"לפי מדינת ישראל אני אנאלפבית", כך פותח את שיחתנו הרב ישראל גולדווסר, מרצה בעל שם עולמי בחקר היסטורית העם היהודי בכלל וחקר שואת העם היהודי בפרט. לרב גולדווסר יכולת רטוריקה משובחת אותה הוא מנצל כדי להעביר לדור הבא את קורות העם היהודי בעבר. מדי שנה עורך הרב גולדווסר מסעות לפולין וסיורים ברחבי הארץ בעקבות אירועי ההיסטוריה ומשמש מרצה מבוקש במקומות שונים ברחבי הארץ.
"אין לי שום תעודה מטעם המדינה למעט תעודת הוראה שקיבלתי רק לפני שנה בערך וגם זה לא כי למדתי יותר מדי. כל מה שיש לי זה מאהבה והתעניינות".
התעניינת בזה כבר מגיל צעיר?
"בגיל צעיר התעניינתי בידע באופן כללי. הוריי דחפו אותנו לדעת. גדלתי בבית כזה. מאז שעמדתי לרשותי התחברתי לנושא היסטוריה. ראיתי בכל דבר 'רקע'. שיגע אותי שאנשים לומדים משניות פרקי אבות, כולם יודעים את פרק א' אבל אף אחד לא שואל את עצמו 'מתי נאמרה המשנה הזאת, בתקופת חג החנוכה או בתקופת בית ראשון?', היו גזירות היוונים, מה אמרו באותה העת החכמים? מה אמרו גדולי הדור באותה תקופה כדברי חיזוק? ממתי 'העיתון' הזה שנקרא מסכת אבות?! יש שם דיבורים נפלאים על 'עשה לך רב' ו'אל תתייאש מן הפורענות' ו'הוי דן את כל אדם לכף זכות'. מה היה אז שחכמים אמרו את זה?
"אנשים מסתכלים עלי ולא מבינים – אבל יש כאן משהו שחשוב לשים לב אליו. יש עולם של חז"ל ועולם ההתרחשויות. חשוב לשים לב לפרטים ולקשר בין השניים.
"בעצם, הרצון שלי התחיל בלראות כל דבר מוחשי וחי... אני קורא הרבה ספרי היסטוריה, אך יותר מזה, אפשר לקרוא הרבה, אבל אפשר לראות כל דבר בראי של התרחשות".
"ניקח דוגמא", ממשיך הרב גולדווסר, "את ברכת המזון. הגמרא אומרת שתיקנו להגיד ברכת המזון בזמן הכניסה לארץ. איפה התאספו כל היהודים ויהושוע בן נון דפק על הבימה ואמר: 'מהיום אומרים 'נודה לך''? זה סקרן אותי. אני שואל את השאלה הזאת. אגב, היום אני כבר יודע איפה זה היה, כי ביררתי את זה".
הרב גולדווסר ממשיך: "סיפרו לכולנו על היהודי התמים מאנוסי ספרד ששמע מהרב על 'לחם הפנים' שהיה בבית המקדש ואמר לאשתו 'בואי נאפה חלות לשבת ונשים על ארון הקודש'. כולנו גדלנו על הסיפור הזה, אבל רגע, איפה זה היה?! איפה היה בית הכנסת ואיך היה נראה ארון הקודש?! מי היה היהודי הזה ואם הוא מאנוסי ספרד אז מה הוא עשה בארץ? ברגע שאנחנו מקשרים את הסיפורים, ההלכות, המימרות – למציאות, ברגע שאנחנו מבינים שיש שם תהליך – כל נקודת המבט משתנת. זה סוויץ' לשכל".
כך לכאורה גם לגבי חקר השואה...
