כואב לך הראש למה לסבול? - קח אקמול, כואבות השיניים – נורופן אחד אולי שניים, ואם הגב כואב נורא – אופטלגין נשלף מהמגירה...
ככה התרגלנו, דור קצת מפונק, נגשים לרשתות שולפים ארנק ורוכשים מהקופאית החייכנית חפיסת אקמול, או אולי סירופ לילדים, פתילות לתינוקות, ליד הקופה מתפתים לשוקולד, להמתיק את הגלולה.
הגלולה לא תמיד מרה, היא מחליקה לגרון בקלות ועוברת למערכת העיכול שלנו, שם תתפרק למולקולות קטנטנות שישפיעו במהרה על הכאב שממנו סבלנו. האם כל אחד מאתנו מסוגל להיות המטפל של עצמו ולהחליט על סוג התרופה והמינון? האם הוא מבין את הסיכונים שטמונים בכדור הקטנטן?
הועדה לרגולציה של תרופות ללא מרשם רופא, בראשותו של פרופ´ הלל הלקין, דנה בנושא בהרחבה בשנת 2001. בין המלצותיה ניתן למצוא את הסעיף הבא "הגדלת הנגישות לתרופות ללא מרשם מחייבת, לשם קידום ושמירה על בריאות הציבור, פעולת הסברה שתדגיש במיוחד את אחריות הצרכן בהחלטה לבחור בטיפול עצמי."
לא ברור איזה גוף אמור לאכוף את הסעיף הזה והאם הוא מבצע את תפקידו. מה שכן ברור היום יותר מתמיד הם הסיכונים הרבים שיש במכירת התרופות ללא מרשם כפי שפורסם בעקבות המקרה של שירלי מרדר.
מה באמת מכילים הכדורים, הגלולות ושאר הסוגים של התרופות לשיכוך כאבים? מהם הסיכונים הטמונים בהם לצד התועלת המיידית?
שלישיית משככי הכאבים הנמכרים ביותר הם אספירין, פרצטמול ואיבופרופן.
נתחיל באספירין: התרופה הותיקה הנחשבת לאחת ההמצאות הגדולות בתולדות הרפואה. המרכיב העיקרי בתרופה – החומצה הסליצילית – היה בשימוש ממקורות טבעיים כבר לפני 2500 שנה ובשנת 1897 שבה הצליח הכימיאי הגרמני פליקס הופמן לסנתז את החומר ולשכנע את חברת באייר לשווק אותו. כבר ב-1915 אושר האספירין לשיווק גם ללא מרשם רופא. במשך השנים התגלה כי בנוסף לתועלת בהורדת חום ושיכוך כאבים אספירין גם בעל אפקט לדילול הדם, המונע התקפי לב ושבץ מוחי ובאחרונה אף מייחסים לו יכולת למנוע את מחלות הסרטן.
אולם השימוש באספירין, על שלל שמותיו המסחריים אינו חף מסיכונים, למרות שהוא נמכר ללא מרשם רופא. לילדים לא מומלץ בכלל לתת אספירין מחמת הסיכון שבו. עד איזה גיל? תלוי את מי שואלים. יש מי שאומר רק מגיל 12, בבריטניה החוק מגביל רק לנוער מגיל 16 ויש גם דעה שקובעת לא לתת לפני גיל 18.
מה הנזקים העלולים להיגרם בעקבות נטילת אספירין?
האספירין אמנם מווסת את חום הגוף תחושת כאב ודלקת, אבל בנוסף הוא לא רק מסייע לדילול הדם, אלא גם מפחית את התהליך הדלקתי שנוצר בכלי הדם ותורם לחסימות בהם, מה שעלול לגרום להתקף לב ולשבץ מוחי.
מחקרים אמנם מצאו שאספירין מאריך תוחלת חיים והוא ניתן לרוב החולים שנמצאים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם. גם מי שסובלים מיתר לחץ דם, סוכרת, השמנה, רמות כולסטרול גבוה, אבל השימוש בו יכול לגרות את הקיבה ולגרום לכיב ולדימום, מסיבה זו מומלץ ליטול אספירין אחרי האוכל. אספירין עלול גם לגרום למחלת ריי הנדירה, שגורמת לפגיעה מוחית ולפגיעה בכבד.
