ניסי מלחמת עזה תשפ"ד ('חרבות ברזל'), מתפרסמים חדשות לבקרים, ואחד מהם מפורסם הוא: מדוע מחבלי חמאס בשמחת תורה לא פגעו בעיר נתיבות, ופשוט דלגו עליה? אלא שכשהם עברו בעיר, הם ראו בשמים שלושה שייחי'ם, ואלו פחדו מהם והמשיכו בדרכם.
גרסאות רבות יש לדברים, ומי אנו שנחליט מה אמין ומה פחות.
>> למגזין המלא - כנסו
יהודי אחד נשבע לי, שהוא שמע מחוקר בכיר בשב"כ, שמחבל חמאסניק שבוי סיפר לו ואישר לו את הדברים. שני אף הצביע לי על שמות השייח'ים לדבריו אלו היו הבבא סאלי, רבי יורם אברג'ל ורבי יששכר מאיר זכר צדיקים וקדושים לברכה.
משהחותי'ם מתימן שלחו טיל לאילת והוא יורט בהצלחה רבה, הופצה תמונה מדהימה של ענן בדמות ישיש עטור זקן ארוך, ונכתב תחתיו "צולם בשמי אילת - דמותו של המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי מיירט את הטיל מתימן".
לכאורה לדברים אלה, נאה המליצה של הגה"ק האמרי אמת: "מי שלא מאמין כופר, ומי שמאמין טיפש", ובמחשבה שניה, אולי יש דברים בגו, ודווקא אנחנו אלו עניי הדעת שלא מבינים בסיפורי הוד אלו.
שלושת האבות שהצילו את כיבוש באר שבע ע"י המצרים במלחמת העצמאות
אלא שמתברר, שהניסים המתוארים כגון "שלושת השייח'ים בשמי נתיבות", כבר היו לעולמים, וכבר במלחמת העצמאות בשנת תש"ח (1948), כשהמצרים נכשלו בכיבוש באר שבע, הופץ שהיה זה בשל כך שהחיילים המצרים ראו שלושה זקנים שריחפו מול המפקד המצרי ואמרו לו שהוא לא יצליח לכבוש את העיר באר שבע.
וכך דבריו של ההיסטוריון הנודע, פרופ' זאב וילנאי בספרו 'המערכה לשחרור ישראל' (הוצאת תור ישראל ירושלים תשי"א), עמוד 105:
"מיד אחרי כיבוש באר שבע היתה רווחת בקרב חיילי ישראל אגדה, ששמועה, לפי דבריהם, מפי השבויים המצרים: ימים אחדים לפני שהתחילו בקרבות על באר שבע, היו רואים המצרים בראש מערכות ישראל שלושה זקנים... הללו היו מרחפים לפני המפקד המצרי ואומרים לו: 'דע לך! העיר תיפול בידי היהודים! לא תוכל להתגבר עליהם!' הבינו המצרים, כי אלו הם אברהם יצחק ויעקב, אבות אבותיהם של צבאות ישראל – ורוחם נפלה בקרבם".
מעניין שדווקא מבצע כיבוש באר שבע, לא כונה "מבצע שלושת האבות" כמתבקש מאגדה זו, אלא "מבצע משה" על שם משה אלברט מפקד הגזרה ומ"פ שחטיבת הנגב שנפל בהתקפה מצרית על בית אשל.
כיבוש באר שבע ע"י צה"ל היה חשוב, שכן בתוכנית החלוקה של האו"ם, גורלה של העיר היה תחת שלטון המדינה הערבית. ההתקפה על באר שבע בוצעה על ידי כוחות גדודים 9, ו-7 של חטיבת הנגב, ולאחר תום הקרב ראש הממשלה דוד בן-גוריון כתב למפקד הלחימה: "בדמכם חידשתם הקשר עם אברהם אבינו".
