"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם, אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים". הפסוקים בשירת הים מספרים לנו על הנס הגדול בקריעת ים סוף. נחלקו המפרשים היכן בדיוק היה הנס, אך על פי דברי רש"י - בביאורו במכת הארבה על הפסוק "וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף" (שמות י', יט) מובא שים-סוף המקראית היא אכן מה שאנחנו קוראים היום ים סוף, אשר קצהו נמצא במפרץ אילת.
אחד מתהומות המים האדירים אשר בים סוף הוא אתר ה'בלו הול' (Blue Hole) שנחשב לאחד האתרים המדהימים והקטלניים בעולם. בעשרות השנים האחרונות מתו באתר מעל ל-100 צוללים שירדו לצלול במקום.
מה מיוחד בו ולמה הוא כזה מסוכן? ירדנו לצלול ולבדוק בעצמינו...
האתר, נמצא מרחק 20 דקות נסיעה מהעיר דהב, לשם אנחנו מגיעים עם ג'יפ מקרטע. הדרך משובשת כמנהג המקום וכמובן שנאלצנו לעצור במחסומי הדרכים של הצבא והמשטרה המקומית, להם צריך לתת בקשיש - מה שלא כולל את התשלום לאתר עצמו בסך 10 דולר לאדם.
המון חושות, מקומות מרבץ עם שטיחים וכריות לאורך החוף. כמה דינרים ואפשר להשכיר שנורקל וסנפירים. לצלול, אפשר רק עם מדריך מוסמך וזה קורה בעקבות המקרים הרבים של האסונות במקום. בשנת 1991 טבעו למוות שני חיילי צה"ל, דורון הירשמן ויצחק חייט, במהלך צלילה, ובשנת 1993 טבע למוות הצוללן פול יעקב. הם לא היחידים, ב-2007 טבע למוות מדריך הצלילה רוברט דב ויקובסקי, ישראלי גר צדק ממוצא פולני שעבד כמדריך צלילה במועדון.
בסרט בשם 'שיכרון מעמקים' שנעשה על המקום, מובא סיפורו של המקום ושל בני משפחות וחברי הנספים ואף סיפורו של המקרה - כנראה המפורסם ביותר, בו מדריך הצלילה הישראלי יורי ליפסקי ז"ל, ירד לצלול לבד ולקח עמו מצלמה שתיעדה את כל מהלך הטביעה. בסרטון ניתן לראות שיורי מבולבל כנראה בשל שיכרון מעמקים, צונח לקרקעית במהירות, שם נושם את נשימותיו האחרונות בפאניקה מוחלטת. לזכרם של אלו שטבעו במקום, קיים קיר זיכרון, עליו ניתן לראות את שמו של יורי.
אך כאן חייבים להדגיש. שום אסון לא קרה למי שצלל בצורה בטוחה כפי שאמר לי רואי ליברמן, מדריך צלילה בעצמו ומי שמפקד על יחידת הצלילה של זק"א ת"א אשר מטפלים במקרים של אסונות במקווי מים: "צלילה באתר מושכת מזה שנים רבות צוללים הרפתקנים המגיעים לחוות את האופי המיוחד הקיים בו, אך גם לאתגר את עצמם בצלילות לעומקים – ובמיוחד לצפייה בקשת האלמוגים העמוקה.
"עם זאת, צוללים ספורטיביים בעולם כולו מוסמכים בדרך כלל לצלילה עד לעומק של 30 מטר – ולאחר הסמכה מיוחדת עד 40 מטר. הסמכות אלו אינן מספיקות בכדי לצלול עד לקשת המיוחדת הנמצאת באתר, ובודואי לא להגיע אל קרקעית החור הכחול".
ליברמן מוסיף כי "לשם כך יש לעבור קורסי צלילה טכניים מיוחדים המאפשרים לצלול לעומק רב ולנשום תערובות גז שונות. הצלילה לקשת ומעבר לה דורשות תכנון מקצועי קפדני, ציוד מיוחד ונסיון רב בצלילות. כל טעות קטנה יכולה לעלות בחיי אדם. אתר החור הכחול ידוע באסונות הרבים אשר פקדו צוללים במקום, ואף קיים מחוץ למים אתר זכרון מיוחד לאלו אשר נהרגו במקום. התאונות אשר ארעו בעבר ואף חוזרות מידי פעם כיום מתרחשות בשל אי ציות לחוקי הצלילה הבינלאומיים, לקיחת סיכונים מיותרים, תכנון לקוי והפעלת שיקול דעת שגוי.
