פרק ט' מתוך ט' פרקים: סדרת הכתבות על הרב אהרן ווירמש מחבר ספר 'מאורי אור' והפולמוס בין גדולי ישראל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, ושיבלחט"א הגרי"ח סופר שליט"א שטען שהרב ווירמש דינו כאחד הרפורמים המוקדמים, לעומת הגר"ע יוסף שכתב עליו "עינו הבדולח - גאון בישראל", עוררה הדים רבים בקרב הציבור החרדי.
- נפוליאון רצה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל ונתפס כ"משיח"
- קורות חייו והצלחתו של נפוליאון בדרך להקמת מדינת היהודים
- משיח השקר נפוליאון: הנסיגה שגנזה את החלום של היהודים
- הרב שעמד בראש הסנהדרין של נפוליאון - היה רפורמי או מגדולי ישראל?
- הרב שפקפק במנהג גניבת אפיקומן ואמירת חד גדיא
- הרב שזלזל קשות במנהג טעימת התבשילים בערב שבת
- כשהגר"ע יוסף לימד זכות על הרב שהתנגד למנהג טעימת התבשילים
- "חדירת המעצמות" שסייעו ליהודים לעלות לארץ הקודש
מי שיצא להגנתו של בעל 'מאורי אור', הוא הרב אביתר מלאכי שאף שלח לי משא ומתן הלכתי העוסק בדיני הלכות פסח, שם ציטט הגר"ע יוסף את הרב ווירמש בספרו 'מאורי אור' לצד גדולי ישראל מובהקים.
הרב מלאכי מחזיק ברשותו מהדורה ראשונה של 'מאורי אור' ששווה הון תועפות אצל אספני הספרים. מהדורה זו יקרה ביותר, שכן על הדף ישנם הערות שיתכן שהם של המחבר עצמו.
לדברי הרב מלאכי מרן הגר"ע יוסף מזכיר את 'מאורי אור' בספריו (לצד יתר גדולי ישראל), כמאה פעמים(!).
ה'מאורי אור' מצוטט בהלכות 'קרבן פסח'
נאמר בתורה על קרבן פסח "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם" (שמות י"ב, ט'), שמשמעו שצריך לבשל את הקרבן במים חמים.
בטבריה הרחוקה מירושלים ישנו אתר 'חמי טבריה', אתר ידוע בתקופת חז"ל שהשתמשו במימיו החמים גם לבישול, ואכן במסכת פסחים (דף מא.) הובא דין: "א"ר חסדא קרבן פסח שבישלו בחמי טבריה, חייב, שעבר משום צלי אש".
הקשו האחרונים, היאך יתכן קרבן פסח שבושל בחמי טבריה, והרי אסור להוציאו מירושלים, מהעזרה בבית המקדש, מכיוון שיש איסור "יוצא" כנזכר במסכת זבחים דף פב ע"ב, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פי"א, ה"ו)[1].
מרן הבן איש חי ביאר שכוונת הגמרא "מה הדין אילו היה קיים הדבר", ועוד ביאר וציטט את מדרש תנחומא (פרשת קדושים) ששלמה המלך היה בקיא לחפור בירושלים ולהוציא ממנה מים חמים כחמי טבריה. (ועיין עוד בספרו בניהו על פסחים דף ח ע"ב).
ואכן ה'פרדס יוסף' הביא בשם אחיו בשם מדרש שמות רבה (טו, כא) שלעתיד לבוא יחדש הקב"ה בירושלים מים חמים לרפואה כדי שלא יחסר שם כלום כמו חמי טבריה.
הרב צבי וינברג תירץ על אמרת חז"ל (שיר השירים רבה ז, ג) שעתידה ירושלים להתרחב עד דמשק, וממילא חמי טבריה יהיו בתוך ירושלים.
מרן הגר"ע יוסף כתב (מאור ישראל על הש"ס, פסחים מא ע"א, חלק ב עמוד פה) שהיו זמנים שהיה מותר להוציא את קרבן פסח לכל ערי ישראל, כפי שכתב בהגהת רבי שלמה הכהן וכן בשו"ת שם אריה (חיו"ד סי' לב) שהמדובר בשעת היתר הבמות, והיה אפשר להקריב בטבריה ולבשל בחמי טבריה.
כמו כן בשו"ת ציון לנפש חיה החדש (סימן קטז) הביא בשם הראשונים בספר יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה בר קלונימוס שהמדובר בתקופת שילה והיה מותר להקריב בבמת יחיד.
האדמו"ר מגור: הביאו את חמי טבריה לירושלים בעזרת טרמוס
האדמו"ר מגור האמרי אמת במכתבי תורה (סי' פא-פג) ביאר שאולי מדובר שהביאו את מי חמי טבריה ב"כלי מחזיק חומו" הנקרא טרמוס, אלא שהוא דחה את דבריו כי יוצא שדין הטרמוס הוא כלי ראשון, ובכלי שני אין דין בישול ועיי"ש, ובאמת הגר"ע יוסף דחה את דבריו, וכן הגר"מ פיינשטיין כתב שדין הטרמוס הוא כלי שני.
בסיום דבריו בין גדולי עולם מצטט הגר"ע יוסף את הרב אהרן ווירמש בספרו 'מאורי אור' חלק עוד למועד דף ח ע"א. וזו לשון הרב מאורי אור שם: "וצריך לומר שהביאו ממקום אחר וחום המים נשאר בטבע".
ה'מאורי אור' מצוטט בהלכות מציאת חמץ בפסח לקולא
בהלכות מצרכי מזון כשרים לפסח בספר חזון עובדיה (פסח עמ' צט) דן הגר"ע יוסף על חיטה מבוקעת שנמצאה בתבשיל ביום שביעי של פסח, והמליץ הגר"ע שמורה הוראה לא יפסוק את דין הקדרה עד מוצאי החג, ואז יתיר להם התבשיל וישרפו החיטה בלבד. אמנם מסייג הגר"ע את דבריו שכל זה מדובר רק ביותר משישים, ובפחות אין להקל.
בהערה י"ז מצטט הגר"ע יוסף בגאונותו הרבה את מרן השולחן ערוך ואת דבריו בבית יוסף, הגהות מיימוניות, מרדכי, רבנו תם, מהר"ח אור זרוע, רבנו ברוך, שו"ת זכר שמחה, ריטב"א, המכתם, שו"ת תמים דעים, רשב"ץ, ר"א ממיץ, מהר"ם חלאוה, רבינו זלמן (בעל התניא), בית מאיר ואליה רבה שכתב שמצא בקיצור פסקי הרא"ש שבימים האחרונים של פסח אם מצא חיטה מותר להשהותו עד לאחר הפסח, והוסיף הגר"ע: "וכן פסק בספר מאורי אור (עוד למועד, דף כ"ה ע"ב)".
לקריאה נוספת:
- חזון למועד
- דרשו
- קב ונקי
•
[1] וז"ל: "בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לחומת העזרה. ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים נפסל ונאסר לעולם. ואע"פ שחזר למקומו אסור לאוכלו והאוכל ממנו כזית לוקה. שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נעשה כטריפה כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com