מלחמת יום כיפור
זכורני שאגדות מעין אלו פורסמו גם לאחר יום כיפור, שמפקד סורי שעט עם חייליו ברמת הגולן, והגיע לכינרת ומשום מה עצר שם ולא המשיך, למרות שהשטח היה פתוח, והעיד בחקירתו: "ראיתי מלאך בשמים שהניף את ידו אל על, ואמר לי לעצור". (וגולשי 'כיכר השבת' היקרים, באם ימצאו מקור כתוב לסיפור זה, ישלחוהו אלי, ובכך יזכו את אלפי הגולשים).
"דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי"
מעניין לעשות אנלוגיה בין הנאמר במסכת יומא (ס"ט ע"א) על אלכסנדר הגדול שאמר על שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה: "דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי".
הסיפור מתחיל כך: בסוף התקופה הפרסית בעולם, עלתה קרנה של האימפריה ההלניסטית (יון) בראשות אלכסנדר מוקדון המפורסם, ושניהם נלחמו על השליטה בארץ ישראל.
היהודים שהפרסים בנו להם את בית המקדש, היו נאמנים אליהם, אלא שאלכסנדר שלח שליחים לשמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה, בבקשה שיבגוד באמונם של שליטי פרס ויערוק אליו.
שמעון לא הסכים, שהרי אין לבגוד במלכות החסד שאישרה לבנות ולהקים את בית ה'. בשונה מעם ישראל ששמר אמונים למלכות פרס, הכותים להם הייתה אוטונומיה שלטונית בהר גריזים, הסכימו לבגוד בהם.
התוצאה למרבה הצער הייתה שאלכסנדר ניצח את הפרסים, והוברר שהכותים הימרו על הסוס הנכון, וביקשו הכותים מאלכסנדר שיחריב את בית המקדש בירושלים.
בהגיע אלכסנדר להחריב את בית המקדש, בא לקראתו שמעון הצדיק כדי לקדם את פני הרעה, במקביל הכותים מהר גריזים צעדו גם הם לקראתו. לבש שמעון הצדיק בגדי כהונה, לקח עמו את יקירי ישראל, ואבוקות של אוּר בידיהן. וכל הלילה הללו (השומרונים) הולכים מצד זה, והללו (זקני היהודים) הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר.
כשזרחה השמש, הגיעו לאנטיפטרס (המזוהה כתֵּל אֲפֵק הסמוך לראש העין), ולרגע קט חששו משלחת היהודים מזעמו של אלכסנדר, והחורבן היה נראה קרוב מתמיד, אולם ריבון העולמים לא השאיר את בניו לרגע לבד, וחז"ל מוסרים לנו על אלכסנדר: "כיוון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו, ואמר למקורביו דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי".
איזה צורך היה שיהיה דיוקן של שמעון הצדיק מנצח בפניו?!
על אמרתו של אלכסנדר "דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי" תהו חכמים וחוקרים כאחד.
המהרש"א מבאר שהיה זה "מלאך בדמותו בא במלחמה לנצח בפניו", וה"שפת אמת" שואל: "ואיזה צורך היה שיהיה דיוקן של שמעון הצדיק מנצח בפניו?", וכן הקשה בעל "העיון יעקב".
הדברים מבוארים כפתור ופרח בספר "דברות צבי" לגאון רבי צבי וויספיש, שהמדובר על מלחמת אלכסנדר תלמידו של הפילוסוף אריסטו מפיץ "חכמת יון", שלחם מלחמת דת מול שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה, וכוונת אלכסנדר על שמעון "דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי" - המדובר שאלכסנדר הבין ששמעון משיירי כנסת הגדולה ניצח במלחמת הדת את אלכסנדר ההלניסטי, ולכן נכנע אלכסנדר ולא החריב את בית המקדש.
