אל מול מציאות טרגית, תבונתם ואומץ לבם של שנים מגדולי הפוסקים בימינו – היא שמנעה אסון אנושי. החשיבה ההלכתית מראשיתה גילתה תמיד דינמיות ויצירתיות כשנדרשה לסוגית עגונות. המשפט התלמודי "משום עגונה, שהקילו בה רבנן" הפך לעיקרון מנחה לרבני כל הדורות שלא נותרו אדישים בבואם להתיר אשה מכבלי עגינותה.
בצד אלפי ההרוגים והמשפחות השכולות, לעם היהודי נוצרה בעיה מיוחדת באירוע הטרור במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר – שמונה נשים נותרו עגונות כיון שגופות בעליהם הי"ד לא זוהו בוודאות. בתי דין בארצות הברית ישבו אז על המדוכה, אך עד מהרה הבינו כי את המקרה הזה הם לא יפתרו לבד. שנים מהגדולים בפסיקה ההלכתית של ימינו גויסו אז למשימה – הראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א והגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.
"רבנים גדולים וחשובים הינם "מורי הוראה", בקיאים בשולחן ערוך ומסוגלים להשיב לשאלות העם", אומר לנו רב שהיה מעורה בפרשה. "אך כאן נדרשו "פוסקים" – בעלי ידע נרחב בכל ספרי ההלכה לדורותיהם ובעלי סמכות שיוכלו ליטול על עצמם אחריות בסוגיה חמורה זו. האישים הגדולים הללו התאימו למשימה".
בגלל הטכנולוגיה
לרב עובדיה יוסף זו לא הייתה הפעם הראשונה בה נזקק לנושא רגיש זה. עדויות מהימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים מספרות כי הרב נסגר אז במשרדו ימים רצופים עד שהתיר את כל עגונות המלחמה. בתשובתו לגבי עגונות אירועי מגדלי התאומים הוא השתמש באותו כלל הלכתי שסייע לו אז: "ספק ספיקא", ובהתאמה לאירוע המסוים הזה אמר הרב יוסף כי "שמא נשרף בתבערה הגדולה, ואין לו מפלט לברוח מן האש הלוהטת. ואם תמצי לומר שלא נשרף, שמא נקבר תחת המפולת ומת".
נקודה נוספת אליה התייחס הרב היא ההתפתחות הטכנולוגית בדורנו, שמרחיקה מסבירות אפשרות כי הבעל חי אך אינו יוצר קשר: "וכל שכן בזמננו בהתפתחות העצומה של כלי התקשורת הטלפון והאלחוט והמברקה עיתונים רדיו וטלוויזיה, אשר בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם, וכמו כן רבו המטוסים הטסים מסוף העולם ועד סופו יום יום חדשים לבקרים".
גם הרב זלמן נחמיה גולדברג נסמך בתשובתו על חידושים טכנולגיים. וכך כתב בתשובתו: "אכן עיקר היתר הנשים סמכתי על בדיקת DNA שנראה שדינו כסימנים מובהקים ביותר". תשובה זו מהווה עד היום תקדים הלכתי לתקפותו של זיהוי עפ"י D.N.A. והגדרתו כ"סימן מובהק" הנדרש להתרת עגונה.