"מה השעה?״ // אופיר סובול

בשנת 1953 חיבר דוד קוסביצקי את יצירתו בעלת שני השמות: "עזרת", או "על זאת שבחו אהובים". דוד, שבאותן השנים שירת כחזן בקהילה המודרנית "טמפל עמנואל", חיפש תמיד לחדש, אך גם להגיע אל לבם של הצעירים המודרניים בקהילתו. לשם כך חיבר יצירה שונה באופייה. אמנם, יצירה בסולם ה״פריגיש״, אבל ממש לא פרק חזנות טיפוסי; יצירה עם מעברים מתוחכמים בין פסוק לפסוק. יצירה שעוברת בין שני סולמות, המייצגים שני מצבי רוח ואלמנטים: אמירה מוזיקלית מלכותית בעלת הבעה ורגש על תכונות האל ומעשיו; ופזמון מקורי - בניחוח המזרח התיכון. זאת, כדי להזכיר את ההתייחסות המקראית לשירת ההלל הצוהלת, ששרו משה ובני ישראל בבריחתם מהשעבוד המצרי.

להשלמת המשימה ביקש דוד מהפסנתרן והמעבד המודרני, ראובן קוסאקוף, שיכתוב את העיבוד לפסנתר.

לדעת רבים, קוסאקוף לקח את היצירה לכיוון מודרני מדי, שזר מאוד לאוזני חובבי החזנות. את היצירה הקליט דוד בשנת 1954, והיא נחשבת עד היום, בעיני רבים, כ"יצירה מוזרה": מתחילתה ועד סופה יש בה הרמוניות מלוות בדיסוננסים, שפעמים פוגמים ברגש ואף בהבנת המלודיה. דוד אהב, כנראה, את התוצאה, ולכן ביצע את ״על זאת״ גם בהופעותיו. כל זאת עדיין לא שינה את דעת הקהל, שלא ממש התחבר אליה בטיעון, ש"חסר לה טעם יהודי"...

בשנת 1984 החליט אבא להחזיר ליצירה את אותה נשמה יהודית, שחסרה בעיבוד המקורי, ועיבד אותה לראשונה להרכב קאמרי. בשנת 2005 לקחתי את עיבודו של אבא, ובהשראת סגנונו ובשילוב האופי המקורי, כתבתי עיבוד סימפוני מורחב – עיבוד, שזכיתי שאבא ינצח עליו.

בקונצרט "תפילות דוד", שקיימנו בחודש נובמבר השנה, בחרתי לחזור לבצע את יצירתו של דוד קוסביצקי. את הביצוע הפקדתי בידיו האמונות של חברי היקר, החזן בעל הקול המתוק והנפלא - סיימון כהן.

בסיום היצירה זכה סיימון למחיאות כפיים סוערות מכם, קהל יקר, מחיאות כפיים שלבטח היו משמחות גם את דוד קוסביצקי, שמשקיף מלמעלה. אני מקווה בכל לב, שהוא שמע את הגרסה המרשימה הזו, וראה את העדנה - לה זכתה יצירתו כ-70 שנה לאחר שנכתבה.

בשבוע שעבר שבתי מארה"ב. בין האנשים והאישים שפגשתי היה גם חברי היקר ואושיית חזנות יחידה מסוגה - החזן סול זים.

שיחה עם סול, שהכיר מקרוב את גדולי החזנים, יכולה להימשך שעות. ברגע ששמו של חזן נזרק לחלל האוויר, הסיפורים מתחילים להישפך כמים. סול זכה, בין השאר, ללמוד חזנות אצל דוד ומשה קוסביצקי (בסדר הזה). וזה מה שסיפר כשעלה שמו של דוד קוסביצקי:

סול התחתן בשנת 1961, ולעריכת החופה, הוא הזמין מראש את החזן משה קוסביצקי, שהיה מורו הנוכחי. כשלושה חודשים לפני החופה התקשר קוסביצקי להתייעץ עם סול: "סול, קיבלתי כרגע הזמנה לקונצרט, קונצרט שיתקיים לצערי ביום החתונה שלך. האמת היא, שמציעים לי סכום אסטרונומי של 3,500$ (כ-35,000$ של ימינו). מה עליי לעשות?

סול הנבוך ענה: "מוישה, יותר מכול הייתי רוצה, שתערוך את טקס החופה שלי, אבל לא אוכל למנוע בעדך סכום שכזה". משה הודה לו על ההתחשבות, ואיחל לו שימצא "מחליף ראוי"...

כמה דקות לאחר שעיכל את הבשורה, סול הרים את הטלפון והתקשר "למחליף הראוי" – האח - דוד קוסביצקי, וסיפר לו את האמת כולה: "דוד, מוישה הודיע לי כרגע שלא יוכל לערוך את טקס החופה שלי. האם תוכל בבקשה להחליפו?" דוד, ללא שום משחקי אגו, בדק ביומן ואמר: "סול, אעשה זאת בחפץ לב!". סול הנרגש החל לחשוב איזו מתנה יוכל להביא לדוד, שעל אף מעמדו הרם התנהג בצניעות כל ימיו. סול ורעייתו החליטו לקנות לו מתנה ייחודית, כדי שיזכור אותם שנים רבות - שעון זהב! דוד היה המום מהמתנה הייחודית והיוקרתית, ומאותו הרגע, במשך שנים רבות, הוא ענד את השעון. מאז, בכל עת שפגש את סול: בכנסים, בהופעות או סתם ברחוב, במקום לשאול: "סול, מה נשמע?" היה שואל בחיוך: "סול, מה השעה?". כך, בדרכו הצנועה היה מודה לסול, בכל פעם, על המתנה המיוחדת וזאת במשך 24 שנים, עד לפטירתו בשנת 1985.

יהי זכרו ברוך!

שבת שלום וצפייה מהנה!