אל תעמדו מנגד!
זה תמיד אותו סיפור, כן, גם אצלנו. סיפור של משפחה שהתחילה עם רצון טוב ל"בית נאמן בישראל", ול"בניין עדי עד" – יחד עם קהל רב שמלווה לחופה ומלווה בשמחות המשפחתיות.
זה עלול להמשיך לסיפור של מורכבויות של אישיות, של חיים של התמודדויות אישיות, זוגיות ומשפחתיות שגועשים בסיר לחץ פנימי שלא מטופל.
כשהסיפור מסתבך ונראה שהוא לא הולך לקראת הפי אנד, הם בדרך כלל נמצאים שם לבד.
אנחנו - הקהילה מפחדים להיות שם, במקומות הקשים האלו, ולא רוצים להתערב ב"שלום בית". לא רוצים להפריע שמא נקלקל.
הבעיה היא שאנחנו לא באמת, לא נמצאים שם. אנחנו רואים, ושומעים ולפעמים יודעים לא מעט דברים, אבל מפחדים להתערב:
לפעמים אלו ההורים שרואים מה קורה בין הזוג, או מישהו מהמשפחה המורחבת ששם לב להתנהלות לא תקינה.
לפעמים השכנים שומעים את הקולות, והם לפעמים גם מעבירים לרב הקהילה. הקולגות בעבודה יכולים לראות סימנים מטרידים ומדאיגים בהתנהגות, החברים בכוילל רואים שמשהו לא טוב עובר על האברך, למרות שרואים ושומעים, כולנו מעדיפים לשתוק. ויש לזה תירוצים טובים:
לעיתים נקבל תגובה תוקפנית, כשבאנו רק לעזור. לפעמים יגידו לנו בעדינות או שלא בעדינות להפסיק לדחוף את האף לעניינים שלא קשורים אלינו. אנחנו יכולים לפחד שההתערבות שלנו רק תרע את המצב, ותחריף את הבעיות הקיימות. לא נרצה חלילה להפוך להיות "מוסרים" אם יגידו לנו להעביר את המידע על הסיכון לגורמי החוק.
וגם, נפחד שאם נגיד משהו, האלימות והתוקפנות שהיינו עדים לה - תופנה גם אלינו.
מול כל הפחדים ההגיוניים האלה יש אמת אחת בהירה שאמורה להיות ברורה לכולנו. הציווי של "לא תעמוד על דם רעך" שמחייב את כולנו לעשות מעשה - קטן ככל שיהיה שיוביל לרווחה נפשית וגופנית של מי שנמצא במצוקה. למרות הפחדים והמחירים שאנחנו עלולים לשלם על "התערבות" הסיכוי שנציל חיים, או נסייע לשיפור באיכות החיים של אותם אנשים שווה את הסיכון ואי הנעימות.
בזמני מלחמה - ניתן לשער (וגם מחקרים מראים) שהאלימות במשפחה עולה והדיווחים מתמעטים.
זה קורה כי הלחץ החיצוני משפיע גם בתוך הבית. כי המצב הכלכלי מתערער לעיתים קרובות ומוסיף מועקה והתמודדות. לפעמים חווים טראומות בחוץ, וההשפעה שלהם כלפי פנים, בבית היא עוצמתית והרסנית.
ומצד שני - פחות מדווחים ומבקשים עזרה, כי למי יש פנאי להתעסק בזוגיות ובהתדרדרות שלה כשאנחנו בתוך מלחמה? ומי יכול לעזור בשעה שהרשויות עסוקות בטיפול במקרים ה"דחופים" יותר?
אז מנסים להתמודד עם זה לבד. כל אחד בדרכו ובדרכה. זו עת צרה ליעקב באופן כללי, מתחזקי באמירת תהילים וקבלות חשובות ומשתדלים להימנע ממצבים שיעוררו התפרצויות.
ברוב הפעמים ההתפרצות תגיע, גם אם יעשו מאמצים רבים למנוע אותו. ללא טיפול והנחיה מקצועיים - יש סיכוי שהמצוקה תחריף ותגיע למצבי קיצון איומים שתוצאותיהם יכולות להיות בלתי הפיכות.
היום כבר אפשר לומר, וצריך לומר באומץ: גם אצלינו יש אלימות בזוגיות בתוך משפחה. גם אצלינו יש מקרים קיצונים של ניסיונות לרצח. והנה אתמול אשה יקרה שלמה בחייה, וילדיה נשארו להתמודד עם ההשלכות המצערות.
לא הכול אבוד. יש דרכים להתמודד עם אלימות במשפחה. גם אצלינו יש למי לפנות ויש מי שיקבל את הפניה. אם אתם דואגים למישהו במשפחה שלכם, בקהילה שלכם. אל תישארו עם זה לבד.
פנו לאחד מקווי הסיוע, ובררו מה אתם יכולים לעשות, ואיך כדאי לכם לפנות ולפתוח שיחה מועילה, שאולי תציל חיים.
אל תעצמו עיניים ואל תעמדו מנגד, בידינו, בכוח הערבות ההדדית נוכל לסייע ולמנוע.
פנו עוד היום והתייעצו.
שיהיו הדברים האלה לעילוי נשמת אותה אישה יקרה ששילמה בחייה את מחיר השתיקה וחוסר הידיעה וההתערבות הנכונה. יהי זכרה ברוך.
להתייעצות, ניתן לפנות לקווי הסיוע שפעילים 24 שעות 6 ימים בשבוע.
בת מלך: 1800-292-333
ארגון תהל: 2511*
מוקד משרד הרווחה: 118
(הכותבת היא מנהלת שותפויות והפורום החרדי ביוזמת "קוים אדומים" למניעת אלימות בזוגיות).