הגאון הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק וראש מוסדות "מגדל אור": "קשה מאוד לבחור אירוע אחד משום שכל השנה היה חסד ה', בכל דבר ודבר, בכל ענין וענין - גדול כקטן. בתקופת המלחמה בעיקר ראינו בחוש את יד השם, את סיעתא דשמיא כנגד דרכי הטבע".
"חשנו גם את האחדות הגדולה בכלל ישראל, את תחושות הערבות והאחריות ההדדית. אך אם צריך להוציא ארוע אחד, היה זה כשביקרנו באזור אשקלון בעיצומה של מתקפת טילים על כל האזור. נכנסנו לחדר פיקוד שהיה עמוק עמוק באדמה, היו שם מסכי ענק שרואים בהם בכל רגע נתון היכן היתה נפילה. ראינו בשעת אמת טיל שכוון למרכז העיר אשקלון בתוך אזור צפוף מאוד והטיל נפל במדויק בשטח פטוח בין שני בניינים".
"ראינו בחוש את יד השם כיצד הטיל כוון בצורה פלאית לבין שני הבניינים... זה היה דבר מפעים שאף אחד לא יכל להשאר שלו אליו. ראינו אמונה בחוש. לקחתי שם את כולם לריקוד ושירה "עוד אבינו חי-עם ישראל חי" ו-"אין עוד מלבדו", היו שם בכיות וריקודים שעה ארוכה".
הפרופ' תמר פרץ, מ"מ מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה: "הארוע החיובי של השנה הוא החתימה על הסכם ההבראה של הדסה אשר בעצם יצר אופק כלכלי איתן של המוסד".
"החתימה על תכנית ההבראה הינה הסטורית בחשיבותה והיא יצרה עבור המרכז הרפואי הדסה שהוא ספינת הדגל של הרפואה בישראל את הטוואי לשוב ולהוביל בתחומי הקליניקה המחקר והאקדמיה עם דגש משמעותי אשר שם את המטופל במרכז העשייה".
חבר הכנסת דב חנין, איש תנועת חד"ש: "שיתוף הפעולה חוצה המחנות שנוצר בכנסת בין חרדים, ערבים ואנשי שמאל נגד ממשלת הגזירות של ביבי ולפיד, ובמיוחד נגד העלאת אחוז החסימה וחיסול המפלגות הקטנות".
"במשך 3 ימים החרמנו יחד את המליאה במחאה על דריסת התקנון ע״י הממשלה. ניהלנו מליאת כנסת אלטרנטיבית והראינו איך דמוקרטיה יכולה וצריכה להתנהל".
הסופר חיים ולדר: "אם אשתמש בדימוי ספרותי, הרי שלכיוון הציבור החרדי התקרבה במהירות מאיימת עגלת נפץ עמוסת שנאה ועליה לוחמים המבקשים להרוס את עולם התורה עד היסוד ולהביא אותנו למצב של רעב ממש. רגע לפני ההתנגשות הקטלנית נתקלה העגלה בצוק איתן עליו היא התרסקה בקול רעש גדול".
"וכמו באילוזיה, הופיעו תחתיה טנקים ומטוסים ולוחמים שטחנו עד דק את שונאי ישראל האמיתיים בעזה, הרגו את ראשיהם, פוצצו את מפקדותיהם עד לאחרונה שבהם, והרסו את מנהרותיהם שבאמצעותם יכלו להזרים לתוככי ישראל אלפי לוחמים שיכלו לרצוח עשרות אלפי ישראלים ולזרוע תוהו ובוהו שלא ברור כיצד היינו יכולים לצאת ממנו".
"אין ספק שצוק איתן הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לנו השנה, וחבל ששילמנו עליו מחיר כה כבד: 72 חללים ושלושה נערים רכים הי"ד שהיו שליחים של כולנו לצאת למבצע ברגע האחרון".
עיתונאי "דה מרקר" נתי טוקר: "החלטת בית המשפט לנשל את נוחי דנקנר מחברת האחזקות שלו, שסימלה את השלב הראשון בפירוק מועדון הריכוזיות בכלכלה הישראלית".