אספירין עלול גם להתנגש עם תרופות שונות, כמו למשל לחולי אסטמה עלולים להיגרם התקפים קשים במיוחד כאשר נוצרת תגובה בין תרופתית עם איבופרופן, שהיא נפוצה ביותר לטיפול במחלת האסטמה.
תופעת לוואי נוספת, אם כי נדירה היא צלצול באוזניים המכונה טיניטוס אשר במקרים מסויימים עלול להידרדר עד כי אובדן שמיעה קבוע.
ואולי אחרי כל הרשימה המפחידה, פריחה והתנפחות באזור הפנים או התקפים נשימתיים נשמעים קלים, אבל צריך לקחת בחשבון שהם עלולים להיגרם לכשני אנשים מתוך 1,000 שהם אלרגיים לאספירין. קראתם נכון, שניים מתוך אלף.
משפחת פרצטמול: אם השם לא מוכר לכם זה מפני שאנחנו צורכים אותו בשמות מסחריים כמו אקמול, דקסמול, אברולט (פתיליות), פראמול, אלדולור (טיפות מרוכזות), רוקמול ופנדול.
לאחר התמעטות עצי הקינכונה שקליפתם שימשה כתרופה להורדת חום, בשנת 1873 הצליחו לסנתז את הפרצטמול, אך רק עשרים שנה מאוחר הוא יותר שווק באופן מסחרי.
פרצטמול עלול לגרום למספר תופעות לוואי: בחילה, תגובה אלרגית, אדמומיות או פריחה בעור, הזעה מרובה וירידה בלחץ הדם. לעתים נדירות מאוד עלולה התרופה לגרום להתכווצויות של הסרעפת, דבר הגורם לסוג של אסטמה, תופעה נדירה נוספת היא שיבוש הייצור של מספר סוגים של תאי דם ושיבוש בייצור תאי דם לבנים.
פרצטמול מסוכן גם בשילוב עם תרופות ללחץ דם, מיץ אשכוליות או תוספי תזונה המכילים היפריקום, שילוב העלול לגרום לפגיעה בכבד.
חשוב לדעת כי המינון המקסימלי המומלץ של פרצטמול הוא 4 גרם ליום למבוגרים ו-90 מ"ג ביום לכל קילוגרם משקל גוף לילדים. מינון העולה על 143 מ"ג לק"ג משקל גוף נחשב לרעיל. מינון עודף עלול להיות קטלני במיוחד, לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בכבד ולהוביל עד למוות. זו אחת הסיבות שמשרד הבריאות פסל בקשה של חברת תרופות לשווק פרצטמול בטבליות של 1,000 מ"ג. הרעלת פרצטמול נגרמת עקב צריכת יתר, הנזק מתחיל בכבד ומהווה סכנת חיים. ניטרול ההרעלה צריך להתבצע תוך 8 עד 10 שעות מזמן ההרעלה. 4% מהחולים שמפתחים נזק בכבד מתים מאי-ספיקה כבדית. רבים אחרים יסבלו מנזק כרוני בכבד, משתנה בחומרתו, עד כדי אי-ספיקה כרונית כבדית ושחמת הכבד.
נתון מזעזע קובע כי הגורם הראשי לכשלי כבד בארצות הברית הוא הרעלת פרצטמול.
בפעם הבאה שאתם נותנים אקמולי לפעוט הקפידו ביתר תשומת לב על המינון המדוייק. זכרו את השם פרצטמול.
התרופה הנפוצה
אחרונה, אך ממש לא חביבה בימים אלו היא קבוצת האיבופרופן.
המוכרת יותר בשמותיה המסחריים נורופן, אדקס, אדוויל ועוד. האיבופרופן דומה לאספירין באופן הפעולה. התרופה יעילה לדלקות פרקים, שיגדון, כאבי ראש, כאבי לסת ושיניים. כמו שאר תרופות נוגדות הדלקת הלא סטרואידית, התרופה עלולה לגרום לדימומים בדרכי העיכול.
בשנת 1962 נרשם האיבופרופן כפטנט בבריטניה. את החומר פיתח ד"ר אדמס שעדיין מרצה על הנושא ומספר שהסיבה שהניעה אותו לפתח את האיבופרופן היתה הרצון למצוא חומר יעיל וזול יותר מאספירין הוותיק לשיכוך כאבים ודלקות.
