בתפקידיו?
שאלה זו מביאה לשולחננו דיון רחב בהרבה משאלת היחס בין איש לאשה, העוסק בנושא בעל השלכות רבות: הזכות לשוויון.
שוויון זכויות לכל כל בן אנוש, נתפס בעיני העולם כזכות הומנית בסיסית, מין 'חוק יסוד' של המוסר האנושי. בשורות הבאות אבקש להרחיב מעט על הנושא ולבחון האם וכיצד הוא משתקף בעקרונות התורה.
מצד אחד אנו רואים אידיאות של שוויון וזכויות החלש, באות לידי ביטוי במצוות התורה: כך למשל חיוב השבת משכון לעני בלילה, נתינת שכר פועל ביומו, איסור ריבית, הגנה על גר יתום ואלמנה, ומעל לכל - השוויון בפני החוק עד שגם המלך יכול להיתבע בדין תורה. מנגד, מדגישה התורה את חלוקת המעמדות. תפיסתו של קורח - 'כל העדה כולם קדושים' שקעה יחד איתו עמוק באדמה, בעוד החלוקה לכהנים לויים וישראלים שרירה וקיימת. ואליה מצטרפת מיודעתנו החלוקה בין איש לאשה.
כיצד זה שמצד אחד התורה מכריזה בגאון על זכויות שוות לכולם אלפי שנים לפני שהעולם חלם להכיר בכך. ומצד שני היא משמרת הבדלי מעמדות מסוימים.
התשובה לשאלה זו היא שורש להבנת רעיונות ומצוות רבות בתורה. כאשר אנחנו מדברים על זכויות אדם, קיימת משום מה אקסיומה כי הזכויות מוענקות לאדם מתוקף היותו נושם. אולי מישהו התבלבל לחשוב שבהמשך מתבקש לאמירתו הידועה של דקארט: 'אני חושב - משמע אני קיים' נאמר: 'אני קיים - משמע יש לי זכויות'.
אכן קשה להתווכח עם הרעיון העומד מאחורי התובנה הזו. כל היצורים החיים רוצים לשרוד, ליהנות מן החיים, לכל הפחות - לסבול כמה שפחות. הדעת נותנת כי המשאבים הקיימים בעולם צריכים לשמשם בצורה שווה לחלוטין.
אלא שאם נתעמק מעט בדברים נגלה כי בבסיס תפיסה זו, ניצבת ההבנה כי תכלית החיים הם - החיים עצמם, וממנה נגזרת התובנה כי אין כל הצדקה להעדיף יצור חי אחד על חברו ויש לאפשר לכולם לממש תכלית זו בצורה שווה.
כל זה נכון, עד שאנחנו מכניסים נתון נוסף למשוואה: יש יעוד לקיומנו עלי אדמות, קיימת מטרה בעצם הנוכחות שלנו בעולם. זה כבר 'שובר שוויון' (תרתי משמע) משום שאם יש מטרה לקיומנו, הרי שזכויותינו נגזרות מן היחס למימוש מטרה זו.
נמחיש זאת בדוגמה פשוטה: קבוצה של אנשים ניצלו מאוניה טובעת והם מתמקמים כעת על אי בודד, מוסכם על פי כל שכל אנושי שאת המזון והמשאבים של האי יש לחלק בשווה ביניהם ואין להעדיף את האחד על חברו.
לעומת זאת חברה העוסקת בייצור, לעולם לא תתייחס בשווה לכל העובדים שלה. פועלי הייצור יידרשו לעבוד תוך עמידה על רגליהם ומאמץ פיזי, השומר יתבקש לעבוד תחת כיפת השמים כחום היום. ואילו המנכ"ל יידרש להשקיע שעות נוספות ללא גבול. וגם, מי שנוכחותו בחברה לא פרודוקטיבית במיוחד, ימצא את דרכו מחוץ לשעריה.
נקודה זו היא יסודית בהבנת סוגיות של שוויון בתורה. 'לכל אחד יש זכות לאהוב ולהקים משפחה' יאמרו הממזר, העגונה, או כל מי שחשקה נפשו בקשר אותו אוסרת התורה. אך אין כך פני הדברים:
זכויותיו של אדם אינן נובעות מהעובדה כי ליבו פועם. חיי האדם נועדו לתפקיד מסוים שנועד לו, וזכויותיו הם נגזרת של תפקיד זה בלבד.
אין זה פוטר אותנו מעיון ותשובה לסוגיות רבות בתורה העומדות לכאורה בסתירה לתפיסת השוויון האנושית, נעמוד עליהם בהמשך בפרוטרוט, (כולל שאלת ההיי-טקיסטית מהשבוע שעבר, בתקווה שאתם מחזיקים ראש עם הדמויות בעלילה) אך נקודת המוצא של השאלה חייבת להשתנות: לא ניתן לתבוע את זכויותיו של מאן דהוא מעצם היותו קיים, אלא רק כנגזרת מתפקידו בעולם.
רוצים את זה בקצר יותר?
'ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם שעשני כרצונו'