המונים ליוו היום (ראשון) למנוחות את הנער הקדוש בנימין אחי מאיר הי"ד, שנרצח באכזריות רבה בפיגוע דקירה שהתרחש ביום שישי בגבעות הרי בנימין, סמוך לחוות 'מלאכי השלום' שם התגורר הנרצח.
ראשון המספידים היה הרה"ר הגאון רבי דוד לאו, שתיאר את השתלשלות מעשה מכירת יוסף והסתבכות יהודה עם בנימין ע"י יוסף הצדיק במצרים. הקהל געה בבכייה עת הזכיר הגר"ד לאו את מילות הפסוק: "בנימין איננו, ואיך אעלה אל אבי והנער איננו איתי".
אחריו עלה להספיד הראשל"צ הגרש"מ עמאר שהרחיב על קושי הגלות, על חובת האמונה דווקא במצבים קשים ועל העובדה כי איננו יכולים להבין את חשבונות שמים. הוא הוסיף ודיבר על העובדה כי אנו נמצאים בתקופת חבלי משיח שאמוראים פחדו מתקופה וסיים כי אל לנו להתייאש. לצד האבל עלינו לזכור כי הגאולה הסופית מעבר לדלת.
אחריו, עלה להספיד הרב אורי צוקר, שבנימין הי"ד זכה להתחנך אצלו בישיבת לב חדש בשילה. הרב צוקר לא הצליח לסיים את המשפט הראשון "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם ללקוט שושנים", עת פרץ בבכי קורע לב.
דקות ארוכות הוא לא הצליח להוציא מילה מפיו והציבור בכה עמו בכי תמרורים על עלם חמודות שנרצח בידי בני עוולה. לאחר מכן הוא המשיך והרחיב בדברי אמונה, על כך שבנימין הי"ד לא נלקח בידי בני עוולה אלא בידי הקדוש ברוך שירד לגנו ולקט בפינצטה את השושנה המובחרת.
"הוא בחר בשבילו את המוות הכי נאצל, ועכשיו אין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתו" הוסיף הרב אורי צוקר בבכי. הוא הרחיב על הבחירה הקשה של בנימין הי"ד - ללמוד תורה במקום ללמוד בגרויות וסיים על אופיו הנאצל של הנרצח והחלל שהותיר - שמכריו יצטרכו למלא אותו בהיעדרו.
אחריו עלו להספידו סביו וסבתו - עמי ודבורה זוארץ, שעמדו על אופיו החייכן והמצחיק. סבתו ביכתה את לכתו: "אומרים שאתה נער, ילד. ולא. אתה היית ענק. איבדנו נכד חם ואוהב. רצינו שאתה תספיד אותנו ולא אנחנו אותך. השם לקח אותך כי הוא גם רצה אותך איתו ואנחנו כל כך מתגעגעים אליך".
עין לא נותרה יבשה בקהל, עת עלתה אמו מרים, להספיד: "רחמנא ליבא בעי. אב הרחמן רוצה את הלב. בחרת לך את הלב התמים, להיות קרבן ציבור בשביל כולנו. עולה תמימה - עולה שכולה תמימה לכפר עלינו".
"כמה לב היית, ביני, כמה לב" ביכתה אמו של בנימין את הירצחו. "תמיד חשבת על אחרים, תמיד לקחת את כולם בחשבון, דאגת שלא להעליב אף אחד - אפילו לא בצחוק. הייתה לך כיפה עם פונופון שאפיינה אותך. הזהרתי אותך לשמור עליה כי היא ספוגה בדמעות שלי" הוסיפה בדמעות.
"תמיד התחננתי לקבל כל ילד שלי כמות שהוא. הייתי ממלמלת בסריגה את מילות התפילה 'א-ל מלא רחמים' כדי שגם בך ידבקו י"ג מידות של הבורא יתברך" הוסיפה אמו לספר. "הייתי מתחננת הרבה אצל אמא רחל, ביני אתה יודע כמה, אתה היית שלה (של רחל אמנו), כי כל הגלגולים שעברת אתה היית תחת הידיים שלה".
כאן פרצה אמו של בנימין בבכי קורע לב וזעקה: "אמא רחל, זה הילד שלך! אמא, שאי אותו בחיקך, ואל תפסיקי לבכות, הצירים האלה כואבים מידי!". היא סייימה בזעקה שפילחה כל לב: "אבא, תגאל אותנו ברחמים. ברחמים!".