תרופות המכילות איבופרופן נחשבות לנפוצות ביותר בהמלצת הרופאים. המינון המומלץ הוא 200-400 מ"ג למבוגר כל שש עד שמונה שעות. ולילדים המינון הוא 5-10 מ"ג לק"ג משקל גוף. בתכשירים מרוכזים בסירופ המינון הוא 0.5 מ"ל לק"ג משקל גוף.
בנוסף לשיכוך כאבים והורדת חום מייחסים לתרופה זו יעילות בטיפול בתת לחץ דם אורתוסטטי, הקטנת הסיכון לפרקינסון ואפילו חוקרים את האפשרות שהיא מונעת אלצהיימר.
למרות שתופעות לוואי תרופות מסוג הNSAIDS- הינן רבות כפי שצויין בפירוט לגבי אספירין. ברחבי העולם נמכרות כמיליארד וחצי קפליות נורופן בכל שנה. מתוך כל הנוטלים
עד 15% יסבלו מפגיעה בכבד. במקרים נדירים כמו זה של שירלי מרדר, הפגיעה תהיה כוללת צהבת, דלקת כבד הרס בלתי הפיך של תאי הכבד עד לכשל כבדי. חלק מחולים אלה לא יגיעו להשתלת כבד וימצאו את מותם.
ניסויים קליניים העלו כי איבופרופן מגבירה את הסיכון להתקפי לב ושבץ מוחי קטלניים, יתר לחץ דם והחמרתו, נזק בלתי הפיך לכליות עד כדי צורך בטיפולי דיאליזה והשתלת כליה.
לנשים בהריון לא מומלץ ליטול תרופות אלו בשליש השלישי משום שמינון גבוה עלול לגרום לעיכוב צירים.
לסיום נזכיר גם את קבוצת הדיפירון
זוהי אחת התרופות הביתיות החזקות לשיכוך כאבים המוכרת בארץ גם בשמות אופטלגין, נובאלגין ופנאלגין. למרות יעילותה הרבה, התרופה הוצאה מחוץ לחוק ונאסרה לשיווק בארצות הברית כבר בשנות ה-70. הסיבה לאיסור היו מחקרים שגילו ששימוש ממושך עלול לדכא את פעילות מח העצם, שהוא בעצם "בית החרושת" של תאי הדם שלנו. עובדה מדהימה ומזעזעת היא שהנזק יכול להתפתח גם אחרי שימוש של שבוע אחד בלבד באופטלגין, למשל.
גם יוצאי לוב, עיראק וארצות ערב נוספות חשופים לסכנה עקב השימוש בתרופה, מכיוון שרבים מהם סובלים מחסר באנזים הקרוי .G6PD להם די בנטילת כדור אחד של דיפירון כדי לגרום במקרים מסויימים להרס כדוריות הדם, אובדן הכרה, פרכוסים ואף מוות.
אז איך עוצרים את היד הקלה על החפיסה?
ראשית מפנימים כי תרופות אינן חומרים תמימים. בצד היתרונות נושאות התרופות גם סיכונים רבים. יש לשאול את הרופא על תופעות הלוואי של כל תרופה. ליידע אותו על תרופות נוספות שנוטלים. להקפיד לקרוא את העלון המצורף והכי חשוב לא לעבור על המינון המומלץ!
בכל מקרה, אין ליטול את התרופה מעל שלושה ימים מבלי להיוועץ ברופא המטפל. יש להקפיד על מרווחים בין מנה למנה, של לא פחות משמונה שעות.
חשוב ביותר לפנות לרופא במקרה של תופעות לוואי כגון: קוצר נשימה, כאבים בחזה, חום גבוה שאינו מגיב לתרופה במשך יומיים, גרד, צהבת, כאבי בטן והקאות ממושכים, או ערפול ואובדן הכרה.
גם כאשר מדובר על מקרים נדירים של אחוזים בודדים, צריך לזכור כי כשנפגעים אז הסיכון הוא 100% סיכון! אז בפעם הבאה שכואב לכם הראש תתקשרו לסבתא, אולי יש לה תרופה טובה.