"שכרון המעמקים הפוגש את הצוללים בעומק משפיע גם הוא על שיקול הדעת וללא הקפדה על הכללים הנדרשים, מביא לאסונות. עם זאת, צוללים רבים המעוניינים לצלול במקום זה ובאתרים אחרים לעומקים, מקדישים את הזמן לעבור את הקורסים הנדרשים ויוצאים לצלול בבטחה ומפיקים הנאה גדולה מחוויות אלו".
עד כמה זו חוויה לעבור בקשת? ידידי דרור גילת שהוסמך לצלילה טכנית ועבר בה, סיפר לי שעבורו זו הייתה כמו חווית לידה. "ירדנו לארבעים מטר, טיפה שיכרון מעמקים. ועוד 10 מטר פתאום היא נגלתה לעינינו. עברנו בה אל תוך אור כחול שמימי. אני לא יכול להסביר לך את החוויה אבל זה מין גילוי רוחני גדול. הרבה מעבר לסתם צלילה". דרור אף מספר שהאלמוגים והשנירקול במקום מאוד נחמדים, אבל יש המון אתרים טובים יותר. אבל החוויה הגדולה היא דווקא המעבר בקשת.
ושוב, בעקבות האסונות, שלטונות מצריים קבעו נהלים ברורים לגבי ההסמכות הנדרשות, יש במקום אבטחה משטרתית ורפואית וניתן לצלול רק עם מדריך מקומי צמוד. האמת, שלא בהכרח צריך לצלול בשביל להנות מהיופי המדהים של המקום. למרות שהפסגה - או במילים אחרות - התחתית, שהיא חלומו של כל צולל, הוא המעבר בקשת. החור הכחול נקרא כך כי הוא באמת חתיכת בור בעומק מאות מטרים המוקף סביבו באלמוגים, מלמטה עד למעלה.
יש רק מקום אחד בו ניתן לעבור אל הים הגדול, בעומק של 56 מטרים יש מעבר אל תוך קשת גדולה המובילה אל קיר השונית החיצוני שבים הפתוח. מי שצלל שם מספר על מראה שמימי, אך הסיכון הוא גדול. בהסמכה הרגילה של צלילה ספורטיבית מותר לרדת עד 40 מטר. זה לא סתם, מעומק מסויים הלחצים גוברים והאוויר שדחוס במיכלים הופך ללא יעיל.
הסכנות הגדולות שבצלילה בכחול הגדול הוא שיכרון מעמקים, כך שכתוצאה של עודף חנקן המצטבר ברקמות, האדם הופך לשיכור, למבולבל. התופעה הזו מתרחשת בעיקר מעומק של 30 מטר ומטה.
בנוסף, כשצוללים בעומק, לפעמים מאבדים אוריינטציה. לא יודעים מה למעלה ומה למטה. וככל שמעמיקים, בעקבות הלחץ הגובר, מאבדים את יכולת הציפה וניתן ליפול למטה במהירות. ב-80 מטרים החמצן שבמיכל הופך לרעיל והתוצאות הן קטלניות.
ובחזרה לבדיקה שלי...
נכנסתי למים לצלילה חופשית, כמובן עם מדריך מוסמך ואחרי תרגול והכנות על יבש. האתר הזה הוא מקום מקדש לצולל החופשי. מספיק להכניס את הראש למים, והנשימה נעצרת. מסביב, עולם מלא חיים, ובפנים כחול ללא קרקעית. אלמוגים בצבעים מדהימים, אין סוף רכיכות וגם רגע של אימה מול 2 ברקודות ענקיים שהביטו עלי שוחה כדג במים.
וכך, אנחנו יורדים לריחוף שוב ושוב. חוויה שקשה באמת לתאר במילים.
"אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".