מבוא
פעילות טרור מטרתה להגיע להישגים באמצעות פעילות מאיימת הזורעת פחד ובהלה בעוצמה שהיא מעבר ליכולות האובייקטיביות של המפגע. למעשה, מטרת הטרור לשנות את המשמעות שאנשים נותנים למצבם למרות שאין לכך הצדקה מעשית מלאה.
>> למגזין המלא - כנסו
למשל, "חיינו יהיו בסכנה כל זמן שהטרוריסטים לא יקבלו את מבוקשם". טרור שפל שואף להפיל את המוראל של הציבור באמצעות זעזוע תפיסות העולם שלו מהיסוד. הוא מפיץ את מעשי הזוועה שביצע ומנסה "לשבור" את אמות המוסר והציפיות שלנו מבני אנוש. זה הזמן להעמיק בתחושת המשמעות שלנו. משברים ואסונות יוצרים פער כואב בין הציפיות המתקיימות בעולם הפנימי הבלתי-מוגבל של האדם, לבין מה שמתרחש בפועל במציאות החיצונית. פער זה יוצר צורך עז במציאת משמעות כדי לאפשר הסתגלות נפשית והמשך תפקוד במציאות הקשה. למשל, איך ייתכן שיש כזה רוע צרוף בעולם? למה זה קרה? האם "זה אומר" שלא נוכל לחיות כאן בביטחון? מה יהיה הלאה?
המאמר מציג מפה כללית על מושג המשמעות, תהליך יצירתה והתחזוקה שלה בחיי היום-יום – מתוך מקורות היהדות. במקורות אנחנו מוצאים גם תכנים של משמעות וגם מסגרות שלתוכן ניתן ליצוק תוכן של משמעות. משמעות היא דבר שמשתנה מאדם לאדם וממצב למצב. המאמר אינו עוסק ב"עוגה" אלא ב"תבנית", הוא לא מתמקד בתוכן המשמעות אלא בתבניות שמעודדות את האדם ליצוק לתוכן משמעויות שונות.
מהי משמעות
משמעות היא תגובה נפשית לפער בין הרצוי - עולם פנימי, למצוי - עולם חיצוני. כאשר נוצר פער ביניהם, הנפש מגיבה בניסיון לגשר על הפער ולאפשר הסתגלות. המשמעות באה לתת פירוש שליצור פשר - פשרה שמכילה את המתח בין הרצוי למצוי. הגישור בין השניים גורם לאדם להתפתח ולצמוח (חנה אריאל, נח).
יש שני מרכיבים מרכזיים במשמעות:
מרכיב שכלי - הכולל ניסיון לתת סדר והסבר למתרחש. שאלות כגון מה קרה, מדוע זה קרה, מה יקרה הלאה. לדוגמה, כאשר יוסף אומר לאחיו וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ... כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם... כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ... וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ. מה – אתם עשיתם את הפעולה הפיזית של "מכירה", אבל המשמעות שלה היא שה' "שלח" אותי. למה – לדאוג לכם למחיה.
מרכיב רגשי - בחירה באיזה חלק של המציאות להתמקד, למה לתת משקל ודגש. למשל, לחצי הכוס המלאה או הריקה. חיבור האירוע לרגשות וערכים עמוקים כמו אמונה, אהבה, תקווה. לדוגמה, הרב מפוניבז' זצ"ל שאיבד את משפחתו ותלמידיו בשואה אמר על עצמו בבדיחותא "בדרך כלל מי שדעתו נטרפת עליו הוא נדחף לשבר ולהרוס, הוא מנפץ חלונות וכל מה שנקרה בדרכו, אולם לו היתה סייעתא שמיא וזכה שבמקום שהטירוף שלו יביאנו להרוס, הוא הביאו לבנות, והוא בונה ובונה – עד שבני אדם רואים בזה כעין טירוף". (הרב יואל שוורץ, "הרב מפוניבז'" עמוד 54). יחד, שני המרכיבים יוצרים את המשמעות האישית של האדם.
