בחודשים האחרונים, לאחר מאורעות הטבח הנורא בשמיני עצרת, חשים כולם את גודל הסכנה המרחפת על כלל ישראל בארצו. אך אם בתחילה היו הכל תמימי דעים לגבי הצורך הדחוף ללחום באויבינו מלחמת מצוה "לעזרת ישראל מיד צר", כעת כבר ניתן להבחין בספקות ובקיעים הבאים לידי ביטוי בדבריהם של הפוליטיקאים וראשי מערכת הביטחון המחלחלים לעיתים גם לשכבות העם.
הכול יודעים כי מי שהשמיע בבהירות רבה את דעת התורה ופרש כשולחן ערוך ומסודר את השקפת תורתנו הקדושה באשר לאופן ההתנהלות הנדרש מול שונאי ישראל לאומות העולם, באשר לעמדה שיש לנקוט בה ובאשר לשמירה על שלמות ארץ הקודש, הוא כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
בעת הזאת מתבוננים כולם בסיבות ובנסיבות שהובילו אותנו למצב החמור בו אנו מצויים, במבט רחב ומקיף יותר שאינו מתמקד רק בכישלון ביטחוני ספציפי שהתרחש לאחרונה, אלא מעמיק לחדור לכשלי החשיבה המאפיינים רבים ממקבלי ההחלטות בארץ הקודש משך שנות דור, הנובעים במידה רבה מכך שעזבו את "מקור מים חיים" היא תורתנו הקדושה.
מזימות מאחורי הקלעים
בתקופת מלחמת ששת הימים, חזה עם ישראל כולו בניסים המופלאים בהם מסר הקב"ה לידינו שטחים רבים בארץ ישראל ובסביבותיה, ובכללם את ירושלים העתיקה ומקום המקדש. באותם ימים הסתופפתי בצלו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע כתלמיד בישיבה אשר בבית מדרשו. בימים ההם, אנשים ניזונו מידיעות בכלי התקשורת הממוסדים ולא היו 'הדלפות' ודרכים אחרות לדעת מה מתחולל בדרגים הצבאיים והמדיניים. אך אנו התחלנו לשמוע 'חדשות' מאחורי הקלעים בשיחותיו של הרבי שנשא ברבים, מתוך דברים שהגיעו לידיעת הרבי ולא הובאו לידיעת הציבור.
מיד אחרי המלחמה הרבי התחיל לדבר על כך שישנם כאלה שרוצים להחזיר לערבים את השטחים שנכבשו. באותה עת שמענו זאת רק מהרבי, וכמובן בתור חסידים ידענו שכך הם הדברים, אך הגורמים הרשמיים הכחישו זאת מכל וכל. הרבי סיפר כי נציגי המדינה נסעו לוושינגטון מיד אחרי הניצחון במלחמה, והציעו לחלק את ירושלים עיר הקודש לשלושה חלקים שרק אחד מהם יהיה ליהודים, וגילה כי בעצם כבר הוחלט לוותר על ירושלים העתיקה, ורק כדי 'להמתיק את הגלולה' כביכול ניסחו את ההצעה באופן כזה שירושלים תחולק ל'שלוש הדתות'. רק לימים נודע כי אכן מירון בנבנשתי, שהיה סגנו של טדי קולק ראש עיריית ירושלים, הכין תוכנית שלמה להחזיר לערבים את ירושלים העתיקה כולה והכותל המערבי בכללה.
באותן שנים ראשונות אחרי המלחמה, כאשר הדיבורים על מסירת שטחים לאויב עדיין לא קיבלו פרסום נרחב, ההרגשה הכללית בארץ הייתה שאי אפשר להאמין לערבים והיה נראה מוזר לחשוב שיש כאלה שעולה על דעתם לתת להם שטחים בכלל... אמנם תנועת 'שלום עכשיו' כבר הופיעה בציבור והרבי העיד כבר אז שדיבוריהם ומעשיהם מהווים סכנה גדולה לעם היושב בציון, אבל התחושה הכללית בארץ הייתה שסוף סוף עלה בידינו לנצח את האויב והתקיים בנו הכתוב "תיפול עליהם אימה ופחד". כך זכורני כי כאשר חזרתי מחצר הרבי לארץ, למדתי בישיבת 'תורת אמת' שהייתה אז במאה שערים. לא פעם אחרי סדרי הישיבה היינו הולכים לשפוך שיח בכותל המערבי, בדרכנו היינו עוברים בשער שכם וכל הערבים נהגו בנו כבוד וממש נפל פחד היהודים עליהם.
