ביום שני פורסמה כאן ב'כיכר השבת', מחלוקת הלכתית בין ראש הישיבה הגאון רבי מאזוז לבין הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף, בנוגע לקריאת 'שמע ישראל' במסגד בג'נין לפני מספר שבועות - קריאה שעוררה סערה והביאה להשעיית הלוחמים.
הראש"ל הגר"י יוסף, הביע דעתו כי יש להימנע מכך וכי זו התגרות, ואילו הגר"מ מאזוז, סבר כי דבר זה מותר ואין בזה משום התגרות באומות. מי שסבור שלא מדובר בעניין הלכתי כלל, הוא נשיא ועידת רבני אירופה הגר"הגר"פ גולדשמידט, שדעתו תובא בהמשך.
אך האם באמת מדובר במחלוקת הלכתית או שמא בכלל במחלוקת מדינית?
הסכסוך הישראלי-ערבי על אדמות ארץ הקודש, הוא סכסוך עתיק יומין ודם רב נשפך על הויכוחים הרבים. אך אם בקום המדינה היה מדובר בויכוח מדיני וויכוח על שטחים, או האם בכלל מגיע ליהודים לחיות בישראל, במשך השנים, מדינות ערב מרכזיות חברו יחד וניסו לגבש עמדה ולהפוך את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים - לסכסוך על רקע ערבי-דתי.
את הניסיון הראשון עשה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר - מנהיג העולם הערבי בשנות החמישים והשישים, ותוארו הרשמי היה ראש החזית הערבית מול ישראל, בסוף שנות החמישים, יצר מנהיג מצרים איחוד בין מצרים לסוריה, שנקרא הרפובליקה הערבית המאוחדת - רע"ם. לאחר מכן ניסה לצרף אליו גם את תימן וירדן ובכך יצר לעצמו קואליציה חזקה אליו חברו עוד מנהיגי מדינות.
נאצר חיבר ספר בו פרס את תורת שלושת המעגלים שיצר נגד מדינת ישראל (מה שמכונה "האידאולוגיה הנאצריסטית". ח"ב): המעגל הערבי, המעגל המוסלמי והמעגל האפריקאי, עם השנים צבר נאצר פופולריות רבה בקרב כל מדינות האיזור וניסה להגשים את חלומו להיות השליט של כל יבשת אפריקה.
בשנת 1967 חבר לכל מדינות האזור ופרצה מלחמת ששת הימים, בה הוא נחל כישלון צורה והפסיד את כל השטח הענק של סיני לישראל, ירדן הפסידה את כל יהודה ושומרון, סוריה את הגלון ולבנון חלקים בגליל.
לאחר מותו, יורשו כבר עשה שלום עם ישראל והאיבה שהייתה לישראל פחתה, אך השנאה למדינת היהודים לא נשכחה לרגע קט, וזה חזר ביתר עוד ובאוקטבות גדולות יותר לקראת סוף שנות השמונים, אז הגיעו מנהיגים חדשים עם שיגעונות חדשים כנגד מדינת ישראל והרעיון להשמדתה.
באותן שנים ראשי מדינות ערב - כמו מועמר קדאפי, חומייני, סדאם חוסיין ושאר הרודנים ועריצי המזרח התיכון והמפרץ, היו בתקופות הזוהר שלהם, ושוב הם טיכסו עיצה איך להשמיד את היהודים.
אם נאצר ניסה להפוך את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני לבעיה ערבית לאומית, והוא ציפה שמאות מיליוני הערבים בעולם יחברו אליו, אותם מנהיגים וחורשי הרעה, הלכו לפן הדתי וניסו להפוך את הסכסוך לסכסוך בין הדת המוסלמית לדת היהודית, כאשר היתרון הוא ברור, מוסלמים, יש יותר ממיליארד וחצי בכל העולם, מה שלא יותיר למדינת ישראל הרבה סיכויים.
הערבים הישראלים וערביי האזור, היו מתוסכלים מהצלחת ישראל, איך יתכן שעם כל כך נרדף ושנוי בכל העולם ובכל הדתות, מצליח לעמוד איתן מול מיליוני אויבים שנמצאים סביבו ומצליח לשרוד, ואף נחשב למדינה החזקה במזרח התיכון, למרות כל הבעיות.
וכך, לערך בשנת 1987, התאגדו המנהיגים והכריזו, כי יש מלחמת דת נגד היהודים שרוצים לקחת את כל המקומות הקדושים למוסלמים ורוצים לגרש את כל הערבים מהארץ, וזאת בשל אמונתם האסלאמית.