קצוות המשמעות
קיימים שני קצוות אפשריים למשמעות שהאדם יכול לתת לאירועים:
משמעות נכנעת - קבלה גמורה של המציאות כפי שהיא. כניעה מוחלטת למצוי תוך ויתור על הרצוי. לדוגמה, אחרי חורבן ראשון עם ישראל היו מיואשים מהמצב, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ. במילים אחרות "זה מה שיש זה מה שיהיה". אולם ה' מנחם ואומר וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם (יחזקאל, לז).
משמעות מכחישה - התעלמות מהמציאות בנסיון לכפות עליה את הרצוי - אופטימיות מופרזת או הכחשה. למשל, תחושה ש"זה לא באמת קורה", "הבעיה זמנית ותיכף תחלוף" (כאשר בפועל ישנם חלקים במציאות שהם בלתי הפיכים). לדוגמה, כאשר עם ישראל גלו לבבל, הזהיר ירמיהו הנביא מפני המצב שבו הציפייה לגאולה תתפרש באופן השולל את ההכרה במצב הנוכחי של הגלות, כפי שטענו נביאי השקר. על כן הזהיר אותם להכיר במציאות הנוכחית כעובדה קיימת, להסתגל אליה ולחיות בתוכה: קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת... וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר, אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה... כִּי בִשְׁלוֹמָהּ, יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם. (ירמיהו, כט). היבט נוסף של הכחשה נקרא בעברית "תוחלת" והיא ציפייה שהמציאות תשתפר, ללא שיש לכך אחיזה במציאות. תקווה היא שונה בזה שהיא מתבססת על היתכנות ריאלית (עפ"י פניני הכתב והקבלה, עמוד 252, תקוה).
משמעות מאוזנת - משמעות שמשלבת בין הכרה במציאות לבין תוכן פנימי - פשרה שיוצרת גשר וחיבור.
תהליך יצירת משמעות
יצירת משמעות היא תהליך הדרגתי שכולל שני שלבים עיקריים:
שלב ראשון: הכחשה והבשלה - הנפש מתקשה לקבל את המציאות ומגיבה בצורות מסוימות של הכחשה. למשל ויכוח עם המציאות, ניסיון לשנות אותה, כעס עליה וכדומה. שלב זה מבטא את הקושי לוותר על הרצוי.
שלב שני: הכרה ועיצוב - מתרחשת הפנמה הדרגתית של המציאות, תוך ניסיון לגשר על הפער שנוצר. האדם מנסה לתת הסברים למתרחש כדי ליישב אותו עם תפיסת עולמו. כמו כן הוא בוחר היבטים רגשיים להתמקד בהם - למשל תקווה, הערכת החיים, חיזוק האמונה, רצון לתקן עוולות, רצון להעניק וכדומה.
למה מתייחסת המשמעות
המשמעות מתייחסת לשלושת מימדי הזמן:
עבר – מה בעצם קרה פה? מדוע זה קרה? זהו החלק האוסף והמארגן של המשמעות, מלשון "וישמע שאול את העם" (שמואל א טו ד) – שאול אסף את העם. למשל, "היה פה מסע הרג סדיסטי", "זה המשך של פרעות תרפט", "המשך של פרעות תח ותט". כל אחד משלושת המשפטים הללו יכול לייצג הבנייה שונה של המציאות: מה ההקשר של הדבר - רוע כללי שקיים בעולם ומוצא עילות שונות ומתחלפות כדי לצאת לפועל, מלחמה על הארץ או שנאת ישראל אנטישמית. משמעות היא לשון הבנה, מלשון "שמע ישראל", "לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי" (כתובות פג). האדם מנסה ליישב את המציאות עם תפיסת עולמו ולהבין אותה.
