בסוכה ברחוב אבטליון באלעד, שזכתה לכינוי 'הכי יפה בעיר', נערכה אמש (רביעי) התוועדות חסידית לרגל יום הולדתו של ר' אברהם דוד לביא, מקהילת 'מחוברים לנשמה' בעיר, בראשות ר' מאיר אהרן.
בהתוועדות התארחו רבנים ועסקנים, ובהם רב קהילת חב"ד בעיר הרב שניאור זלמן ירוסלבסקי, ראש העיר ישראל פרוש, סגנו אבי דיין, יו"ר מוסדות חב"ד בעיר ר' אורן מזרחי, ועוד.
בגיליון 'שיחת השבוע' של צעירי חב"ד, פורסם בחג הסוכות האחרון סיפורה המופלא של הסוכה, אותה בונה מידי שנה שלומי אהרן.
להלן הסיפור המלא:
תעודת זהות: שלומי-חי אהרן, בן 28, תושב אלעד. בשנים האחרונות זכיתי להלהיב אנשים עם הסוכה, בבית הפינתי שלנו ברחוב אבטליון, בעקבות ההשקעה הגדולה שלי בבנייתה. תיעוד מהסוכה הזאת הופץ בשנה שעברה ועורר גל תגובות נלהבות. עכשיו אני כאן, ב'שיחת השבוע', לספר לכם מה יש בסוכה שלנו.
ניסיתי והצלחתי. עוד בהיותי ילד צעיר הסוכה משכה את ליבי. תמיד רציתי שלמשפחה שלנו תהיה הסוכה הגדולה והיפה ביותר. משהו במצווה הזאת קסם לי. כשהתבגרתי, הייתי נהנה לעזור לאחי, הרב אלישע, לבנות את הסוכה. לפני כעשור, אחרי שאחי התחתן, הכנתי את כל החומרים לבניית הסוכה וחיכיתי שיבוא. אילוצים טכניים מנעו זאת ממנו. לא יכולתי להתאפק וניסיתי לבנות את הסוכה בעצמי. ופתאום קלטתי שבניתי לבדי את הסוכה המשפחתית. השאר היסטוריה.
יכול מראש חודש. אם בדרך כלל ההכנה לסוכות מתחילה אחר יום הכיפורים, אצלי ההכנות מתחילות כבר בראש חודש אלול. בניית הסוכה אורכת אצלי כחודש וחצי. כל יום אני מתקדם עוד קצת. למשל, היום התקנתי את המזגן. אך ככל שהבנייה דורשת זמן וחשיבה, שלוש שעות אחרי שמחת תורה כל הסוכה כבר מקופלת במחסן.
שדרוגים. מהרגע שאני פותח את המחסן בראש חודש אלול ועד הרגע שאני סוגר אותו, המוח שלי עסוק רק בסוכה. בעבורי זו חוויה של מצווה שממלאת אותי בהתלהבות מהמצווה. אני תמיד חושב איך לשדרג השנה את הסוכה. שלא יהיה קר מדיי, שלא יהיה חם מדיי, והעיקר שלאורחים יהיה כל הדרוש.
הדחף. אין לי הסבר הגיוני לדחף שמביא אותי להשקיע כל-כך הרבה בסוכה הגדולה שלנו, שבשנה האחרונה הגדלתי אותה בעוד כמה מטרים. אני פשוט אוהב להשקיע במצווה הזאת.
לו"ז מסודר. כיום יש למשפחה שלנו לו"ז מסודר של אירוח לאורך כל ימי החג. כמובן, האירוח מתחיל בחג הראשון, כשכל בני המשפחה שלנו באים מכל רחבי הארץ. אנחנו ברוך השם משפחה ברוכת ילדים, והאווירה מיוחדת במינה. לא משנה איפה בדיוק כל אחד נמצא, בליל החג הוא יתארח בסוכה המשפחתית. האירועים נמשכים בימי החג האחרים. כל אחד מארח בסוכה שלנו את חבריו להתוועדות או למפגש תורני.
רגע השיא. אחרי שכולם חוזרים מבית הכנסת, בליל החג הראשון, ומתיישבים כל אחד במקומו, אבא עושה קידוש. זה הרגע שבו אתה מרגיש את תחושת הרוממות ושכל ההשקעה, המאמץ והמחשבה היו שווים.
אחדות ישראל. אני משקיע הרבה בנראות וביופי. יש בסוכה גם פינה של "והיו עיניך רואות את מוריך", ושם תלויות תמונותיהם של גדולי ישראל. הפינה הזאת היא סמל לאחדות השוררת במשפחתנו.
נצלו את הסוכה. חג הסוכות אהוב על כולם, אבל רבים מפספסים אותו. זה חג שיש בו הזדמנות נדירה לאחד את כולנו. זה לא סתם חג ארוך, בן שבעה ימים. זה זמן להיות מוקף באווירה של קדושה, בטהרה ובמצווה. לא לכל אחד מתאפשר להקים סוכה גדולה ומיוחדת, אבל העיקר הוא הישיבה בסוכה, האווירה השמחה וההתלהבות של המצווה, ואת זה כל אחד יכול להשיג.
