מאז השביעי לאוקטובר, יום שבת, חג שמחת תורה, עברנו כולנו טלטלה משמעותית. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הרוגע הנפשי שלנו אבד. תמיד יכולים להפתיע אותנו ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים.
>> למגזין המלא - כנסו
עוד בשבוע הראשון שלאחר מתקפת הפתע, ביקשתי להבין מגורמי הביטחון האם ועד כמה ישנה שמירה על הערים צמודי הגדר ליישובים ערביים. חלק מאותם ישובים – עוינים. התושבים המודאגים רוצים לדעת שנעשים מעשים בשטח המבטיחים את ביטחונם.
אומנם לקח זמן עד שהסיור אליו יצאנו השבוע יצא לפועל, אך לאחר שקרה – אין לי אלא לתהות מדוע הוא לא קרה עד היום. קיבלתי תשובות לשאלותיי ותמונות המצב, זו שנגלתה לעיני, העידה כאלף עדים: כוחות הצבא ביהודה ושומרון תופסים חזק מאוד את הגזרות וערוכים לכל תרחיש, עד כמה שידם משגת, בסייעתא דשמיא.
את סדרת הפרקים "על הגדר", המתחקה אחרי פעולות הביטחון הנעשות על מנת לשמור על חיי התושבים ביישובים צמודי גדר, נתחיל מעיר מגוריי ביתר עילית.
משל הבצל
לעיר מספר 'איומים' העשויים להטריד את כוחות הביטחון. כפר ואדי פוכין הסמוך לגבעה B ו-C. כפר חוסאן ממנו נזרקים לעיתים בקת"בים – דבר שמאיים בעיקר על ציר הנסיעה המוביל לעיר, וכפר נחלין, הסמוך לגבעה A.
מאז תחילת המלחמה, לא נשמע ציוץ מתושבי כפר ואדי פוכין, מה שאין כן מתושבי כפר נחלין שקוראים 'אללה אכבר' בשעות הלילה, מסנוורים בלייזרים את בתי התושבים היהודים הצמודים לגדר ואף הניחו מטען על הגדר שבניסים לא התפוצץ על כוחותינו שסיירו בסמוך.
אנחנו יוצאים לסייר על הגדר עם סא"ל במילואים עידו גרינשפן, מפקד גדוד 21 בחטמ"ר עציון, שיענה לנו על כל השאלות ובעיקר ירגיע אותנו על המצב הבטחוני בעיר וסביבותיה.
עידו הינו מגדוד שמשון, מנהריה, רעננה. הוא נשוי עם שני ילדים ומנהל פרויקטים בהייטק. הוא שירת בעזה ובגוש עציון גם בהיותו ב'סדיר'.
אנחנו מתחילים את שיחתנו במוצב בכניסה לעיר. בוא נחזור רגע לשביעי לאוקטובר, אותה שבת שחורה, איפה זה תופס אותך?
"על הבוקר. מיד הוקפצנו. עד שהבינו מה קורה הוזנקו המון כוחות וחוליות פיקוד ערכו הערכות מצב. רבים הוזנקו להציל את הדרום ואנחנו נכנסנו לכוונות כאן באזור לוודא שאין זליגה. כבר בשעות הבוקר המאוחרות, הצוותים הוחתמו על ציוד ועלינו לגזרה לקבל עליה אחריות".
איך אתה מסביר את זה שערביי ישראל לא הצטרפו למתקפה?
"באופן כללי אחרי שומר חומות זאת דרך פעולה אפשרית. מובהק שערביי ישראל יצטרפו ל'חגיגה'. אנחנו מכירים את העובדה שהציבור הפלסטיני רואה בתקופה כזאת 'שעת כושר' ומיד כולם ייצאו החוצה. זה תרחיש שאנחנו יודעים ומכירים שהוא עשוי להיות".
"התשובה היא", ממשיך עידו, "שהיה להם פחד והלם. בגלל התרבות שלהם – ואני אומר זאת בעדינות – הם חשבו שאנחנו נעשה להם כמו מה שהם עשו לנו".
