הנשיא וולדומיר זלנסקי לא נרדם זה הלילה הארבעה עשר. ולא. ממש לא מִמתח או דאגה ממצב הקרבות וההשתלטות הרוסית על חבלי אוקראינה המדממת. העיגולים השחורים סביב עיניו נבעו מהתרגשות. התרגשות עמוקה כֵּנה ואמיתית.
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
בחלומותיו הוורודים ביותר, עוד בימים בהם יַשַן על כסא ממלכתו עם פוך עד האף ללא רעשי רקע מטרידים - לא חלם הנשיא שאֵי פעם יהיה מוקף בכזו אהבה.
אפילו הקור האוקראיני לא הצליח לחדור את החמימות שהביעו מדינות נאט"ו ארה"ב וישראל הקטנה. חיבוק אמיתי ובר משמעות שנסך בקומיקאי בדימוס כוחות נפש ותעצומות להמשיך לנאום בזום ולהיות ער עוד לילות רבים.
מאות הבניינים המופצצים על יושביהם, אלפי החיילים הנספים, ורבבות הפליטים הנסים על נפשם לכל עבר, הכל הכל מתגמד וחסר משמעות אל מול מראהו של נשיא ארה"ב הישיש העונב עניבה בצבעי דגל אוקראינה!!.
ומה הן בתי חולים ללא ציוד וחלונות, ביזת חנויות ומחסור בשתיה וביגוד, לעומת הארת בניין עיריית תל אביב בצבעים אמפתיים זוהרים.....?
הגדילה לעשות בריטניה שהעמידה את כל חברי הפרלמנט למשך דקות ארוכות על רגליהם למחיאות כפיים קצובות לאורך נאומו של הנשיא המבוצר. העולם הפך לטוב יותר כשלא הושמעה אף לא קריאת ביניים אחת בנאומו המטלטל באו"ם, שסחט מחמאות ודמעות כמים.
אפילו הרוסים נרתמו אל מול המצב ההומניטרי המזעזע, לא עמדו מנגד והציעו מיוזמתם ועל חשבונם נתיבי מילוט נוחים בשעות היום או הלילה, לבחירה. כשהמוקשים מפוזרים בצורה אקראית להפוך את המצב מרע, לנורא.
גדודי העיתונאים ונחילי צוותי הצילום הנלווים מכל רחבי תבל, הפיחו חיים בעם הנאבק על נשימותיו האחרונות, והתיזו רסיסי נוחַם על ילדים וילדות בערים העַשֵנוֹת. רק לחשוב איך היה מתמודד העם האוקראיני ללא הפצת מיליוני הסרטונים בכל רגע ובשידור חי, וללא שיתוף דגל המדינה עם דמעה לצידו בכל מדיה אפשרית.
אך הלילה היה מרגש במיוחד. היה זה הקש ששבר את גב הגמל, או לייתר דיוק הטיל שהרס את כל העמל.
הרגע המרטיט קרה בשעה בה הציע ברוחב ליבו נשיא פולין את כל צי מטוסי הקרב שלו לאוקראינה. פשוט בלתי נתפס. הפְּרוֹבְּלֶעם העצום שנכנס אליו מר זלנסקי האומלל.
מֵחַד, לפניו הזדמנות חד פעמית לכתוש את צבא רוסיה המסתער בהפתעה גמורה וללא עלות, תוך ניצול המומנטום המקסימלי בכבישת חבלי ארץ רוסיים בתוך שעות ספורות. והכרזה על ניצחון מוחץ.
ומאידך, לשרוף זמן יקר על אימונים של הטייסים האוקראינים להטיס מטוסי גיר רגיל מודל 73 עם טנק דלק יבש. שבמידה ויתרוממו מעל הקרקע יזהמו את האוויר הצח וירעישו ברעש איום שירעיד גם את לבבות אחרוני המתעקשים ללון באודסה. שאלה.
כנ"ל ההצעה מרחיקת הלֶכת של הידידים מישראל, לאפשר לנשיא הפופולרי לנאום על גבי מסך במליאת הכנסת אשר בציון.
מצד אחד, אושר עצום וכבוד מטורף להביע את רחשי ליבו מעל בימה מכובדת ורגישה זו, דבר שיכול בהחלט לעורר הדים נוספים במדינות סמוכות שיתכן ויַטו אף הם שכם ויאפשרו לו לנאום גם בפרלמנט שלהם!, בנוסף כמובן להתגייסות הכללית של אזרחי ישראל שבמידה ורק ירצו וישתכנעו שזה הדבר הנכון, יעבירו את חופשת יולי אוגוסט מהאלפים השוויצרים לקייב. מה שאפשר לומר בזהירות שעלול להגביר את התיירות.
אך מצד שני, הוא מסתכן בקריאות ביניים ובצרחות בשפה שהוא איננו מבין, או גרוע מכך עלול למצוא את עצמו מדבר למצלמות ערוץ הכנסת כשח"כ בודד מהאופוזיציה, עולה מרוסיה, מפהק לו בשיעמום שתרסק לו את כל המוטיבציה שנבנתה בשעות לא קלות ע"י נשיאים וראשי ממשלות.
ועוד דוגמאות למכביר. כמו ההצעה ממזרח למטען נייד מהיר, והרעיון ממערב לצילום פנורמי של העיר (לפני ואחרי...), ההברקה של הדרום לבונקר עמיד, והטקטיקה של הצפון להילחם כך לתמיד. ועוד ועוד המצאות ופרגונים שרק מלחמות עקובות יכולות להוליד.
כאלו הם רגעי החלטותיו הגורליים של נשיא אוקראינה. ולמרות הכבוד העצום בו הוא זוכה בימים האחרונים, הראיונות והחיוכים, מטוסי הסיוע והפרחים. אין אחד שמקנא במצביא הגדול שרק מבקש לישון ולחדול. לצאת ולראות הקלו המים מעל הארץ. או שחלילה נגזר עליו להמשיך ולקבל מטוסי אמפתיה שמיכות ותאורות בצבעי הדגל.
ובזה העולם כולו מודה. אין אפס.
צבעים יפים של דגל...