חוסר אמונה בצדקת הדרך
כבר אחרי מלחמת ששת הימים אמר הרבי ב'יחידות' לפרופ' אבנר שאקי (לימים שר הדתות), ששגו שגיאה גדולה בכך שלא שילחו מיידית את הערבים מחוץ לגבולות הארץ. היו צריכים לומר לכל אחד מהם "אמנם אתה חייב מיתה בתור אויב, אך בכל זאת קח מאה לירות ואת ה'פעקל' שלך ולך", וכאשר היו הערבים באים למצרים או לסוריה היו מספרים עד כמה ישראל 'רחמנים בני רחמים', שהרי הם ציפו שיעשו להם את מה שהם זממו לעשות ליהודים. דברים אלו לא נס ליחם, והם תקפים לגמרי במצב הנוכחי ביחס לשאלה כיצד נכון לפעול מול אויבינו מעזה הרוצים להשמידנו.
הרבי דיבר תדיר על כך שעצם הדיבור על החזרת שטחים, בכך שמשדרים ספקות בזכותנו לחיות בארץ ישראל, דבר זה עצמו מזמין טרור. הרבי התבטא לא פעם שאף אומות העולם ובהם ארצות הברית לא היו מעזים ללחוץ עלינו, אם לא היו מרגישים שאנו לא בטוחים בצדקת דרכנו. זו גם תשובה ביחס לטענה שנשמעת היום בסגנונות שונים על כך שעלינו לנהוג בזהירות יתרה בהגנה על עצמנו ובהדיפת האויב, כי "מה אפשר לעשות, הרי אנחנו תלויים בארצות הברית".
דוגמה לכך ניתן להביא מהנושא של ירושלים עיר הקודש. בעבר היו רבנים שכאשר הציגו בפניהם את השאלה "מה יותר חשוב: פיקוח נפש או מסירת שטחים", השיבו שבוודאי שבשביל פיקוח נפש מחויבים למסור שטחים, שהרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה, ואם כך הוא דוחה גם את מצוות ישוב הארץ או "לא תחנם". אך הרבי העיר (שיחת חיי שרה תשל"ט) שהשאלה עצמה הוצגה בפניהם בצורה מטעה, שכן לדעת מומחים ביטחוניים מסירת השטחים היא היא הצעד הפוגע בביטחון בצורה חמורה ומביא סכנה מיידית ליהודים, וזו הסיבה שאסור לעשות זאת בשום אופן. מלבד זאת אמר הרבי שלפי פסק דין זה, במידה ומסירת שטחים מונעת פיקוח נפש, הרי צריכים למסור גם את ירושלים העתיקה, תל אביב, בני ברק וכפר חב"ד... והאמת היא שאומות העולם עצמם יודעים שמופרך לגמרי שהיהודים יוותרו על ירושלים. זו אכן עובדה עד לימינו אלו, שבארה"ב לא לוחצים עלינו בדבר שידוע וברור שהוא בציפור נפשנו ואנו בטוחים בו.
למרבה הצער, מאז מלחמת ששת הימים ועד היום, משדרים מקבלי ההחלטות בארץ הן כלפי האויבים והן כלפי אומות העולם, שיש ליהודים ספקות בצדקת דרכם ובזכותם לשבת בארץ. זו הסיבה העיקרית שמדרבנת ומעודדת את הטרור במשך שנות דור, כאשר ההסכמים האומללים של קמפ דייויד, אוסלו וכן הלאה, מחזקים עוד יותר את נחישות הטרור הערבי להילחם בנו יותר ויותר עד לכיבוש הארץ כולה רח"ל. הנהגה רופסת זו גרמה במישרין לצרה הנוראה הנוכחית.