הווה – האם מה שקורה הוא בעל ערך כלשהו או שהוא סתמי וריק מתוכן? הערך יכול להיות תיקון העבר או הוראה לעתיד. ישנה אפשרות לראות את האירוע כמקרי וחסר משמעות או כבעל תוכן או מסר מסויים (רמב"ם תעניות א, ג ומו"נ ג,לו). היבט זה של המשמעות אינו "מתווכח" עם המציאות, הוא בא ליצוק לתוכה תוכן, להאיר רבדים נוספים. למשל, כשחכמים מסבירים שירושלים חרבה בגלל חטאים מסויימים, אינם מתכחשים לאינטרסים ולעוצמה הצבאית והמדינית של הבבלים או הרומאים שאיפשרה להם לעשות זאת, הם נותנים פשר עמוק יותר, משמעות. מהר"ל (באר הגולה, ו,א): "לא באו חכמים לדבר מן הסבה הטבעית".
עתיד – משמעות היא לשון משמעת, היענות לציווי: איזו הוראה אני מקבל או נותן לעצמי מתוך האירוע, מה אני "שומע" ממנו לעשות הלאה. דוגמאות – אדם שפוגש את סופיות החיים יכול לתת לכך משמעות "אני רוצה לחיות בצורה שהיא יותר נכונה ומדוייקת עבורי, לנצל או להעריך כל רגע בחיים, להעריך את החיים". אדם שפוגש אזלת-יד אנושית יכול לתת לכך משמעות "אני רוצה להאמין ולסמוך יותר על עצמי, לדעת שאני יכול לסמוך על אנשים בשעת צרה, להיות יותר קרוב לאחרים". אדם שפוגש רוע יכול לבחור לתת משמעות "אני רוצה דווקא להוסיף טוב, לחמול יותר על אנשים". חלק זה במשמעות נעשה בעזרת חיבור למקורות כח רוחניים ופסיכולוגיים שיש בתוכו, אלה הנובעים מהיותו צלם אלוקים שלא רק מגיב למציאות אלא יוצר אותה.
יצירת ותחזוקת משמעות
- על מנת שהמשמעות תהיה אפקטיבית, יש צורך בתחזוקה שוטפת שלה באמצעות:
- בחירת משמעות – נשאל את עצמנו מה חשוב לנו בחיים? מה מחזק אותנו? מה עזר לנו בעבר? מה נותן לנו כוחות? אילו דברים חשובים בעינינו שיכולים לתת לנו כח? מי אוהב אותנו ואת מי אנחנו אוהבים? מה המשמעות שאנו בוחרים לתת לאירועים ואיך היא תקדם אותנו? האם זו המשמעות היחידה האפשרית? האם ניתן לשכלל אותה?
- מחשבות חוזרות - הרהורים תדירים סביב ההיבטים השונים של המשמעות שנבחרה רגשות חיוביים - טיפוח תחושות חיוביות הנגזרות מהמשמעות, כגון תקווה, שמחה.
- התנהגויות מחזקות - פעולות מעשיות המבטאות ומממשות את המשמעות, למשל עזרה לזולת.
- עיגון במקורות כוח - חיבור לערכים וכוחות באמצעות דברים בשגרה שמזכירים את המשמעות.
- כלים מסייעים:
- תודעת מסע - הבנה שזו תקופה חולפת שיש לעבור אותה, "העולם דומה לפרוזדור". הבנה וקבלת העובדה ששיפור הוא הדרגתי, יש בו עליות ומורדות. לפעמים דווקא לקראת שיפור, יש החמרה, כמו שלפני הזריחה החושך מעמיק יותר (ירושלמי, ברכות, א,א, זוהר בראשית קע, "קדרותא דצפרא"). כלי יקר (שמות ו, א): "מהידוע שכך היא המידה: שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואחר כך אור השחר בוקע ועולה".
- תודעת שליחות - תפיסת המצב כהזדמנות למלא משימה חשובה, כמו ביטחון. לדוגמה, כאשר ישעיהו הנביא יוצא לשליחותו המסוכנת (יבמות, מט) הוא מתחזק מכך שהוא שליח "ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני" (ישעיה ו, ח). "היה הקב"ה כביכול צועק... 'את מי אשלח', מי יקבל עליו מעכשיו לילך בשליחותי, שלחתי את מיכה והיכוהו, את זכריה והרגוהו, את ירמיהו והשליכוהו לבור! התחיל ישעיה משיב 'הנני שלחני' " (פסיקתא רבתי לג, יט).