על סמך רעיון זה, אנו נבאר שעניינים אלו של דמויות בשמים שגורמים להצלתם של ישראל, נפוצו במלחמות ישראל כמלחמת העצמאות, 'יום כיפור', ו'חרבות ברזל', ונראה שדבריהם של השבויים המצרים על שלושת האבות הקדושים, נובעים מתוך הבנה שהדת המוסלמית לא יכולה מול הדת היהודית, דת האמת.
נפוליאון ודמות דיוקנו של הרב האדמוני
בנושא שמימי זה, מעניין את שכתב הסופר הרה"ח רבי מנחם גוטמן (לפנים אב"ד יאסי)[1], על נפוליאון שהיה רואה לפניו בכל המלחמות שלו דמות דיוקנו של רב אדמוני ממש כפי שראה אלכסנדר מוקדון דמות דיוקנו של שמעון הצדיק (יומה סט).
אלא שבמלחמה האחרונה לא הופיע לנגדו דמות דיוקנו של הרב האדמוני, ואז קרה לנפוליאון התבוסה הגדולה (הובא באוצר אגדות החסידים ח"ב לר' מנחם גוטמן).
דבריו של הסופר הרב גוטמן על 'הרב האדמוני' שראה נפוליאון, מתקשרים למחלוקת בין גאוני החסידות האם לתמוך בו, או לא.
כך בקיץ תקע"ב (1812) פלש צבאו של נפוליאון לרוסיה, והגה"ק רבי מנדלי מרימנוב, החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ ורבי שלמה מקרלין צידדו בנפוליאון, לעומתם בצד השני של המתרס ניצב כ"ק אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי שהתנגד לנפוליאון.
נראה שעמקות מעשה זה, היא המחלוקת בין גאוני החסידות האם לתמוך בנפוליאון.
[1] ספרים רבים כתב וערך הרב גוטמן על תולדות החסידות: 'אוצר אגדות החסידים', 'יפוצו מעיינותך חוצה', 'קובץ מעין החסידות', 'תורה ומעשים טובים' ועוד.
הרבי מלוּבָּבִיץ' זצוק"ל כתב לו, "מאשר אני קבלת מעין החסידות ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה הנני בזה להביע ברכתי לו... לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות... בכבוד ובברכה מ, שניאורסאהן".
הגאון רש"י זוין כתב מכתב המלצה: "אני רוצה להמליץ בזה עבור האי גברא רבה ויקירא בר אבהן ובר אוריין הרה"ג החסיד מו"ה מנחם גוטמן שליט"א שהיה קודם רב ביאסי וזה כמה שנים שהוא כאן באה"ק ומשמש כרב... שלמה יוסף זוין".
עוד כתבו ברכות על ספריו השונים, רבי משה באב"ד, רבי יהושע דייטש, רבי אברהם ורנר אב"ד נתניה. ראש הממשלה לוי אשכול, הנשיא זלמן שזר, שר הביטחון משה דיין, פרופ' אריה טרטובר, סגן ראש עירית ירושלים צבי רוזן, שר הסעד מ, חזני ועוד רבים אחרים.
בחודש אב שנת תשל"ז (1977) חתמו אדמו"רים ורבנים חסידים רבים לתמיכה במפעלו החשוב 'אוצר אגדות החסידים'.
במכתב קראו הרבנים: "לחסידים ואנשי מעשה ואוהדי החסידות... לתרום בעין יפה להוצאת הספרים היקרים בעריכת המנהל ולעודד ולחזק מפעל מצוין זה ולתמוך ברוח נדיבה בידי המנהל, ותחזקנה ידי התורמים והתומכים ויקוים בכם ברכת ה' ותומכיה מאושר".
בין החותמים היו רב מרכז ירושלים וחבר בד"ץ חב"ד, רבי זאב דב סלונים, רבה של אורוגוואי, רבה של נתניה, רבי אברהם ורנר, רבי יצחק מאיר הגר, רבי רפאל בנימין לוין בנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה, אב"ד קטמון רבי יהושע סג"ל דייטש, רבי אפרים פישל קליין מווערשאהלי ועוד.