ד"ר עמיר ערמי הוא מנתח במחלקת כירורגיה של היד במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, והיום (שלישי), בעיתון 'הארץ', הוא מפתיע כשהוא מגלה כי העלוקות אינן איזו אמונה טפלה או רפואה הנפוצה רק בעולם השלישי, אלא הן יעילות גם היום - כחלק מהרפואה המתקדמת.
הרופא מספר על מקרה שאירע לאחרונה, כשלנגר בן 56, נקטע האגודל במהלך העבודה. האגודל הקטוע הובא לבית החולים לצד הנגר הסובל, ובניתוח שנמשך שעות ארוכות, הוא הושתל חזרה במקומו. בניתוח נתפרו עורקים וורידים תחת מיקרוסקופ במטרה להשיב את אספקת הדם לאגודל. אלא שיומיים אחר כך, השתנה צבעה של האצבע לכחול והיא התמלאה בדם. נקודת המוצא של הרופאים היתה, שנוצרה הפרעה בניקוז הדם הוורידי (דם נכנס לווריד אבל לא יוצא), מה שמוביל לעלייה בלחץ הדם באזור, לגודש, להיווצרות קרישים, ובהמשך לסתימת כלי הדם, לפגיעה באספקת הדם ולבסוף לנמק. ניקוז לקוי שכזה יכול להיווצר כיוון שלוורידים, בניגוד לעורקים שלהם דופן קשיחה, יש דופן דקיקה ועדינה יותר ולכן מבחינה טכנית קשה יותר לחבר אותם והם רגישים יותר ללחץ מקומי - כמו חבישה לוחצת על תפירה הדוקה.
"מיד המלצנו לטפל בו בעלוקות, שכן הן פועלות במנגנון מתקדם שיכול למנוע קרישת דם. עם מציצת הדם, העלוקות מפרישות ברוק שלהן חומרים פעילים - בהם הירודין, שנקשר לחלבון טרומבין הפעיל בתהליך קרישת הדם וחוסם אותו, וכך נחשב למדלל דם יעיל ולאחד ממעכבי קרישת הדם החזקים ביותר. כך הדם באזור המציצה אינו נקרש וממשיך לזרום, הגודש יורד, הלחץ ברקמה פוחת ואספקת הדם משתפרת. עם הזמן הניקוז הוורידי מתחדש - כי נוצרים כלי דם קטנים - כחלק מתהליך ההחלמה הטבעי של הגוף. אמנם קיים גם חיידק שנמצא ברוק של העלוקות שיכול לגרום לזיהום הרסני, אך זה לא שכיח, ולשם כך תוך כדי הטיפול בעלוקות ניתנת אנטיביוטיקה", מסביר ד"ר ערמי.
בבית החולים העלוקות נשמרות בצנצנת מים, ובשימוש בהן הן מסוגלות למצוץ כ-2-20 מ"ל דם במשך עשר עד 30 דקות, ולאחר מכן ניתקות ממקום המציצה בעצמן. כיום השימוש העיקרי בהן הוא כאמור כשצצה בעיה בניקוז הדם הוורידי בניתוחים מיקרוכירורגיים. מדובר בניתוחים שבהם נדרש תפירה של כלי דם קטנים ועצבים בעת השתלה או העברה של רקמות כדי לשמר או לשחזר איבר הנמצא בסכנה.
יצויין, כי הטיפול בעלוקות מבוצע בכ-10 אחוז מהאצבעות המושתלות במחלקה המדוברת ב'שיבא', והוא עשוי להביא לשרידות של עד 60 אחוז מהן. הטיפול הזה הוא גם מקומי וגם חיצוני מכיוון שהחומר שהעלוקות מפרישות כמעט אינו נכנס למחזור הדם ולכן הן לא מתאימות לטיפול כוללני.
כידוע, השימוש בעלוקות לצרכים רפואיים החל בקדמת דנא. כבר במקורות קדמוניים ביהדות, הן מאוזכרות כמתאימות לטיפול הקזת הדם שהיה נפוץ אז. כמו כן, גם מטפלים יוונים בתקופה קדומה הקיזו דם באמצעותן. ההקזה התבססה על התיאוריה כי יש ארבעה יסודות בעולם: אוויר, מים, אדמה ואש, ובהתאם להם ארבע "ליחות" בגוף האדם - מרה אדומה (אוויר), מרה לבנה (מים), מרה שחורה (אדמה) ומרה צהובה (אש). עודף דם עלול לפגוע באיזון ביניהן וכך עלולים להיגרם מחלות ונזקים בריאותיים המחייבים הקזה. בנוסף, הטענה היתה כי במקרים שבהם דמו של החולה מזוהם, הורדת ריכוז "הדם הרע" והעלאת ריכוז "הדם הטוב" עשויות היו לעזור לו.
עם התפתחות הרפואה המודרנית השימוש בעלוקות נזנח, אך - ואת זה לא רבים יודעים - לפני כ-12 שנה הוא אושר כתכשיר רפואי על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ומאז זוכה לעדנה מחודשת. בשנים האחרונות החלו פיתוחים של 'עלוקה מכנית' - צ'יפ אלקטרוני - שתשאב את הדם ותזריק אליו חומרים סינתטיים שמעכבים את קרישתו. בינתיים, עד שזה יקרה,
מובן מאליו, כי מטופלים רבים נרתעים תחילה ממראה העלוקה הצמודה לעורם ומופתעים מהשימוש בטיפול ביולוגי שקיים, כאמור, אלפי שנים.