הסופרת, המרצה והיועצת משפחתית מנוחה פוקס: "האירוע המסעיר ביותר שאני לוקחת מהשנה שהייתה הוא מסע המיליון של השנה. ביום שני ג' חשוון תשע"ד התקיימה הלווייתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. הלוויה היא דבר נורא תמיד. יש בה פרידה, נטישה, עזיבה, געגועים. כל אלו שמשו בעוצמה נדירה בהלווייתו של אביהם של כל ישראל. ובכל זאת אני מכניסה את המסע הזה תחת הכותרת חוויה חיובית ואפילו החוויה החיובית של השנה. כי אין חושך ללא אור, אין רע ללא טוב, אין סטירה ללא לטיפה. ואת הדיו של האירוע מלא ההוד הזה, שהשאיר חותמו עלי ובוודאי על מיליוני איש, גם אלו שלא הגיעו להלוויה, אשא עמדי לעולם".
"באותו יום, עת הגיעה הבשורה, שהיתי בצילומים בערוץ הדברות בפתח תקווה. מיד כשהתברר המצב לאשורו הצטרפתי לרכב הצילום של הדברות ויחד שעטנו ירושליימה. על אף השעה המוקדמת יחסית, ועל אף שטרם ידעו מתי בדיוק תצא ההלווייה הייתה הדרך עמוסה והעיר כמעט נצורה".
"אינספור אנשים עשו דרכם לעיר ואף תושבי העיר לא יכלו לשבת בבתיהם ולחכות לזמן ההלוויה ויצאו אל הרחוב. הגעתי לביתי שבשכונת בית וגן ומשם עשיתי דרכי ברגל אל המקום".
"ברגלי פסעתי מהשכונה. בעצם מכל מקום בעיר עשו אנשים את דרכם ברגל. הסתכלתי סביבי ולא ראיתי פיסת מדרכה. הסתכלתי אחור ולא ראיתי דרך, הבטתי קדימה וראיתי המון עם. המוני בני אדם הילכו סביבי. הבטתי בפניהם וההתרגשות גדשה את ליבי. לא יכולתי למצוא מאפיין אחד שאפיין את כל האנשים הללו. הם היו בני כל העדות, כל החוגים, כל הזרמים, כל הסוגים. ממש וייעשו כולם אגודה אחת".
"פסעתי ובכיתי. לא ידעתי ממה אני בוכה יותר מהאבדה הנוראה או מההתרגשות ממה שהביאה האבדה הזו לעמינו. איך ייתכן להוציא לרחובה של עיר מליון בני אדם שאין קשר ביניהם?
"אין קשר? – יש קשר ועוד איך. אלא שאת הקשר הזה אפשר למצוא רק בעזרת אנשים מיוחדים במינם, כאלו שבחייהם ובמותם מצווים אותו לנו".
"שנה חלפה ועדיין בצאתי ברגל לרחובה של עיר, אני פוסעת לי בדרך ומול עיני אותו המון עם ומילים שנשמעו בהספדים שלא משות מאזני: שר התורה, אביר הרועים, רבן של כל ישראל, רבן של כל בני הגולה. ואני נישאת מעל גלי האווירה הירושלמית הטהורה ומדמיינת, ואולי לא מדמיינת, שהאחדות המופלאה שנגלתה באותה שעה עדיין קיימת ומפכה בתוכנו".
איש העדה החרדית שמואל חיים פפנהיים: "בעיני הדבר הגדול והחיובי ביותר השנה הוא ההשלמה והאיחוד שבין ארגון האם שלי מגן-דוד-אדום והאבא הרוחני שהתחברתי אליו מיד עם הקמתו בחיבה ובאהבה - "איחוד הצלה". זו השלמה ואיחוד שהיה בו צורך גדול העולה מן השטח, עם ההבנה שלגבי המתנדבים החרדים שני הארגונים בעצם השלימו זה את זה, וביחד מגשימים את הגדולה שבפעילות החסד האפשרית לבשר-ודם: הצלת נפש מישראל".
"כולי התרגשתי אז ועד היום, ואני מודה למנכ"ל מד"א אהובי אלי בין מכובדי ויקירי, וידידי האהוב והיקר אלי ביר נשיא איחוד הצלה, כל הכבוד לכם, והלוואי ונזכה לשנה טובה ומתוקה, ת'בוא ש'נת ע'שיה ה'רמונית וכל טוב סלה".
הרב אברהם וויל, רבה של טולוז: "אמש קיימנו טקס של איחולי שנה טובה עם כל נציגי העיר בהם ראש העיר, וראינו קרוב לארבע מאות איש למרות שארגנו את האירוע ברגע האחרון. זה מלמד שעדיין יש לנו תקווה לחיזוק הקהילה במקום. אמרתי לנוכחים שהגעתם של האנשים לבתי הכנסת למרות האנטישמיות בחוץ מעוררת השראה".