חוסר האמונה בדרכנו הוליד את גישת ההתגוננות והרתיעה מלהצטייר כתוקפנים, ובגלל גישה זו המערבת צידוקים מדיניים נשפך כמים דם יהודי, כאשר ההיסטוריה חוזרת על עצמה בדיוק מצמרר. לאחר מלחמת יום הכיפורים דיבר הרבי רבות על כך שימים ספורים קודם המלחמה הגיעו ידיעות שהצד השני (מצרים וסוריה) עורך גיוס כללי, ולמרות זאת לא אישרו בארץ לגייס את הכוחות שאמורים להגן על ארץ ישראל, עד כדי כך שבערב יום הכיפורים הייתה ידיעה ברורה שאם לא ירתיעו אותם – המלחמה תחל ביום הכיפורים. מומחי הביטחון הביעו את דעתם בפירוש שאם רוצים למנוע מלחמה ולחסוך בקרבנות, הדרך היחידה היא לגייס את הכוחות מיד ולפעול להגנת ישראל, אך המדינאים סירבו לעשות זאת כדי שלא להצטייר כתוקפנים. ההיסטוריה חוזרת על עצמה רח"ל, כאשר אנחנו מגיבים ומתגוננים לאחר מעשה ולא פועלים לכתחילה כדי להגן ולמנוע שפיכות דמים.
הסכמי ה'שלום' והנסיגות: בכיה לדורות
בשנים תשל"ח-תשל"ט נחתם הסכם ה'שלום' בין ישראל למצרים, ובשנים הבאות מסרה ישראל למצרים את כל חצי האי סיני. רבים סברו במשך למעלה מארבעים שנה כי מדובר בסיפור הצלחה, בו יצרנו שלום בר קיימא בגבול הדרומי של ישראל, אך הרבי זעק והתריע על הסכנה הטמונה בהסכם עם מצרים בו ישראל מוסרת שטחים עצומים לידי האויב ובתמורה מקבלת 'הבטחה לרגיעה' שאין לה כיסוי, וכן דיבר רבות על כניעתה של ישראל להגדיר בהסכם את הפלשתינים ככאלו שיש להם 'תביעות צודקות וזכויות לגיטימיות' ביהודה ושומרון. אי אפשר שלא להצטמרר כאשר רואים במוחש כיצד ההסכמים האומללים הללו בצירוף הנסיגה מגוש קטיף הובילו במישרין לטבח הנורא.
באותם הימים רבים וטובים התפתו להאמין שההסכם עם מצרים ייצור מציאות של שלום ושלווה, והשתמשו בסיסמה "הלנצח תאכל חרב?". כל כך רצו בשלום, עד שה'שמש' החדשה שזרחה על המזרח התיכון סנוורה את עיניהם מלהבחין בנזק העצום שחוללו באמצעות ההסכם. עיניו של הרבי היו צופיות למרחקים, בדבריו הזכיר גם את הנזקים הכלכליים שנגרמו כתוצאה מההסכם, כאשר ישראל ויתרה על שטח עצום שבו שדות נפט ופוטנציאל לתיירות ופיתוח הכלכלה, אך בעיקר דיבר על העובדה שמקרבים את האויב ליישובי ישראל, ובמקום לעמוד בתוקף על שמירת הביטחון נכנעים לרצונו.
שום דבר לא 'הפך את לב פרעה'. מצרים היא מדינה עוינת לכל דבר, מקום שישראלי שייכנס אליו עלול לחזור ח"ו בארון מתים. אנשים מנופפים בהישג השלום על מצרים כהצלחה אדירה, אך זו מדינת אויב שבעקבות ההסכם מקבלת מארצות הברית סיוע בחימוש שווה לסיוע שמקבלת ישראל. יש להם את הצבא הגדול ביותר במזרח התיכון עם נשק אמריקאי חדיש, כך שלמעשה יצרנו במו ידינו איום עצום מדרום, ובאופן אבסורדי אנחנו זקוקים לסיוע אמריקאי כדי להיות מוכנים לאותו איום.
