"הרי אני כבן שבעים שנה" | מה הפשט בדברי הרמב"ם שלא צימח זקנו?

מפורסמים דברי חז"ל במסכת ברכות (כ"ח.) שביום שמונה ר' אלעזר בן עזריה לנשיא היה בן שמונה עשרה, והתרחש לו נס, וגדלו לו שמונה עשרה שורות בזקן של שיער לבן, ולכך אמר "הרי אני כבן שבעים שנה" ולא "בן שבעים שנה".

אלא שהנשר הגדול הרמב"ם בפירוש המשניות (שם פ"א מ"ה) ביאר דלא כחז"ל (שפירשו שהיה נס כנגד הטבע וגדל זקנו בשעה אחת), אלא ר' אלעזר בן עזריה היה כה מתמיד בלימוד התורה, עד שמרוב יגיעתו היה נראה כזקן כבן שבעים.

 וכך לשון הרמב"ם:

"מה שאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה, ולא אמר בן שבעים שנה, כי לא היה בן שבעים אלא צעיר לימים היה, והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כחו ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה, והיה התחלת השיבה ברצונו כמו שנתבאר בגמרא".

לכאורה, ביאור הרמב"ם נראה כסותר לגמרי את דברי חז"ל הידועים לכל, שעל ידי נס נעשה זקנו כשני שורות של שיער לבן?

בעל ה'כתב סופר' עומד על דבריו אלו, וכותב "ובאמת דברי רמב"ם אלו נגד ש"ס במקומו" (חידושיו עה"ת פפרשת וילך).

ומצטט מאביו ראש גולת יהדות הונגריה החת"ם סופר (הובא ב'תורת משה' פרשת חיי שרה ד"ה זקן) שביאר שכוונת הרמב"ם שבדרך הטבע כל מי שלומד תורה על ידי יגיעות (כפי שתמיד עשה ר' אלעזר בן עזריה), יוחלש כוחו וילבינו שערותיו. אלא ששומר מצוה לא ידע רע, והתורה נותנת חיים כח וגבורה, וזה על פי נס.

פירוש: ר' אלעזר בן עזריה היה נראה צעיר, למרות שלפי רמת התמדתו בתורה, הוא היה אמור להיות זקן, והנס שהתרחש לו היה שהקב"ה הסיר את הנס התמידי ששערותיו לא הולבנו, וכך הם הולבנו בשעה אחת.  לאמור: "הנס היה על ידי כך שסגולת התורה לא שמרה עליו שלא ילבינו שערותיו".

מרן הגרי"ש אלישיב: "פירוש שלא הוזכר בחז"ל - וחלק על סוגייתנו"

רבים מגדולי ישראל עסקו בקושיה תמוהה זו בפירוש הרמב"ם. אחד מהם הוא מרן הגרי"ש אלישיב שכתב: "ויש לתמוה מה הכריח את הרמב"ם לפרש פירוש שלא הוזכר בגמ', ומפני מה לא ביאר מה שמבואר לפי פשוטו בסוגיין, שנעשה לו נס והיה נראה כבן שבעים שנה?!".

וענה הרב אלישיב, שהוקשה לרמב"ם מפני מה אמר לחבירו שהוא כבן שבעים שנה, כאומר חידוש שלמרות שהלבינו שערות ראשו עדיין לא קיבלו חבריו את דבריו, וכי בשביל שנעשה לו נס והלבינו שערות זקנו יפסקו כמותו? לכן פירש הרמב"ם שר' אלעזר בן עזריה תש כוחו משום שהשתדל בתורה הרבה, וכאן טמון החידוש שלמרות שהשתדל והעמיק בתורה בכל כוחו עדיין לא מצא דרך לשכנע את חבריו ולהוכיח צדקת הפסק שלו.

דבריו של מרן הגרי"ש אלישיב, שאמר "וכי בשביל שנעשה לו נס והלבינו שערות זקנו יפסקו כמותו?" מבוססת על הכלל הידוע ש"אין משגיחין בבת קול", שמחלוקת אמוראים אין פוסקים הלכה מהצדדים, במקרה שאחד מהם עשה "מופת". כפי הידוע במעשה "תנורו של עכנאי" (בבא מציעא נט, ב), נקבעה הכרעת הרוב של חז"ל ולא לפי רבי אליעזר בן הורקנוס למרות שהחרוב נעקר ממקומו מאה אמה, אמת המים זרמה לכיוון הנגדי, וכותלי בית המדרש נטו ליפול, וכך גם במקרה דידן ר' אלעזר בן עזריה חבריו פסקו כמותו לא בגלל הנס שנעשה לו, אלא בגלל כוחו ויגיעתו בתורה, ולכך הרמב"ם הוצרך לבאר את שפירש. 

אמנם גם אחרי תשובה זו, הרב אלישיב עדיין קשה לו היאך הרמב"ם חלק על  הגמרא בפשט המשנה, על כך עונה הרב אלישיב עפ"י התוספות יום טוב במסכת נזיר (פ"ה מ"ה), "שדברים שאין בהם נפקא מינה לדינא, הרשות ניתנה לפרש כפי שיראה".

והכוונה ליסוד שהובאה בתוספות יום טוב שכמו שמצינו שהראשונים פרשו את המקראות על דרך הפשט גם נגד מה שכתוב בחז"ל, כך במשניות הרשות לפרש על פי פשט נגד הגמרא כל שאין הפשט סותרת את ההלכה. וכידוע שכך הובא גם בשם הגר"א מוילנא ע"י תלמידו רבי מנשה מאיליא (שבימים אלו כתביו יצאו לאור במהדורה חדשה, ונקדיש לו בעתיד בעז”ה סדרת מאמרים), שניתן לפרש את המשניות על דרך פרד"ס, וניתן לפרש את המשניות על פי פשט כל שאינו סותרת את ההלכה.

כנספח לרעיון שבמקום שאין נפק"מ לדינא מותר לפרש שלא כפי חז"ל ראה מה  את שכתבתי במאמר "מדוע הרמב"ם השמיט את ההלכה של הברכה על "אשת לוט"?" בשם הרד"ל, הגר"י אריאלי, והגר"י קאפח, עי"ש.

בנושא זה יש עוד מקורות רבים, וכאן הבאנו רק קמצוץ.

שבעים או שמונים? האריז"ל מבאר

הטעם שאמר ר' אלעזר כבן שבעים ולא שמונים, כתב בספר חסדי דוד (על התוספתא ברכות פא אות יב) בשם האריז"ל שר' אלעזר בן עזריה היה ניצוץ של שמואל הנביא, שימיו היו 52 שנים, וא"כ יצא שהיו חסרים מחייו 18 שנים, כי נאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", ולזה כיון ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן 70 שנים, והיה רק בן 18.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com