קיבלנו במתנה ליל הסדר, בלי שום הכנה מראש ה'אורות' גבוהים, האור הגיע:
"בְּאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא" - התעוררות משמים שירדה בליל הסדר, והסתלקה למחרת, אבל – היתה מטרה לירידת האור.
האור העוצמתי מגיע - כדי להסתלק?
רבי נתן מסביר, שזהו 'אור הגאולה':
"גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל - לְקָרְבָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".
האור שירד בליל הסדר, הכשיר בתוכנו את הקרקע בנפש, להתקרב להקב"ה - בהדרגה ובמידה.
במשך 49 יום אנו מתקרבים להר סיני, עד שנגיע:
לחג שבועות - יום קבלת התורה.
הקרבת קורבן בהמה - מדוע?
למחרת יום טוב הראשון של חג הפסח, אנו מצווים להביא לבית המקדש 'עומר שעורים', שהוא מאכל בהמה, מדוע?
כשבני ישראל יצאו ממצרים, המלאכים קיטרגו עליהם, ואמרו:
"הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה" כי עם ישראל היה אז: "בִּבְחִינַת - בְּהֵמָה מַמָּשׁ".
לפני שאתה 'נפגע'... נסה להיזכר כמה פעמים נתקלת בהתנהגות שלא מכבדת, כגון: חבר ששואג עליך... או אחד שרוצה לקלקל לך כמו 'נחש' ערמומי, ועוד...
הרושם שנותר מה'אור' של ליל הסדר
האור שהאיר ב'ליל' הסדר הותיר בכל אחד מאיתנו, מתנה עוצמתית וחשובה 'מתנת' הכיסופין לקדושה:
"וְאָז הָעִקָּר רַק הִשְׁתּוֹקְקוּת - וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה".
'מתנת' הערגה והכיסופין שמקבלים בליל הסדר, היא הדרך שתביא אותנו להר סיני בחג שבועות, ונזכה – לקבל את התורה!
כ'אייל' תערוג – כך נפשי עורגת לך!
חז"ל מספרים על האייל שנקרא: החסיד שבחיות.
כשהחיות נמצאות במדבר, והם לא מוצאות מים להרוות את צימאונן, הם מגיעות למצב שהם כמעט 'מתות' מצמא, ומים 'אין'...
ומה החיות עושות?
הם מתאספות סביב האייל, ומוציאות את לשונן החוצה, כדי לסמל לאייל שהן 'מתייבשות' מצמא, ואפילו כמעט 'מתות' מצמא...
וברגע, שהאייל רואה זאת, הוא חופר בקרקע באמצעות קרניו, ומכניס את ראשו עמוק עמוק מתוך האדמה לבור שחפר, ומשם הוא פונה לה' יתברך בערגה, שישפיע מים חיים לכל צמא שנמצא במדבר, ואז:
הקב"ה קורע עבורו את - תהום המים!
והמים, עולים וממלאים את – כל המעיינות ושאר הבארות.
לעלות מדרגת 'בהמה' - לדרגת 'אדם'
בכל יום שמתקדמים בספירת העומר, אנו משולים לאותו אייל, בבחינת:
"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג וְכוּ' כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ" וְכוּ', בְּחִינַת:
"כְּבַהֲמוֹת שָׂדַי אֶעֱרוֹג אֵלֶיךָ".
וע"י הרצון, הערגה והכיסופין ל'מים' חיים, אומר רבי נתן:
"זוֹכִין לְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב - וְזוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה"!
ומי שמקבל את התורה, היא הופכת לחלק ממנו, הוא כבר לא 'שואג' על החבר, ולא יתנהג כ'נחש', אומר רבי נתן:
"וַאֲזַי עוֹלִין מִבְּהֵמָה לְאָדָם".
ספירת הגומר כמו - חתן וכלה!
מכירים את לוח ספירת הגומר של חתן וכלה, עד ליום החתונה המיוחל?
כך, ספירת העומר מחדדת ומוכיחה את הגעגוע וההשתוקקות שמתגלים בנפש, אומר מוהרנ"ת:
"כְּמוֹ מִי שֶׁסּוֹפֵר הַיָּמִים מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ וְנִכְסָף, וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לְאֵיזֶה דָבָר".
מי שבאמת מתגעגע – סופר את הימים עד ליום המיוחל... כך אנו:
"סוֹפְרִין הַיָּמִים, וְנִכְסָפִין וּמִשְׁתּוֹקְקִים לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת".
'מתנת' הספירה - לכולם!
בימי ספירת העומר, כל אחד יכול להרגיש 'כאייל תערוג' ע"י ספירת הימים. הספירה מחדירה ומחדדת את הרצון, לזכות לקבל את התורה...
רבי נתן מדגיש דבר מאוד נפלא:
"שֶׁזּוֹכִין כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת סְפִירַת הָעֹמֶר - כִּי זֶה עִקַּר מִצְוַת הַסְּפִירָה.
המתנה הזאת, ששייכת לכל אחד מישראל! וכל הרוצה יבוא ויטול!
הספירה מטהרת – מטומאת מצרים!
הספירה מביאה איתה 'מתנה' נוספת, היא מטהרת את האדם מ'טומאת' מצרים, כמו שכותב מוהרנ"ת:
"וְעַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשְׁתּוֹקְקִין וְכוֹסְפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִטְהָרִין בִּשְׁלֵמוּת מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם" וממשיך ואומר:
"וְזוֹכִין אַחַר־כָּךְ לִבְחִינַת - קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת".
רבי נתן מתאר את קדושתו הגדולה והגבוהה, של המקווה של שבועות, היא בבחינת:
"הוּא בְּחִינַת מֵימֵי הַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן, וְגָדוֹל מְאֹד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה" (ליקוטי הלכות, אותיות ו יא).
כל אחד יכול לזכות לזה – רק תערוג...
הקב"ה מטהר אותך כדי לתת לך את התורה...
רק תסכים להיטהר, להשתוקק ולספור, לכסוף ולערוג...
תרגיש איך – צמאה נפשי לאלוקים...
"כן נפשי תערוג אליך אלוקים"...
אשרכם ישראל! לפני מי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם...
מה המקווה מטהר את הטמאים...
אף הקב"ה מטהר את ישראל...
ברוך הבא בני היקר...