על המצב הבטחוני הזה שהוא חמור מיסודו הוסיפו ראשי המדינה חטא על פשע, ובשנת תשס"ה גירשו רבבות יהודים מגוש קטיף, פינו את 'ציר פילדלפי' וחיברו את האויב המצרי עם האויב הערבי. בזמנו דיברנו על כך בתקשורת, שהנסיגה מגוש קטיף תביא לכך שהטילים יטווחו את אשקלון וצפונה יותר, אף אמרנו בזמנו שהמחבלים יקבלו 'תיאבון' ויחדרו לשטחי ישראל ויהיה טבח רח"ל, אז כל דברינו נפלו על אוזניים ערלות. בימים ההם נסעתי בעצמי לגוש קטיף כדי לחזק את אחינו הנתונים בצרה ואת עצמנו, היינו בכפר מימון וצעדנו רגלית בשעת לפנות בוקר לכיוון גוש קטיף כדי לעצור את הגירוש בגופנו, אך המשטרה עצרה והרחיקה אותנו בכוח מהאזור.
אינני יודע אם עשינו אז כל אשר ביכולתנו, אך היה קשה להשפיע על דעת הקהל, כאשר הרבה יהודים טובים שוב שגו שגיאה נוראית ולא הבינו בשעת מעשה את חומרת הדברים. לא נותר לנו אלא לראות בעיניים כלות כיצד צומחת מפלצת הטרור בדרומה של ארץ ישראל, כאשר מצרים מהווה צינור החמצן שלהם והגבול המצרי מהווה 'נמל' לייבוא וייצוא של מחבלים ונשק. מצרים טוענת כמובן שהכל נעשה שלא בידיעתה, אבל עמידתה האיתנה לצד המחבלים מוכיחה היטב את האמת, שבהיותה חלק מהאומה הערבית הגדולה האויבת את ישראל היא מסייעת לכך במישרין ובעקיפין. ממצרים הגיעו הנשק והיכולות הצבאיות ששימשו את המרצחים בטבח האיום. דבריו של הרבי על הסכנה העצומה הטמונה במתן אוטונומיה לפלסטינים, בנסיגה משטחי ישראל ובקירוב גבול מצרים לישראל, התבררו כמוחשיים באופן נורא, ולוואי שכעת אכן יתפכחו ויבינו את המציאות כמות שהיא.
קדושת הארץ ופיקוח נפש
צריך להוציא מדעת הטועים. יש סוברים בטעות גמורה שכל עיקר יחסו של הרבי לנושא 'שלמות הארץ' היה רק מחמת פיקוח נפש, ולא מצד המעלה והעניין שיש בישיבתנו בארץ. מובן שהרבי דיבר וזעק ריבוי פעמים על פיקוח נפש שיש בהנהגה זו של ויתור לאויבינו, ורבות הזכיר את ההלכה המפורסמת בשולחן ערוך הלכות שבת סימן שכ"ט על "נכרים שצרו על עיירות ישראל", שהדין הוא שאפילו אם באו רק על עסקי ממונות "יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת". יתרה מכך, כאשר שוחח רבינו עם האדמו"ר מסדיגורא בעל 'עקבי אבירים' בשנת תש"מ, התבטא כי דין זה אינו שייך לקדושת הארץ והוא נוהג בכל מקום ישוב ישראל, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, והלא מקור הדין הוא בדברי הגמרא בקשר לנהרדעא שבבבל.
לצד זאת, מי ימנה ומי יספור הפעמים הרבות שדיבר ועורר על מהות העניין, כגון כשהיה מזכיר את הכתוב בפירוש רש"י הראשון על התורה שארץ ישראל ניתנה לנו מאת הקב"ה, והביטוי שחזר עליו פעמים רבות מספור: "נחלת עולם לעם עולם", וכך היה הולך ומונה לאין קץ שארץ ישראל הובטחה לנו מאת הקב"ה והיא נחלתנו. אלא שבמקביל דיבר גם על פיקוח נפש, כלומר: אם יבוא מישהו ויטען שהכל טוב ויפה, אמנם ארץ ישראל היא שלנו ואסור לנו לזלזל במתנה שקיבלנו מאת ה' ובכל הניסים שנעשו לנו בזה עד עצם היום הזה, אך האם מותר להסתכן בשביל זה? לכן הרבי הבהיר שוב ושוב שהאמת היא בדיוק להיפך, שלא רק מסירת השטחים אלא אפילו עצם הדיבורים והרעיון למסור שטחים או להיכנע לאויב בכל דבר שהוא, הם דברים הגורמים לשפיכות דמים, כפי שהתקיים ומתקיים לדאבוננו הרב עד לימים אלו ממש.
