אתגרים מסיבות המלחמה בהם עידוד הלוחמים, הלוויות וניחומי אבלים, ולהבדיל חופות ועוד, זימנו לי נסיעות במקומות אותם כמעט לא הכרתי עד עתה, לדוגמא, בדרך לבסיס בא"ח צנחנים במחנה איתן, אחרי הירידה מכביש 6 במחלף קריית גת, שמאלה וימינה לכביש 35 ואז בשיפולי כביש 3415, מתגלה חבל ארץ מדהים למראה, כרמים משתרעים לאורך ולרוחב הדרך, לכיש, אמציה, בני דקלים, שומריה ועוד. תוך כדי נסיעה במרחבים והנוף המדהים של ארצנו, כמעט חולפים על פני חברון הקדומה המעוררת השראה רבה מההיסטוריה העתיקה של עם ישראל.
והכל לפתע "מתחרז" עם פרשת השבוע שלנו העוסקת בעלייתו של אברהם אבינו לארץ ישראל ומסעותיו בארץ "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה"
הלב מחסיר פעימה מהמחשבה אולי ברגע זה אני עובר על אותם רגבי עפר בהם צעד אברהם אבינו במסעותיו! אבי האומה שהתנסה בעשרת הניסיונות בהם עמד בגבורה והוריש לנו את הכוחות ותעצומות הנפש לעמוד איתנים בתפקידנו במשך הדורות.
•
אברהם הובטח לקבל את הארץ, אך הדרך שנדרש אברהם כדי להגיע אליה ולזכות בה, לא הייתה קלה כלל וכלל! החל מה'עקירה' כפי שפותחת פרשתנו בציווי "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" והמשך בקשיי ההיאחזות בה, עד כדי שהוכרח לעזוב אותה ולעבור לארץ אחרת תוך כדי הבטחה שישוב אליה בעתיד, כפי שאכן היה.
אבל גם בחזרתו לא נמלט אברהם מ'חבלי קליטה' חדשים, וכמעט על כל צעד ושעל הוא חווה קשיים, אתגרים, ובעצם: ניסיונות.
•
תוך כדי המחשבות הללו שאופפות אותי בערגה, אנחנו ממשיכים למחנה בא"פ לכיש, שוב משתרעת לנגדנו אחוזת ארץ תנכי"ת, אני תר בעיני רוחי למצוא את פסיעותיו של אברהם, או אולי את יתדות אהלו אשר נטע באיזשהו מקום כאן באופק...
פנינו פניית פרסה בבית ג'וברין, ומשם ירדנו לבסיס צאלים, נחל הבשור המגיע עד נחל גרר. הכל נראה עכשווי וזורם, ומצד שני טומן בחובו כל כך הרבה מההיסטוריה הקדומה שלנו.
•
את סוף היום אני מסיים בחופה לאיתי וגל היקרים למשפחות אוזאן ושרון האהובות , בקיבוץ אורים, סמוך לבסיס הצבאי. ככל שהדרמנו בדרכינו, הלב החסיר עוד פעימה, כשעברנו את אופקים דרומה מערבה, ה'מדריך שלנו' אדון וויז, כבר מסרב בתוקף להנחות אותנו בדרך... אין ברירה, צריך לנווט לבד לפי השלטים לכיוון רפיח... אמנם הקיבוץ נמצא באזור הצפוני יחסית, אבל מספיק להיזכר שאנחנו בתחום המועצה האזורית אשכול, ומפלס הרעד עולה...
כשצליליה המרגשים של החופה מתנגנים ברקע... תחת חופה מאולתרת עם החברים החיילים והמשפחה המצומצמת, עומד החתן וכורת ברית עם הכלה, כמאמר הנביא "חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ", אני מתבונן במשמעות העמוקה של כריתת ברית, כאן נעוץ השורש והאחיזה האיתנה שלנו, הארץ הקדושה הובטחה לנו, מתי? איך? בברית בין הבתרים. דרך 'בריתו של אברהם אבינו' – ברית מילה. בורא עולם כרת ברית עם ישראל, ברית - קשר נצחי שלא ניתן לניתוק.
ותחת כיפת השמים, אני מהרהר לעצמי בקול, דווקא בימים אלו כאשר לצערנו עם ישראל חווה בדרך הקשה את המשמעות של: "ארץ ישראל נקנית בייסורים". מלאים אנו בביטחון להמשך קיום הברית האיתנה של הקב"ה עם ישראל, וקיום ההבטחה שניתנה לאברהם בפרשת השבוע: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" 'צא החוצה' – מעבר ומעל לכל החשבונות הטבעיים והגשמיים, 'כה יהיה זרעך' – ככוכבים!