"נכון. אותו דבר עם חקר השואה. עניין אותי לדעת איך נהרגו שישה מיליונים באמצע המאה העשרים. איפה עשו להם את זה ואיך זה עבד. האם העולם ידע או התעלם. האם הוא שתק או התבלבל. היהודים עלו לרכבות מרצונם או שגררו אותם בכוח. מדוע לא התחבאו ביערות ולמה לא עלו לעליות הגג. לחקור לעומק, כל סיפור, להבין שהדברים הם לא תאריכים שמות ומקומות אלא אירועים שבאמת קרו".
"גדלתי בגור", משתף הרב גולדווסר, "היה סיפור שגדלנו עליו כילדים – על המחתרות החסידיות. הגרמנים הרי אוסרים ללמוד תורה, אך אנו יודעים כי ארבע שנים בתוך השואה עדיין יש ישיבות מחתרתיות. בהמשך הנאצים תפסו קבוצות קבוצות והרגו אותם. חיפשתי האם היה חוק גרמני שאוסר ללמוד תורה. האם נסגרו הישיבות ואם כן לאן התלמידים התפזרו?! אם הם חזרו לבונקרים ללמוד תורה – איפה הם חפרו אותם? היה להם טרקטור? במה הם השתמשו כדי לחפור?
"וכך, כשאני מגיע עם אנשים למקום בסיור אני אומר להם: 'אתם רואים את הבניין? שם ישבו ולמדו שנתיים בפחד מוות', אפשר לדעת בדיוק איפה התרחש כל דבר. כשאנו עומדים ביער בקצה העיר אני אומר: 'כאן חפרו בונקר ללימוד תורה במסירות נפש'. כל דבר שמעבירים אותו מתאורטי למוחשי – זה הרגע שבו אנשים קולטים 'זה רציני'. הכל התרחש באמת והנה הוא כאן לנגד עינינו כעדות אילמת".
הרב גולדווסר לא יכול שלא לעצור מלשתף עוד נקודה בחקירה אחרי ההיסטוריה של העם היהודי: "הייתה לי אובססיה לחפש איפה המערות בהן התחבאו יהודים בתקופת חג החנוכה. איפה המקומות שלמדו תורה במערות וסובבו בחוץ סביבונים. חיפשתי וכמדומני שמצאתי. הייתי שם השנה עם קבוצת יהודים וההתרגשות להיות בחג החנוכה עצמו במקום כזה – הייתה עצומה. אומר זאת בקול ברור: צריך לקחת לשם את ילדי החיידרים ובנות יעקב לראות בעיניים, כמה שזה עצום ומחלחל".
איפה מפהקים ואיפה נדלקים?
אני עוסק הרבה באומנות הדיבור ומנסה להתמקצע בזה כמה שיותר, מאיפה מגיעה הרטוריקה המשובחת של הרב?
"למדו אצלי רטוריקה עד היום כאלף ושלוש מאות תלמידים, אבל אני למדתי 'לדבר' אצל הוריי שלימדו אותי בהיותי בן שנה בערך", מחייך הרב גולדווסר, "אחר כך העבודה הייתה להשביח את זה בעצמי".
הרב גולדווסר שותק לרגע ואז ממשיך: "יהיו שיחמיאו לך על הדיבור שלך כדי לתת לך מוטיבציה ויהיו שיבקרו אותך. הנקודה היא לשמוע את עצמך שוב, המורה הגדול שלי זה ההקלטות שלי, איפה גמגמתי ואיפה סרבלתי. חשוב לדבר לאנשים מה שמדבר אליהם. אני הולך ומשתפר מהשטח. אם זה בבני ברק ובמודיעין עילית ואם זה במסעות שאני עושה באושוויץ. אני בודק איפה 'נדלקים' ואיפה מפהקים".
