דמעות: הלוחם שאיבד את רגלו בקרב שחזר את רגעי הגבורה

הקצין יונתן בן חמו ובני משפחת תעסה, בירכו יחד על הנרות. הקהל הריע ממושכות לבן חמו, קצין בהנדסה קרבית אשר איבד את רגלו בלחימה, כשהבטיח על הבמה לשוב לצבא לקורס מ"פ, למרות הפציעה.

"חנוכה הוא חג הניסים ולי קרו שניים כאלה", אמר בן חמו. "הראשון הוא שהאר פי ג'י שירו לכיוון ה-D9 שעליו הייתי בעזה פגע ברגל ולא בפלג הגוף העליון, ואפילו לא בארגז הרימונים שהיה מתחת לרגליי. הנס השני – שהספקתי לקפוץ החוצה בזמן, לפני שהקבינה עלתה באש".

סבין תעסה שכלה ב-7 באוקטובר את בעלה גיל ז"ל, שקפץ על רימון שנזרק לעבר משפחתו כדי להציל אותם ואת בנה אור ז"ל שיצא עם חבריו לחוף זיקים. לאחר הדלקת הנרות, אמרה לצד שני ילדיה הצעירים: "אנחנו נחזור הביתה לעוטף עזה ונמשיך להנציח ולהילחם. תבטיחו לי שנתיב העשרה יחזור להיות המושב המהמם על הגבעה בחולות זיקים. תבטיחו לי שלעולם לא עוד." סבין ביקשה להנציח את לוחמי האש ולהכיר בהם ובאנשי זק"א כאנשי כוחות הביטחון: "תנו לאנשים היקרים האלה את הכבוד המגיע להם".

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה אמר באירוע: "נמצאים עמנו הערב נציגים מכוחות הביטחון וההצלה, המכבים בני זמננו, הגיבורות והגיבורים, המגיעים ראשונים למקומות המשוועים להצלה ובחירוף נפש מול האויב ומצילים חיי אדם רבים.

"ניצחונכם יהיה לא בכוח בלבד, כי אם ברוח המפעמת בישראל, אותה הרוח שביקשו להשמיד הן ב-7.10 והן במאורעות שהולידו את חג החנוכה שאנו מציינים היום, אלפיים שנה קודם. וכמו בימים ההם גם בזמן הזה, הרוח היא אותה הרוח. רוח הלוחמים הרצים לשדה הקרב תוך סיכון חייהם, כדי להגן על הבית ועל תושביו ולהבטיח לעם ישראל עתיד טוב יותר.

"הרוח השורה עכשיו בשדה הקרב – בקרב חיילים מיהודה ושומרון, לצד חברי הקיבוצים, תל אביבים ובאר שבעים, דתיים ולא דתיים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, יהודים, אחים, לוחמים – צריכה להיות גם נחלתם של יושבי הבית הזה והעם כולו. זה שיעור החזית. זה שיעור השבעה באוקטובר. ולא רק בזמן מלחמה. כתף לצד כתף – עם מחלוקות, לעיתים – אך ללא שנאה. הימים האלה, שירשמו בדברי הימים של העם היהודי לדורי דורות, יכולים להיות שעת רצון, שעה של התעלות גדולה – ואם נרצה – אין זו אגדה. את הנר האחרון של חנוכה נדליק בתפילה לשובם הביתה, בריאים ושלמים, של כל חטופינו וכל חיילינו ואנשי כוחות הביטחון הנמצאים בעזה ובגזרות השונות."