אני מגחך על הרעיון ועידו מוסיף: "אותך זה מצחיק, אבל הם חושבים שתעשה כמו התרבות שלהם ולכן הם פשוט נכנסו להלם ארוך ולא הצטרפו".
ואיך שומרים על גזרה שקטה בתקופה זו?
"אני לא מגיב לכל אירוע נקודתית אלא מזהה דפוסי פעולה, על פיו אגיב. נניח היה אירוע מסוים - לא אגיב רק על האירוע הספציפי הזה, אלא אני מכין את הדו"ח ומייצר מענה לכל דפוס הפעולה הזה. ככה אני מצליח למגר תופעות". בהמשך השיחה עוד נבין את דבריו לעומק.
אנחנו עולים לרכבים ויוצאים לסיור על הגדר. אנחנו מגיעים למגדל השמירה המשקיף על כפר נחלין.
"אומנם תושבים רוצים לראות חיילים בשטח. זה נותן להם את תחושת הביטחון", שח עידו, "אבל האמת היא שאם תושבים יגידו 'אנחנו לא רואים צבא בעיר', יהיה לי חיוך קטן בלב, כיוון שאני נמצא הרבה לפני המקום הזה שהם צריכים לראות אותי. מבחינת הצלחה זה שהתושבים לא פוגשים בנו, אנחנו עושים הרבה פעולות אחרות מלהיות בתוך העיר.
"אם חיילים שלנו יהיו על הגדר, שלובי ידיים, לכל אורכו, המצב שלנו לא טוב. המטרה שלנו היא למנוע אירועים הרבה לפני שהם בכלל מגיעים לגדר".
"אמשיל לך את זה ממשל הבצל", עידו ממשיך ומפרט, "לפני שמגיעים לליבת הבצל הנמצאת בפנים, יש שכבות שצריך לקלף. הגדר מבחינתנו היא 'קרב המגע' האחרון. אנחנו פועלים בהרבה מישורים לפני שאנחנו על הגדר. אז נכון אומנם שתראה את רכבי הביטחון של העיר מסיירים על הגדר, ותראה פה-שם חיילים, אבל אנחנו עושים הרבה פעולות מאחורי הקלעים שאינם נראים על הגדר".
הזכרת את 'ביטחון ביתר', איך שיתוף הפעולה ביניכם?
"על בסיס יומי, דקתי", עונה עידו, "שיתוף פעולה מעולה. הם מיומנים היטב, הם יודעים מה הם עושים ואנחנו פועלים יחד בכל מה שקשור לביטחון התושבים".
אין להם לפעמים את הקטע הזה של 'אנחנו כאן כבר שנים, אנחנו יודעים טוב ממכם מה צריך לעשות עכשיו'?
"ממש לא", עונה עידו, "עובדים מקצועי נטו בשיתוף פעולה פורה".
"שרק ינסו להתקרב לגדר"
אנחנו מסתכלים על הכפר נחלין. הגיע הזמן לקבל תשובות על הצרחות מקפיאות הדם שהם השמיעו כאן בשבועות האחרונים לעבר בתי היהודים, בהם קריאות: 'אללה אכבר', ו'איטבח אל יהוד'.
איך אתם פועלים מול תושבי הכפר נחלין?
"אתה רואה את נחלין כאנשים. אני רואה אותה כקרקע", משיב עידו ומתחיל להסביר, "אני יוצר דפוס פעולה שלהם. אם לדוגמה אנחנו עומדים כעת על הגדר, אני רואה מאילו מקומות יכול להיות עלי איום", הוא מצביע לי על מספר נקודות שמפאת הרצון לשמור על חיסיון מידע מול מי שהכתבה עלולה להתגלגל אליו והוא עשוי להשתמש במידע, לא נציג את הנקודות, "אז אני מייצר דפוסים ופועל למגר אותם. כמו כן מול אותם צועקים בלילות, אני פועל להבין מי הצועקים ומה האיום שלהם".