וכמנהגו, הרב גולדווסר מקשר שוב את הדברים למעלת לימודי היסטוריה. "לימדתי היסטוריה שנה שלימה ובסוף יש מבחן. כדי לקבל ציון טוב יותר נהוג שהתלמידים מוסיפים בסוף אי אלו מחמאות למרצה. חשבתי שיהיו מחמאות, אבל התגובות היו מעל ומעבר למה שציפיתי. אחד כתב: 'הסתכלות שלי על היהדות השתנתה לגמרי', השני כתב: 'מרגיש יהודי טוב יותר', השלישי הדגיש: 'אני מבין מה זה להיות העם הנבחר'".
"חושבני שהמסר העקיף חזק יותר מהמסר הישיר", מציין הרב גולדווסר, "שיעורי חינוך זה מסר ישיר. היסטוריה יהודית זה מסר עקיף וחזק. אפשר כמובן ללמד היסטוריה בכיתה, אבל כשזה נעשה בשטח תוך הבנה והעמקה של הפרטים – זה נכנס ללב באמת".
"אשרינו" בפתח הבונקר
אשמח שתשתף אותנו על המסעות לפולין...
"מי שמחפש חומרים לחלומות בעתה - אני לא מספק לו את זה במסעות שאני עורך. מה שאני כן יכול לספר שאחרי מסע איתי אנשים באים ואומרים לי: 'בזכות המסע איתך אני יותר יושב לשחק עם הילדים', מישהו אחר אמר: 'אני מבין כמה היהדות יקרה'. אנשים מבינים ולו במעט מה היה שם. קשה להישאר שווה נפש למסירות נפש".
כמי שעורך את המסעות הללו פעם אחרי פעם, איך אתה שומר על 'איזון', מצד אחד לרגש את משתתפי המסע ומצד שני לשלוט ברגשותיך, לדוגמא, לא לבכות?
הרב גולדווסר מפתיע: "אני פולני מארבעה צדדים, לא הייתי אמור לבכות בשום סיטואציה, אבל המקומות בהם אנחנו מבקרים הם כל כך משמעותיים שאינני יכול שלא לבכות. אולי לא רואים עלי כלפי חוץ, אבל אני בוכה בלב. וכן, אני מובך מאוד אבל אי אפשר לעשות את המסעות האלו בלי להביא את האמת כמו שהיא ואם התעורר בי 'הרגש' לבכות – אבכה".
אתה אדם רגשן?
"ההבנה מרגשת אותי", עונה הרב גולדווסר לאחר שניה של מחשבה, "בפולין אני בוכה כי אני מגיע כנה. אם אני מתרגש – אז זה אמיתי".
איזה מקום הכי מרגש אותך במסע שאתה עושה לפולין?
"המקום שבו הבחורים רקדו 'אשרינו מה טוב חלקינו' רגע לפני שהרגו אותם. בכל פעם מרגש אותי, לא הטרגדיה שהייתה שם אלא להכריז כשלידי קבוצה של אנשים: 'בחורים יקרים יש שכר לפעולתכם, הישיבות מלאות ובתי המדרש מלאים בחורים. פיזית הרגו אתכם, אבל רוחנית - הכל ממשיך'".
מה התגובות שאתה מקבל על המסעות הללו?
"אנשים אומרים: 'אני מקבל על עצמי לעשות קבלת שבת עם הילדים', רבים שאינם דתיים אומרים: 'אלך לשמוע שופר, אסתכל באור חדש על היהדות'. סטודנט אמריקאי ריגש אותי מאוד שאמר שהוא ראה את המדריך – הוא התכוון אלי כאשר צילמו אותי באושוויץ במהלך הקורונה לסרט שיצא בכל העולם - הולך עם 'האלמנט הדתי השחור על הראש', הוא אפילו לא יודע מה זה תפילין. הוא אמר שעד היום הוא החביא את היהדות שלו באוניברסיטה ומהיום הוא יתגאה בה.
"אני מרגיש שליחות. אני מבין כמה שזה נכון להביא את העבר להווה. זה לא היסטוריה – אלא לחבר יהודים למורשתם".
