"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם”. לפי התוכנית המקורית, בסופ"ש זה היינו אמורים להיות אחרי הבחירות לרשויות המקומיות. המשמעות הפשוטה עבורי, שהייתי אמור לסיים את פרק חברותי במועצת העיר. אבל הבחירות נדחו לפחות בשלושה חודשים...
הייתי יכול למצוא תירוצים ולקחת את הכל בקלילות, סוג של המשך התנדבות שנפלה עלי בלי כוונה... באווירת "סוף קורס" אבל, מהר מאוד הבנתי שהנכון לנצל את ההזדמנות ולהשתמש במנדט ובקרדיט שניתן לי לעוד כמה חודשים, כדי לעשות את המקסימום מה'משבצת' שלי...
בעיני התפקיד כעת להרבות באחדות! לחשוב אחדות, לדבר אחדות, לפעול אחדות! בכל הגזרות ובכל החזיתות. ובכוונתי לנצל זאת בכל הכח!
•
פרשתנו פותחת בסיפור הכנסת אורחים של אברהם אבינו. ביום השלישי למילתו, ממרומי גילו המופלג, הוא לא מוותר ויוצא ממיטת חוליו אל החום המדברי הלוהט, כדי לתור אחר עוברי דרכים מזדמנים, לאחר שהוא מוצא שלושת עוברי אורח, הוא לא מרפה, טורח ודואג לכל מחסורם, בצורה מופלגת מושקעת ומיוחדת.
חז"ל מרחיבים על דרכו של אברהם, שלאחר שהאורח ביקש להודות לו, היה אברהם מסביר כי בית ההארחה שייך בעצם לבורא, וכי הוא רק המלצר... וכך היה אברהם מנצל כל הזדמנות שנקרתה בדרכו להפיץ את בשורת האמונה בעולם.
בהמשך הפרשה, אברהם עומד בתפילה לפני בורא עולם שירחם על ... סדום! העיר שהפכה סמל היסטורי לרוע והשחתה. ואברהם מבקש שוב ושוב מאת הקב"ה שירחם ולא יהפוך אותה, בזכות כמה צדיקים בודדים – אם יימצאו בה . גם כאן אברהם האמין בהשפעה חיובית וקיווה שאם ימצאו אותם צדיקים בודדים הם ישפיעו ויהפכו את העיר כולה לטובה.
•
'מעשה אבות סימן לבנים', עם ישראל – בניו של אברהם אבינו, עומדים כעת בתקופה קשה, המלחמה בעיצומה. ישנו כאן חלון הזדמנות, עם ישראל בחלקו הגדול מבין ומרגיש בתוכו את האמונה, וצמא להתקרב. התפקיד של כל אחד מאתנו להמשיך את מורשתו של אברהם ולשמש כעת כ'הכנסת אורחים'... והפעם, המדבר אינו אותו מדבר, והמים אינם אותם מים... הצמא אינו למים "כי אם לשמוע את דברי השם".
מידי יום אני מקבל פניות מחיילים שמבקשים תפילין, רבים לא יוצאים לקרב בלי ציצית! קבלות טובות, חיזוקים ועוד, כמה לימוד זכות על עם ישראל שברגע האמת מתקרב למורשת, למסורת ולדרך אבות !
•
כאמור, כעת נשארתי במועצת העיר וברוח זו ניהלתי את ישיבת המועצה האחרונה שנפתחה בדקת דומיה לזכר הנופלים, פרק תהילים ותפילה נרגשת לרפואת הפצועים, לשלום השבויים, ולהצלחת הלוחמים.
לבקשת ראש העיר צירפנו לישיבה את תושב בעיר החיל עמית גרטנר שנפצע בקרב בצפון, לאחר כמה ניתוחים הוא שוחרר והגיע לישיבת המועצה. עמית שיתף בהחלטתו המשמעותית ברגע האמת, כאשר רק לפני כחודש השתחרר מהשירות הסדיר, התכונן ל"טיול הגדול" למזרח הרחוק כשכרטיס טיסה לבנגקוק כבר אצלו . בהחלטה של רגע פרק את התיק, קרע את הכרטיס, ונשאר כאן! עמית סיפר את סיפורו הניסי כיצד ניצל מפגיעת הרסיסים שפגעו בו, וב"ה הוא מחלים ומבריא.
דוגמה נוספת מישיבת המועצה, כנציג המשטרה הופיע קצין המבצעים מהתחנה המקומית, המפקד אליאור שלמה, את דבריו הוא פתח בכך שרק לפני יומיים קם מהשבעה על אחיו לוחם ימ"מ משה אל שלמה הי"ד שנהרג בקרב יריות הרואי עם המחבלים ימ"ש. אליאור היה יכול לקחת לעצמו פסק זמן ולהישאר כמה ימים למנוחה, אבל, נהפוך הוא, אסף את עצמו בכל הכוח והגיע לעזור ולתרום את חלקו.
כל אחד יכול לבחור האם ואיך לנהוג בשעה גורלית כזו, אם להרפות ולתת לעצמו הפוגה. או להתחזק ולהירתם בכל הכוח! אני כבר החלטתי...