עידו לא יגיד זאת במפורש אך הוא מתכוון לפעילות מודיעין נרחבות ובהם פשיטות של הצבא בתוך הכפרים על בסיס יומי ושבועי.
"אתן דוגמה להבנת הדברים", ממשיך עידו, "אם אני מקבל התראה על אנשים מהכפר שהתקרבו לגדר ולבסוף יתברר לי שהם באו למסוק זיתים, אני צריך לבדוק את עצמי איך לא הגעתי אליהם כבר קודם, עוד שהם היו בדרך. מבחינתי, זה שהם מתקרבים לגדר קרוב כל כך, אפילו אם זה למסיקה, זה לא תקין ואני אעצור אותם מלהמשיך ואגיד להם שלהבא עליהם לבקש מאיתנו אישור לכך".
ובקשר לצמיג שדרדרו לכאן?
"נושא הצמיג לא תקין", מסכים עידו, "אם נשתמש בדוגמת הבצל שהזכרנו קודם, אז חתכו בשכבות עמוק עם סכין, אבל אנחנו לומדים את המקרה ומפיקים לקחים הלאה.
"זה שהם דרדרו צמיג, אנחנו עשינו מלא פעולות אחרות שמנעו מהם לעשות דברים אחרים, כגון מטענים, ירי ועוד, שלולי הפעולות הללו הם היו מנסים אותנו. אז ברור שנושא הצמיג לא תקין – אבל בזכות הפעילות הרבה שאנחנו עושים נמנעו מעשים אחרים".
תוכל לפרט?
"אני יכול להגיד לך שהחיילים עובדים כל הלילה. אנחנו מבצעים מערבים ועושים פעולות יזומות לעלות על מפריעי סדר ולעצור אותם".
עידו חושף בפנינו: "אני יכול לספר לך שכל אותם צועקים בכלא".
אז למה אנחנו, התושבים, לא יודעים מזה?
"אני לא מתכוון לספר לחברים שלהם בכפר מה אנחנו עושים. הם עדים לפעילות שלנו ואומרים עכשיו נהיה בשקט, אבל עוד שבוע-שבועיים, נבוא מכיוון אחר. אנחנו שומרים את הפעילות שלנו לעצמנו ומפתיעים אותם מכל מני כיוונים".
בסוף, האזרח שגר כאן ממול, רוצה לדעת מה קורה. אז נכון אומנם שאתם פועלים, אבל אם תושבים לא ידעו מהפעולות הללו הם יפחדו...
"אני ישן כשש שעות בשבוע", עונה עידו, "אנחנו לא ישנים כדי שאתם, התושבים, תוכלו לישון בנחת. אנחנו באמת עושים לילות כימים כדי לטפל בהם".
לכן טוב שבאתי לסיור לספר את זה לקוראים...
עידו מסכים. "מה שקורה בחוסאן – עם זריקות אבנים ובקת"בים, אנחנו לוקחים את זה ברצינות רבה, כאירוע לכל דבר ויורים בהם. רק אתמול זרקו בקת"בים ופגענו בהם".
עידו מדגיש דבר חשוב: "אני לא הורג אותו. שלא יצא שאהיד, יקבל כסף ותשבחות. אני יורה לו בברך. עכשיו הוא עול למשפחה שצריכה להוציא עליו כסף. הוא יוצא ברחבי הכפר 'לוזר'".
למה השער של חוסאן ליד ביתר עילית חסום?
"הם צריכים לדעת שכל עוד הם משבשים לנו את החיים – אנחנו משבשים להם".
אבל יש את התושבים שלא רוצים את זריקות האבנים הללו?
"נכון. ולכן הם שוברים את הראש איך לעצור אותם מלעשות את זה. אתה בא בתפיסה של שלום. אבל עם השכנים אתה צריך לדבר בשפה שלהם. אומנם יש עליהם סיר לחץ – אבל רק בדרך כזאת הם יפסיקו עם הטרור. לא בגלל שאתה רוצה שהיה להם טוב ולא יפריעו לנו – תחלק להם סוכריות".