הרב גלדווסר ממשיך ואומר: "אני יודע שיש ביקוש למה שהיה בשואה כי חלק מהמזמינים עושים את זה בשביל 'האקשן' שיש סביב השואה, אבל אחרי הרצאה שהם שומעים – הם יוצאים עם דמעות וזה עובר אליהם".
"עושה לי מצב רוח"
לא קשה לעסוק ככה כל היום סביב השואה? זה לא עושה לך משהו בנפש?
"את האמת זה עושה לי מצב רוח", מפתיע שוב הרב גולדווסר ומיד אומר: "סליחה על הבוטות. זה פשוט גורם לי להרגיש כמה הכל קל. שום דבר לא קשה לי. אם שבוע קודם הדרכתי על הרמפה באושוויץ מה זה בשבילי להפסיד אוטובוס? הכל מתגמד, מקבל פרופורציות נכונות. "אם סבא שלי קרא קריאת שמע במסדר במסירות נפש, מה זה בשבילי המצב בחשבון הבנק... אנחנו מבינים שאנחנו מסוגלים".
ואם כבר מדברים על השואה, יש לי שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן ובטוחני שאי אלו קוראים גם שאלו אותה לא פעם: איך זה קרה? איך התרחשה השואה? איך היהודים לא התקוממו? הם לא קלטו שמשהו כאן לא בסדר?
הרב גולדווסר נאנח ועונה: "במשפט אייכמן ששאלו את השאלה הזאת את הניצולים הם פרצו בבכי ואמרו: 'אתם לא תבינו'. היה הרבה דיסאינפורמציה והפחדה, המון שקר. היהודים בגרמניה חשבו שהרגע הבא יהיה טוב יותר. המצב היה כל כך גרוע שהם חשבו לעצמם - 'יותר גרוע לא יהיה', וכשאמרו להם 'לכו לגטו', הם חשבו שזה טוב. אחר כך הם חשבו שברכבות יהיה טוב. רק כמה בודדים היו מאוד פסימיים, ככה אני חושב וקורא להם, שראו את תמונת המצב בבהירות והזהירו את האחרים מפני הרעה, אבל רוב רובם האמינו ש'עוד יהיה טוב'".
והעולם? איך העולם הסכים לדבר כזה?
"התשובה עצובה", קולו של הרב גולדווסר נמוך, "העולם חיכך ידיו בהנאה. כל הנשיאים שהיו באותו הזמן – היו אנטישמים. וככה, באמצע המאה העשרים קרה הנורא מכל...".
כמי שעוסק בחקר ההיסטוריה היהודית, מה המסר של הרב לקוראים?
"הקהל צמא לשמוע. אני קורא לכל מי שיש לו את האפשרות להכניס יותר מודעות לעבר, הן על ידי סיורים והן על ידי מידע. אין לי מקום ציבורי משלי, אבל יש מספר שנקרא 'אור עולם' ששם אני מספר בכל יום מה קרה באותו היום בהיסטוריה. אני משתף את העבר בשביל ההווה. מורים אומרים שהם שומעים את זה לפני שהם נכנסים לכיתה ואז כל היום שלהם ושל התלמידים נראה שונה.
"משגע אותי שלוקחים את הבנות למחנות עפיפונים או לציפורים, יעשו לבנים קארטינג או באולינג, כאשר באותו מחיר ניתן לנסוע ליומיים למסע לפולין ולחזור יהודים אחרים".
הרב גולדווסר חותם את השיחה עם מסר לחג החירות: "יציאת מצרים זה לא גאוגרפיה, כי המשכנו להיות מפוזרים ברוב שנותינו בהרבה ארצות. זה גם לא ליציאה של להפסיק לחטוף מכות, כי אין עם שחטף בהיסטוריה כל כך הרבה כמונו. חגיגת יציאת מצרים זה לחגוג על שנבחרנו להיות בנים למקום, וזה קרה בליל פסח דאז ולתמיד".