הסתייגות בעל התניא מהתנהגות החסידים בוילנה - שהובילה לשלום

הפרקים האחרונים >>

• גישת רבי חיים מוולוז'ין שסיימה את המחלוקת עם החסידים
• באלו דברים שינה הגר"ח מוואלז'ין מדרכו של הגר"א?
• הדרישה של בעל התניא מחסידיו: לא לבזות את גאוני ליטא
• בלב המחלוקת בין המתנגדים לחסידים: סכיני השחיטה

בתשובתו של בעל התניא לחכמי וילנה, הובאה בקשה לשלום בין המתנגדים לחסידים: "ונכון יהיה לבם הטהור בטוח אשר כעת לא יתעורר שום ריב ומדון מאנ"ש שבמחניכם הטהור כמו בימים הראשונים חס ושלום".

האגרת נכתבה בשנת תקע"א (סתיו 1810), שלושים ושמונה שנים לאחר החרם המאורגן הראשון משנת תקל"ב (1772) של ה"מתנגדים", כנגד ה"חסידים".

באגרת זו כותב בעל התניא וידוי אישי על אחד מחסידיו (שמו ר' מאיר ב"ר רפאל), שהיה מעורב בהלשנה על קהל וילנה ועמד עמו בקשר הדוק, שבעקבותיה השלטונות תמכו בחסידים והתירו להם שלל פעולות: "יען כי בימים ההם היה להם לראש איש חכם בעיניו הידוע, אשר לא אבה שמוע לי... והנה באמת בתחילת קיץ תקנ"ח... היתה ידי עמו שיתאמץ להציל עשוקים ונרדפים בהכהות ושמתות ושאר רדיפות מלאות".

אומנם בתחילה כותב בעל התניא "היתה ידי עמו", אלא שאח"כ הוא התנגד ליוזמה זו של ההלשנה, ובמיוחד כעס על ההלשנה השנייה:

"אמנם לאחר שהוציא לאור משפטם להצילם מיד רודפיהם שלחתי אליו... בקשות ואזהרות, שלא יחזיק עוד בחלוקת לשם שמים... שלא להינקם חס ושלום מהרודפים בשום מלשינות בעולם... ולא שת לדבריי אשר שמתי..."

את תמיכתו בהלשנה זו הסביר בעל התניא ברדיפות הקשות שנרדפו החסידים בעקבות פטירתו של הגר"א, אולם לאחר מכן הוא התנגד ליוזמה זו של ר' מאיר להמשיך ולפעול בדרך זו.

בסיום דבריו, כותב בעל התניא הסתייגות מהתנהלות החסידים בוילנה כלפי המתנגדים דשם, וכך הוא סולל את הדרך לבקשת שלום.

על אגרת זו כותב ההיסטוריון פרופ' עמנואל אֶטְקֶס: "קרוב לארבעים שנה לאחר שקהילת וילנה הכריזה מלחמה על החסידים והחסידות, וכשבע שנים לאחר שממשלה רוסיה חוקקה תקנה המכירה בזכות קיומה של החסידות, כתב רש"ז לחכמי וילנה אגרת שלום ופיוס. תכניה סגנונה ונימתה של אגרת זו אינם מותירים מקום לספק כי רש"ז והחסידים יצאו מסכסוך רב שנים זה כשידם על העליונה".

מקורות:

עמנואל אטקס, בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד מרכז זלמן שזר 2012.

ספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי.

אגרות בעל התניא עמ' קנב – קנג.

אגרות קודש עמ' קמג – קמח.

•

הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:

ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.

"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם:

את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים. אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שני הצדדים הם דברי אלוקים חיים.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com