"אין בית כמעט שאין בו מת", אלו בדרך כלל הכותרות לכינוסי מחנכים הדנים בתופעת הנשירה בציבור החרדי, אחת הסיבות המרכזיות והעיקריות לנשירה, היא טיפול שגוי ומעוות של חלק מהמחנכים של הילד, הנער או בחור הישיבה, שנאנקים תחת עולם של מחנכים, שאין להם מושג בחינוך.
בשנים האחרונות, נהייתה מודעות גדולה יותר בציבור החרדי, לחינוך ילדים בדרך נכונה ואוהבת, כאשר מי שנתן לכך גיבוי בקולו, הוא ראש ישיבת כסא רחמים הגאון רבי מאיר מאזוז.
בדרשה שמסר השבוע הוא פנה בקריאה למחנכים ולמלמדים: "יש חכמים גדולים יותר מדי, שחושבים שהילדים מבינים את הכל".
"כל מי שאינו יודע לרדת לסוף דעתם של הילדים, אסור לו להיות מלמד! כל מי שאינו יודע להבין לנפשו של ילד, אסור לו לחנך!", אמר ראש הישיבה בנחרצות.
עוד הוסיף ראש הישיבה: "כתוב בפסוק (שמות כ"ג, ט') "ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים", צריך להבין את נפש הגר, צריך להבין את נפש הילד. זהו, אל תלחץ עליו".
"פעם שאלו את הרב שטיינמן", סיפר הגר"מ מאזוז, "מה לעשות לילד שהוא מפריע בתפלה? אמר להם: לא לעשות לו כלום. אם הוא רוצה לצאת לשחק, תן לו. אח"כ תביא אותו בחיבה ובאהבה, שלא יחשוב שנולד לו אבא בשביל ללחוץ עליו" הסביר ראש הישיבה.
"לא מלחיצים ילד. לא מלחיצים תלמידים. אתם צריכים לדעת, התלמיד הזה שאתה יורד עליו, מחר יכול להיות מנהל של...".
"פעם, כשירד רבי יצחק יוסף משדה התעופה", הוסיף וסיפר ראש הישיבה בסיום דבריו, "אמר ערבי אחד לחבירו: אתה רואה את האדם הזה? אבא שלו, הוא הרב הראשי של כל כדור הארץ! (ורבי יצחק לא הבין מה הם דיברו, הוא שאל אח"כ את רבי רפאל כהן, שהיה איתו). ובזכות מה קיבל את זה מרן הרב עובדיה? בזכות החן שהיה בדברים שלו. כתוב במשלי (משלי ט"ז, י') "קסם על שפתי מלך", הרב עובדיה היה לו קסם כזה. היה לו חן כזה".