האמת היא שבעצם אין אלו שני דברים נפרדים כלל, כי הדרך היחידה להביא את יושבי הארץ לנהוג בצורה נכונה ובריאה ביחס לביטחון ארץ ישראל היא רק כאשר אנו מבינים שארץ ישראל היא נחלתנו מאת ה' והיא מקומנו האמיתי, כי אז היינו נוהגים בצורה אחראית וב'גאון יעקב', ולא בכניעה ובהתרפסות, וכך היה נשמר כדבעי בטחון עם ישראל בארצו. כאשר לא מאמינים שארץ ישראל היא נחלתנו, אזי כל היחס הוא כאילו יש כאן איזה ויכוח לגיטימי בין שני עמים על שטחי מחיה ויש לבדוק עם מי מהם הצדק. ומכאן נובע המצב שנותנים להם שטחים ומאפשרים להם אוטונומיה שבה יוכלו להתעצם ולתכנן כיצד ללחום בנו, ואת התוצאות אנו חווים על בשרנו כעת.
אגב, הרבי זי"ע הדגיש שהטענה הנפוצה שארץ ישראל שייכת לנו רק מכוח היותה "ארץ אבותינו", היא טענה שאינה מספקת, שהרי מאז ישבו בה אבותינו עברו אלף וכמה מאות שנים, ואף שארצנו נגזלה מאיתנו על ידי זרים שגירשו אותנו, הרי מכוח אותה 'סברא' יכולים למשל האינדיאנים לבוא לתושבי ארה"ב הנוכחיים ולדרוש חזרה את וושינגטון ואת מנהטן בטענה שהם גרו בה שנים רבות וגורשו בידי המתיישבים החדשים... וכי עולה על הדעת להתחשב בטענה שכזו?! אך האמת היא שהנקודה העיקרית היא שזכותנו לחיות בארץ ישראל באה מכוח הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו ב"ברית בין הבתרים" שזוהי נחלתנו הנצחית.
קול קורא במדבר
יש לקוות שבימים אלו אחרי שכל עין ראתה מה שעוללו לנו הנסיגות והוויתורים, ייצאו כל הרבנים בהבהרה ברורה ויביעו דעת תורה בתוקף ובגאון. לגבי העבר, רבים מן הרבנים בפירוש חששו להביע את דעתם, בין אם בגלל התנגדות מבית או בגלל פחד מבחוץ, שכן לא מעט רדיפות היו נחלתם של העוסקים במלאכה זו. כאשר יזמנו בוועד הרבנים "פיקוח נפש" את ניסוח פסק הדין שאסור למסור שטחים, היו רבנים שחתמו על פסק הדין וכאשר היו להם תוכניות להתמודד למשרת רבנות ציבורית פנו אלינו בחשאי להסיר את חתימתם. היו תקופות של אווירת פחד ממש לצדד בעמדה זו. למעשה אני יכול להעיד על הרדיפות מכלי ראשון, שהרי נתבעתי בידי הרפורמים וזומנתי לחקירה משטרתית ועמדתי לדין משמעתי ברבנות הראשית וכל זה ב'אשמת' הבעת דעת תורה בפומבי, וברוך השם שהכל נגמר בלא כלום.
אכן, לא רבים נטלו חלק בפעולה קדושה זו. על כך שדווקא הרבי נדרש לנושא הזה בכל תוקף, ניתן להמליץ את הכינוי שנאמר על הרמב"ם "הנשר הגדול". האבן עזרא מסביר שהתואר 'נשר' הוא מלשון "אשורנו ולא קרוב", כלומר הנשר מתייחד בכך שהוא רואה למרחקים גדולים. ואצל הרבי ראו במוחש הנהגה זו של "הנשר הגדול", שראה את הדברים בפרספקטיבה רחבה ולטווח ארוך, וכמובן לא כולם ניחנו בתכונת ראייה כזו. יחד עם זאת, במשך השנים בפעילותינו למען שלמות הארץ, נטלו חלק בראש גם כמה מגדולי ישראל, בהם חברי מועצת גדולי התורה.