"אנחנו עברנו תקופה מאוד קשה. בזמן מבצע "צוק איתן" הרגשנו את האנטישמיות יותר מבכל השנה והפגנות נערכו ברחובות. ובכל זאת ראינו אנשים יהודים מסתובבים ברחובות ומגיעים לאתרים יהודים וגאים ביהדותם ולא מנסים להסתיר זאת. אלו רגעים שאנחנו יכולים להיות גאים בהם ולומר שגם במצבים הקשים אנחנו לא שוכחים שאנחנו יהודים ולא מורידים את הראש בפני האנטישמיות אלא ההפך. הולכים זקופים ומרימים ראש".
"אנשים חוששים, אכן, אף אחד לא יכול להסתיר את זה. אך בכל זאת כולם מנסים לעשות הכול על מנת שהקהילה היהודית תישאר מאוחדת כפי שהייתה אפילו במצבים קשים יותר. אני חושב שמתוך כל הרע הזה שקרה כאן בחודשים האחרונים, קרה דבר טוב אחד - האחדות בקהילה".
ראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול: "האירוע שאני לא אשכח אותו כל חיי והרגע הטוב שזכור לי בשנה החולפת הזאת שכללה אתגרים לא פשוטים בכלל ורגעים קשים - הוא ליל תוצאות הבחירות השניות, אותם רגעים שגשם זלעפות ירד והתערבב עם דמעות השמחה. אותם רגעי שמחה ספונטנים שסחפו איתם אלפי אנשים שעמדו בכיכרות ורקדו עד אור הבוקר".
"רגע מכונן בשבילי הוא ההודיה להשם יתברך על הניצחון הגדול באמירת תפילת נשמת קול חי בבימת אירוע הניצחון ששודרה בשידור חי בכלי התקשורת ביחד עם חברי הכנסת שהגיעו מכל המפלגות החרדיות ובאו לשמוח איתנו".
"במוצאי הבחירות השניות התברר לכולנו שהכול לטובה ובזכות הפסיקה הבלתי הגיונית ומקוממת לפסול את הבחירות ולקיימם מחדש, הוסרה העננה והכתם שכביכול היו כאן זיופים בבחירות והתברר שלא רק שלא היו זיופים אלא שנוספו לי עוד אלף וחמש מאות קולות. כך שבזכות כך נמנעו חילול השם נגד החרדים".
"הפעם לא היינו צריכים להמתין לקולות החיילים כי התגייסות הממסד כולו נגד הזכייה של החרדים בבית שמש הביאה לכך שלראשונה בהיסטוריה של צה"ל שחררו לביתם את החיילים - תושבי העיר, על מנת שיבואו להצביע. ולכן הפעם לא אנחנו המתנו לתוצאות החיילים אלא הם חיכו לתוצאות שלנו".
הזמר עמירן דביר: "כשאני מסתכל אחורה על השנה שעברה, תפסה אותי חתונה אחת במיוחד. לא בגלל המיקום המרתק (הוליווד) ולא בגלל הפאר, אלא בגלל שבחתונה זו כל הנגנים והזמרים היו חלק מחברי החתן ורקדו ושמחו איתו לא פחות משבאו לעבוד".
"מדובר בחתונתו של המפיק האנגלי סיימון כהן שהתחתן עם בחירת ליבו במלון הילטון בשכונת הוליווד. כמו שאמרנו לא המיקום והפאר עשו לנו את זה, אלא העובדה שחלק ניכר מחבריו הינם מוסיקאים".
"מצאתי את עצמי רוקד עם קלידים תלויים עלי, מיקרופון בידי האחת, ובידי השנייה אני אוחז בידו של אוהד מושקוביץ שאוחז את ידו של שלוימי גרטנר שמנסה לאחוז בידו של הכנר המקפץ דניאל אהביאל, ברקע נגינתו היפה של גרשון ומנחם הרמן ועוד מבחר נגנים, וכולנו עושים את עבודתינו נאמנה מרחבת הריקודים, ביחד עם החתן, שחתונות הם מגרשו הטבעי. לא זכורה לי חתונה שרקדתי אני וחבריי למקצוע כל כך הרבה".