היום, יום שישי, אנו מציינים את יום צום העשרה בטבת.
על פי הלוח העברי, עשרה בטבת הוא היחיד מבין התעניות, שיכול לחול ביום שישי, והוא קורה בכ 20% מהשנים. בתנאים ובראשונים יש דעות הסוברות, שכאשר התענית חלה ביום שישי, יש לסיימה מעט לפני כניסת השבת, כדי לאפשר אכילה ושתייה, ו"שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה". בפועל אנו לא נוהגים כך:
על פי הלוח העברי, י' בטבת לא יחול לעולם ביום שבת. עם זאת, ר' דוד אבודרהם כתב, שבניגוד לכל שאר הצומות שחיובם מדרבנן, אילו עשרה בטבת היה חל בשבת, התענית הייתה דוחה את השבת, ולא נדחית ליום אחר. טעמו של האבודרהם הוא פסוק ב' ביחזקאל כ"ד: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כתוב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". הביטוי: "עצם היום הזה", שנאמר כאן על עשרה בטבת נאמר, בדיוק כפי שנאמר על יום הכיפורים שדוחה שבת. לעומת זאת, הרמב"ם ורש"י כתבו, שהתענית נדחית כשאר התעניות. למעשה כשהצום חל כיום, ביום ששי, ואז אנו נכנסים לשבת בתענית, אנו נוהגים גם כאבודרהם.
בשנת 1929 הוציא החזן מרדכי הרשמן תקליט, שבו 2 יצירות: "עננו" - בצד באחד ו "הלבן חטאינו" - בצדו השני. בשתי היצירות, הרשמן מלווה באורגנו של אברהם (אייב) אלשטיין. התקליט, בהוצאת חברת קולומביה, יצא ב 2 מהדורות: האחת באנגליה והשנייה בארה"ב. המשותף ל 2 היצירות היא, כמובן, תפילת הסליחות – תפילה הנאמרת גם בעשרה בטבת.
את קונצרט "רק לשמוח יש", שקיימנו בחודש מאי 2022, החלטתי לקיים לאחר שנגנים בארץ ובעולם פנו אלי בשאלה מפתיעה ספק מעליבה: "למה אתם כל הזמן בוכים?!".
מצאתי את עצמי עומד ומהרהר, האם כך הם פני הדברים? האם החזנות נכתבה רק על טקסטים עצובים? האם אין גם יצירות שמחות בחזנות? האם אהבתנו לחזנות היא בעצם אהבה לתפילה, שהיא ברובה בכי ותחינה? או אז גמלה בלבי ההחלטה, שלמען השקט הנפשי שלי, ולמען קהל חובבי החזנות הוותיק והצעיר, אני חייב למצוא רפרטואר, למופע אחד לפחות, שבו כל היצירות, השירים והניגונים יהיו סביב השמחה - יצירות שמכילות טקסט עם השורש ש.מ.ח.
בקונצרט, אכן ביצענו יצירות שמחות, מקפיצות, מרגשות ונפלאות, וכמו כן גם את יצירתו של יעקב רפפורט, שהקליט ופרסם החזן מרדכי הרשמן: "הלבן חטאינו". אז איך נקשרת היצירה התחינתית הזו, יצירה הנאמרת תדיר בימי הסליחות לקונצרט של שמחה? אם כן, קודם כול בגלל השורש ש.מ.ח במילים: "ושימחתים בבית תפילתי". מה שעוד תרם לשכנוע היו גם דבריו של הרד"ק, בישעיהו פרק נ"ו פסוק ז', מהם משתמע שהפסוק כולו סובב סביב השמחה: "והביאותים - כמו שיכניס אורח בתוך ביתו ומקבלו בשמחה. כן אמר: ׳אצווה לכהנים׳ שיקבלום בשמחה כשיבואו להתגייר. ׳ושמחתים בבית תפלתי׳ - שיהיו שמחים בראותם עצמם בעזרה, שהיא בית התפילה..."
את "הלבן חטאינו" הצעתי לחזן הצעיר חיים שטרן. חיים זמר וחזן, בעל כישרון רב, שמחובר מאוד לטרנדים המוזיקליים העכשוויים ביותר. הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות ובגלל גילו הצעיר והרפרטואר המגוון שלו, הוא מתחבר בקלות לכל שכבות האוכלוסייה. הוא אהוב מאוד על הצעירים בארץ ובעולם, ומבוקש גם בבתי אבות, ובהופעותיו לבני הגיל השלישי. האמת שלא הייתי בטוח, כיצד הוא יגיב לבקשתי, וכשהצעתי לו בהססנות את היצירה, הוא הגיב בנחרצות ובמילה אחת: "בטח!". מסתבר, שסגנונו של הרשמן והיצירה הזו, בפרט, מאוד מדברים אליו. האמת, שעוד במהלך החזרות הפרטניות היה לי עונג רב לראות, כיצד בגישתו הצעירה והמקצועית, הוא מתמודד עם יצירה אמירתית, שורשית, ויש שיאמרו גם בכיינית.
כאשר תזמורת "סימפונט" רעננה מאחוריו, ויותר מ 2,000 איש מלפניו, האתגר גדול עוד יותר...
צום קל, שבת שלום, בשורות טובות וצפייה מהנה!