אחד מראשי העוסקים במלאכה היה האדמו"ר בעל 'עקבי אבירים' מסדיגורא, שאף קיים בבית מדרשו בתל אביב את אספות ועד הרבנים 'פיקוח נפש'. ושוב, לא תמיד היה זה מעשה קל ונעים, השב"כ שלח צלמים לצלם את המשתתפים והנוכחים ולהפחידם. גם גאב"ד ערלוי, האדמו"ר רבי יוחנן סופר בעל 'אמרי סופר' זצ"ל, תמך את ידינו. כך למשל כאשר היינו באספה אצלו, יחד עם הגאון רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל רב שכונת 'בית ישראל' בירושלים, הוא דרש בתוקף רב בדבר הצורך ליישם את דברי השולחן ערוך בסימן שכ"ט שיש להילחם באויב ולא לוותר לו. והוסיף מדיליה שלפי דעתו כל עיקר הסיבה שה'מחבר' שהיה מרא דארעא בארץ ישראל כתב הלכה זו בשולחן ערוך שלו, היא מפני שראה ברוח קדשו שבעיה זו תתחולל בארץ ישראל עצמה ויהיה צורך לנהוג כפי ההלכה.
לצערנו מתקיים בנו הכתוב "מהרסייך ומחריבייך וגו'", כאשר דווקא בין יהודים ויתרה מזו דווקא בין יהודים שומרי תורה ומצוות, נתקלים לעיתים בהתנגדות גדולה לעניינים אלו
הפתרון הסופי: ביאת המשיח
את המחאה השמענו כבר מקצה העולם ועד קצהו, ומה עוד יכולנו לעשות. אנחנו במצב של הסתר בתוך הסתר. בעבר הייתה תדמית אמינה לאנשי הצבא, עד שהרבי אף התבטא ואמר שיש לשמוע למומחי הצבא ולא למדינאים, כי איש הצבא הוא בבחינת רופא אובייקטיבי היודע את התרופה למחלה. אבל מה נאמר ומה נדבר היום, כאשר הפיקוד העליון בצבא אף הוא נגוע מכף רגל ועד ראש בשיקולי מדיניות. אך התיקון לכך הוא פשוט, בדרך ארוכה וקצרה: להשמיע לאנשים ישרי דרך כיצד החל כל החורבן, ומהי האבחנה המהותית של ה'מחלה' – כאמור לעיל באריכות.
נוסף על כך, עם כל הקושי עלינו להתחזק באחדות ישראל ככל יכולתנו. וכפי שראינו אצל הרבי, שיחד עם כאבו העצום על התנהגותם של המדינאים הרי כל המחאה שבקעה מלבו היתה תוכחה מגולה מאהבה מסותרת ואף גלויה לכל יהודי באשר הוא. לא מעט התבטאו לאחרונה שהאויב הבחין במה שמתחולל בתוכנו, במחלוקות הפנימיות בעם ישראל. המחבלים מדברים היום עברית טובה, והם יודעים את כל אשר נעשה לא פחות מאיתנו.
יחד עם זאת, בל נשכח: הרבי כל הזמן חזר ואמר שעלינו להתכונן לביאת המשיח, ושאנו חיים בדור שיזכה לגאולה האמיתית והשלימה. אם כן, כשם שחזינו במו עינינו בהתגשמות תחזיות האסונות שצפה ברוח קודשו, כך ויותר מכך – שהרי "מרובה מידה טובה ממידת פורענות" – אנו יכולים להיות בטוחים שהגאולה כבר מתדפקת על דלתותינו.
היום כולם כבר מבינים שאין פתרון סופי ושלם למצבנו מלבד הגאולה השלימה וביאת המשיח. על כן נוסיף אומץ ונרבה חיילים בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, ונזכה לכך במהרה בימינו.