- תודעת בחירה - הבנה שזוהי בחירה לצמוח מתוך האתגר, שלמשבר יש יכולת הולדה מחדש. רש"ר הירש (בראשית, כב,א): "נסה - קרוב לנסע, נסח, נשא, להרחיק מן המקום, להשליך למרחקים להרים אל על, שלושתם אפוא להעלות דבר אל נקודה רחוקה או גבוהה יותר, כן גם נסה, במובן הכוחות הפיסיים או המוסריים, לנסות, שפירושו אינו אלא להעמיד כחות אלה בפני משימות כאלה, אשר עד כה לא התנסו בביצוען, מכאן שכל נסיון הוא עליה, באשר הוא מחזק ומאמץ את הכחות הקיימים מכבר, אך טרם עמדו במבחן המשימה הנוספת או הנעלה יותר".
- תודעת נבחרות – הבנה שהאתגר שלי משקף יכולות שלי - בפועל או בפוטנציאל. בראשית רבה (לב ג): "משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה". היכולות נבנות בהדרגה דרך האתגרים: קדושת לוי, (ברדיטשוב, תקע"א, עמ' 101): "הבעל שם טוב אמר 'והוא ינהגנו על מות' (תהלים מח, טו) משל לאב המלמד לבנו הקטן לילך כשהולך הקטן שנים או שלשה פסיעות לקראת אביו מרחיק אביו את עצמו כדי שילך יותר ואחר כך כשהולך יותר מרחיק אביו את עצמו עוד כדי שילך יותר". (על-מות נדרש מלשון עלם – פעוט).
- טיפוח תקווה – תקווה היא מלשון מקוה מים (עזרא י,ב) כמו מים שטבעם להגרר ולזוב, וכדי שהמקווה יכיל את המים הוא צריך כל הזמן להחזיקם שלא יזובו. כך תקווה, יש לה נטייה להתנדף וצריך לחפון אותה ולהחזיקה. דבר זה מצריך כוחות נפש ותחזוק תמידי באמצעות מחשבות ומעשים.
סיכום: משמעות הינה מחשבה או תחושה שבאה בתגובה לפער בין הציפיות והצרכים המתקיימים בעולם הפנימי שלו, לבין מה שמתרחש במציאות העולם החיצוני. אדם מורכב מעולם פנימי בעל חירות בלתי מוגבלת, ועולם חיצוני (גוף וסביבה) בעל הכרח והגבלה.
כאשר הבלתי-מוגבל פוגש את המוגבל, והדבר קורה כל העת, האדם נותן משמעות אשר ליצור פשר – פשרה שמכילה את הפער, מכירה במציאות ויוצקת לתוכה תוכן שמקדם את הסתגלות האדם, או רפש – מצב של חוסר יכולת לחבר בין הרצוי למצוי וויתור על אחד מהם, מצב מעכב הסתגלות. למרות שתהליך מתן משמעות מתרחש מעצמו כל העת.
ניתן להגביר מודעות אליו ולבחור משמעויות מסתגלות. מיומנות זו נצרכת ביותר בזמנים בהם ישנה התנגשות עוצמתית בין העולם הפנימי לחיצוני – כמו בעת משבר שאנו חווים כעת. במצבים אלו הצורך במשמעות מתגבר ונדרשת מודעות רבה יותר לתהליך יצירת המשמעות ולאפשרויות לשכלל ולהעמיק אותה מתוך הבנה שהיא מפתח חיוני להתמודדות נפשית מוצלחת עם מצבי משבר ולצמיחה מתוכם. משברים הם חלק מהחיים וביכולתנו לבחור כיצד לתת להם משמעות שתוביל אותנו קדימה אל עבר חיים מלאים ותקינים יותר, רוחנית ונפשית.