רב בית הכנסת דברי שיר בבני ברק והפוסק הגאון רבי יהודה אריה דינר, מסר שיעור במדרשייה בפתח תקווה, ובמהלכו הציג שאלה מעניינת שנשאל על ידי חיילים בשדה הקרב.
"לפני חצי שעה", פתח הרב דינר את הנושא ההלכתי, "העבירו אליי שאלה שעלתה מהחיילים בעזה. מה השאלה? אותם חיילים שואלים - מכיוון שהם נמצאים בשבת על גבול עזה, מקום בו הם חייבים לשהות כל השבת, אסור להם לזוז לא לדרום ולא לצפון, הם חייבים להישאר באותו מקום, אסור להם לזוז".
"ובמקום בו הם נמצאים זרוק סביבם מלא 'נבלות וטרפות' - גופות המחבלים המתים הזרוקים סביבם, ויש ריח רע מכל הגופות, והם שאלו, האם מותר להם בשבת להזיז עפר שנמצא במקום עם הרגל, כדי לכסות את הגופות הללו, כדי שלא יהיה שם ריח, ויוכלו לברך ולהתפלל במקום בו הם שוהים במהלך השבת?".
"עד כאן השאלה", הסביר הרב דינר לשומעי לקחו והחל לתת את התשובה: "זה תלוי בכמה דברים. מה הנידון? האם אנו דנים מצד 'גרף של ראי', א"כ מותר להם לקחת את הגופות ולזרוק את אותם לתוך הפח, שהרי אין כבוד הנבילה (כבוד המת) בגופות האלו".
הרב דינר הרחיב עוד בצדדי השאלה: "הרי אנו דנים בכמה דברים, א. חופר בור, ב. טלטול מוקצה, אם דנים מדין טלטול מוקצה, למשנ"ב הותר עם הרגל לכתחילה ולפי החזו"א אסור, וכאן מדין מוקצה מותר להקל לפי המשנ"ב. ומדין 'חופר בור' כ"ג הותר שהגמ' אומרת: "החופר בור ואינו צריך אלא לעפרה פטור, (שזה מלאכה שאינה צריכה לגופה, ופטור)". וא"כ יש לנו גם עפר, גם מלאכה שאינה צריכה לגופה, וזה כלאחר יד, שהרי לחיילים יש מגפיים כאלו שהם יכולים לחפור איתם את הבור לכסותם, וא"כ זה תרי דרבנן (ב-כלאחר יד), וזה במקום מצווה, ובמקום צער, ולצרכי רבים - שיוכלו להתפלל שם, וא"כ לכאורה מותר, והם יכולים לכסות ברגל את נבלת גופות המחבלים בעפר בשבת".