ומה זה השקט הארוך הזה מכפר ואדי פוכין? לפני המלחמה כל הזמן היה שם זיקוקים ויריות ועכשיו אפילו לא ירייה בודדת?
"הם רואים מה קורה סביבם ומבינים את המצב".
זאת אומרת שלא נכנסתם ופעלתם שם?
"אני לא אומר שלא פעלנו. אני אומר שהם רואים מה קורה סביב העיר שלהם ומבינים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. הסבלנות היא שונה והם פועלים בהתאם", עונה עידו ולא מוסיף מעבר לכך.
אנחנו עולים למגדל השמירה. לחצים ידיים לחיילים המתצפתים וממשיכים בשיחה. אחרי כל מה שדיברנו. מה יקרה אם הם בכל זאת ינסו להתקרב לגדר?
"שינסו", עידו נשען על הקיר, מחייך.
טוב, ומילה על תושבי ביתר, איך הם מגיבים שהם רואים אתכם?
"הופתעתי לטובה", מציין עידו, "כל פעם שאנחנו עוברים הם מברכים אותנו לשלום ושנצליח בשליחותנו. רצינו לקנות פיצה ומיד שלושה אנשים קפצו עלינו ולא נתנו לנו לשלם. רצינו לקנות קופסאות פלסטיק כדי שהאוכל לא יימס לנו – לא נתנו לנו לשלם. אחר כך נכנסו לקיוסק לקנות סיגריות וגם שם הם לא נתנו לנו לשלם".
"כשאני רואה את זה", ממשיך עידו בהתרגשות, "אני מבין שהאזרח רוצה לתרום משהו מעצמו למען המדינה, למען החיילים, ואפילו שזה מביך אותנו, אני נותן לו לשלם. ככה הוא מרגיש שותף".
ולסיום, מה המסר שלך לתושבים?
"אנחנו כאן אפילו שאתם לא רואים אותנו. אנחנו עושים הרבה מאחורי הקלעים. בין אם זה להיות בקרן זווית של בית שש עשרה שעות או לשכב במערב שתיים עשרה שעות עד שנתפוס מחבלים בפעולה. אנחנו פועלים לילות כימים כפשוטו למען ביטחונם של התושבים. את ההשתדלות שלנו – אנחנו עושים מעל ומעבר", חותם עידו את שיחתנו.
פעולות ההגנה בתוך העיר
בעיר ביתר לא מחכים, חלילה, להפתעות ובעת האחרונה פועלים במגוון אמצעים לביטחון התושבים. בין היתר, חילק ראש העיר מאיר רובינשטיין נשקים ארוכים ליוצאי צבא שנוטלים חלק בכיתת הכוננות של העיר, הוחלפו והותקנו מצלמות אבטחה חדשות. לכוחות הביטחון בעיר נוספה פלוגת המג"ר (הגנה מרחבית. א"ט) הפועלת בתוך העיר בתצפיות, סיורים ושמירה.
גם ארגון השומרים הוקם בשבוע שעבר, על מנת לרכז את בעלי האקדחים בעיר ולתת מענה שוטף לצרכים המשתנים בעיר.
השבוע נפגש רובינשטיין עם שר הביטחון יואב גלנט, סקר בפניו את תמונת הצב בעיר וסביבותיה וביקש ממנו להתייחס לכל אירוע ביטחוני אף אם הוא קטן - כגדול ובחומרה רבה.
במכתב לשר הביטחון, לאחר פגישתם, כתב: "מהאסון בדרום יש ללמוד שלא לחכות לאחר מעשה. חובה לצאת מהקונספציה ולא להכיל שום אירוע ביו"ש".
נראה שאת ההשתדלות כוחות הביטחון, העירייה וכיתת הכוננות, עושים ככל יכולתם, אך נזכור תמיד שאם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר. אנחנו את שלנו עושים – הקב"ה שומר עלינו תמיד.