המהלך החל לקרום עור וגידים, וכאז כן היום, ישראל הייתה בסכנה קיומית של ממש, ואף שלוש שנים וקצת לאחר מכן פרצה מלחמת המפרץ, כאשר המטורף מעיראק החל לשגר טילים לעבר ערי ישראל.
אך בחסדי שמיים, בשל סכסוכים פנימיים, הקשורות לכבוד ואגו בין המנהיגים ושאר בעיות, לאט לאט הברית החזקה נפרמה, וכמובן חלק מזה היה גם בלחץ אמריקני ולחצים נוספים על המדינות המתונות בברית הערבית.
אך עד ימינו אנו, כאשר מרבית הסכנות, כמו עיראק, לוב ועוד מדינות כבר לא קיימות, עדיין, המוטיב החזק להסתה נגד ישראל הוא על רקע דתי - האינתיפאדה השנייה, פרצה על רקע דתי, כאשר ראש הממשלה בזמנו שרון עלה להר הבית וכן הלאה, הערבים לא נטשו את העמדה, כביכול הסכסוך בישראל על רקע דתי, ולכן, המדינה מאוד נזהרה, שלא יהיה בארץ תירוצים לאנטישמיות הערבית וגדעה כל ניסיון לפתח מאבק דתי.
לכן, כשמגיעים להסתכל על המלחמה הנוכחית, צריך ללבוש משקפיים גדולות ורחבות ולראות את התמונה המלאה, לישראל ישנה בעיה קיומית והיא חייבת ללכת בזהירות על כרעי תרנגולת ממש, כדי לא לגרום לשנאה ערבית או מוסלמית בעולם נגד יהודים. ההפרדה בין הפלסטינים לערבים ולמוסלמים חייבת להיות ברורה, אחרת אנחנו בסכנה קיומית של ממש, וכל נרמול היחסים עם מדינות המפרץ והיחסים עם מדינות ערביות, יהיו בסכנה, מדינת ישראל תהיה אף היא בסכנה ויהודים בכל רחבי העולם ובעיקר במדינות בעייתיות יהיו יעד לחיסול ולהצקות.
"הרי מה מוסלמי במחצ'קלה, או באינדונזיה או בכל מדינה אחרת", אומר נשיא ועידת רבני אירופה הגאון רבי פנחס גולדשמידט בריאיון ל'כיכר השבת', "יחשוב כאשר יגיע אליו התיעוד בו רואים חיילים ישראליים משתלטים על מסגד ב"פלסטין הכבושה", ומתפללים שם תפילות יהודיות וצועקים שמע ישראל, הרי זה הדבר שהכי מצית אנטישמיות ושנאת יהודים, אין סיכוי הרי ששנאת היהודים אצלו תגבר".
"צריך להבין", מוסיף הרב גולדשמידט, "אין פה ויכוח הלכתי בכלל האם דבר זה מותר או לא, זה לא קשור, מי שמבין קצת את ההיסטוריה פה, מבין שזה הנזק הכי גדול שזה גורם למדינה בכל העולם, בשביל מה זה נחוץ ומה זה נצרך, ושוב, לא נכנס פה לויכוח הלכתי, אני מבין את דבריו של הרב מאזוז, אך לך תסביר את זה למוסלמי שגם כך שונא את ישראל ורואה את הסרטון הזה".
לרב גולדשמידט, לו יש ניסיון רב עם אנטישמיות בעולם, חשוב להסביר על הנזק התדמיתי שהסרטון הזה מייצר עבור ישראל, "הרי בכל אירופה וכמעט בכל מקום בעולם יש התרעות לפיגועים נגד יהודים, למה להצית עוד אש, למה לגרום לחצי מהעולם לא להזדהות איתנו, בשביל אירוע שולי ושטותי, טוב עשה הרב יצחק יוסף שגינה באופן רשמי את המעשה, שיבינו, שגם הנהגת המדינה הפוליטית וגם הרבנית, נגד מעשים מעין אלו".
לאחר דבריו החד-משמעיים של הגר"פ גולדשמידט, די ברור כי הויכוח בין הרבנים, הוא כלל לא ויכוח דתי אלא ויכוח מדיני ומעשי, ולא משנה מה תסביר למוסלמים בעולם, הרגש תמיד יפגע כאשר הם יראו יהודים משפילים את אמונתם והופכים את המסגדים שלהם לבתי כנסת. האמת, אין לנו פריבילגיה כזו.