זה קצת מוזר, אבל כרגע על הציר העסקים המרכזי בכפר יש יותר אברכים מערבים. אומנם השעה מוקדמת - ואצל בני דודינו שרשמית בצום, עוד יותר מוקדם כי הם לא מחליפים את השעון עד אחרי הרמדאן - ובכל אופן המקום חסר תנועה כמעט לחלוטין. הפעם האחרונה שהייתי כאן הייתה לפני מעל לשנה ואז המקום זכור לי שהיה שוקק חיים, כעת נראה לי מת. פה ושם כמה חרדים, לא יותר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכירו את כפר דיר קדיס, הנושק לשכונת ברכפלד שבמודיעין עילית. על-פי ויקיפדיה מאיר ברכפלד וחברת צי'פחה קנו את הקרקע עליה יושבת השכונה. משמעות השם דיר קדיס הינה - מבנה קדוש. היכן המבנה המקודש? אף אחד לא ממש יודע. בכפר כ-2000 תושבים והוא מוגדר כשטח C שבשליטה ישראלית. הוא נחשב שקט ובמשך השנים היו בו מעט אירועי פח"ע.
למרות שאני אישית לא נכנס לתיקונים או קניות לכפר אודות למקרה שלימד אותי לקח - עליו ארחיב בהמשך הכתבה, אני נכנס לצורך הכתבה. שמעתי שעסקים כאן חזרו להיות כרגיל וזה קצת מפליא אותי לאחר ששמעתי על אירועים לאומניים שהגיעו מהכפר ואף ראיתי תמונות בו נתלו דגלי חמאס. אז מי עדיין מגיע ומדוע? והיכן כוחות הביטחון שיטפלו בנושא? האם זו הסכמה שבשתיקה?
אני חולף את מעבר חשמונאים ופונה ימינה אל תוך הכפר תוך כדי שאני חולף על שלט גדול המזהיר מפני כניסה. אחד העסקים הראשונים במקום היא שטיפת רכב של יוסוף. אם במודיעין עילית עולה שטיפה כ-100 שקל, כאן זה 30 כולל טיפ.
"תגיד יוסוף" אני שואל אותו. "איך העבודה?".
"וואללה. אין עבודה. חצי חצי. רק לפני חודש פתחנו, אחרי שכל הזמן היה סגור".
"שמעתי שהיה בלגן", אמרתי, "זרקו בקבוקי תבערה על הכביש".
"אין בלגן". הוא עונה בנחרצות.
למה?
"מפחדים".
ממי מפחדים?
"וואללה מהחיילים. לא רוצה לשבת בקלבוש. אין אוכל. אין קנטינה. מפחד".
אבל היו כאן דגלים של חמאס?
"זה תלה ילד קטן שאח שלו בחמאס. אני ואח שלי היינו עובדים בקרית ספר, בתל אביב. לא אוהבים בלגן בכלל. כאן מרוויחים כל יום אולי 200 שקל ובישראל יומי 1,000 שקל. משכורת 350 יומי והרבה בקשיש. זה 50, זה 20, יוצא אלף שקל. אני עבדתי בשטיפה של מכוניות. עכשיו אין עבודה בכלל. קיבלת 100 שקל תהיה מבסוט".
גם אחיו עימאד מבקש להדגיש שלא מסוכן להיכנס.
"לא מסוכן בכלל. אנחנו גדלנו עם היהודים. אני 10 שנים עובד עם יהודים. כל הפלפון שלי זה יהודים. אני גם רוצה להתחתן עם יהודיה".
ומה עם דגלי חמאס שתלו?
"וואללה לא. לא היו דגלים. לא היה כאן כלום. כפר שקט. אנשים צריכים לעבוד. אף אחד לא מחפש בלאגן".
לא זרקו בקבוקי תבערה לכיוון ברכפלד?
"וואללה אולי מישהו מחרבתא או מבית עוור ובא לשחק עם החיילים. לא יעשה כלום. ילדים בני 12. לא בלגן. הנה פה כל היום עובדים".
אז למה הצבא לא מסכים שיכנסו כאן?
"וואללה לא יודע. זה פוליטיקה אם הם רוצים אף אחד לא נכנס. אתה רואה שזה בסדר. אפילו חיילים בכניסה רק בודקים שאין בלגן".
עכשיו אני נפגש עם חיים. מדובר בתושב מודיעין עילית שמתפרנס מתיווך בין נותני שירות בכפר לבין תושבי האזור שלא רוצים להיכנס בעצמם לכפר. הוא לוקח את הרכבים לתיקונים ושטיפה תמורת תשלום. הוא עושה את זה שנים רבות ולא רואה בעיה במה שהוא עושה.
אתה לא חושש?
"האמת, אני חושש יותר מהעצניקים. פעם הסתובבתי עם מדי צה"ל בעיר וזרקו עלי דברים. פה בכפר, אני עובד איתם שנים ומעולם לא זרקו עלי כלום".
אתה עצמיך צילמת דגלים של חמאס בכפר. אם קורה משהו אין כאן מי שיעזור לך, אתה לא חושש?
"צריך לומר את האמת. אין כאן חמאס בכפר. אולי תלה את זה איזה ילד מתלהב. הם עצמם כנראה הורידו את זה. מהאנשים כאן בכפר אני לא חושש, הם אנשים בסדר. אבל כן תמיד יש חשש שיבואו אנשים מבחוץ לעשות פיגוע".
איך אתה יודע שאנשים בסדר?
כי אני עובד איתם למעלה מ-20 שנה ומעולם לא קרה כלום".
כל האירועים שקרו כאן זה אנשים מבחוץ?
"היה אירוע אחד. קצת לפני המלחמה שמישהו נדקר בכתף. זה היה פיגוע לאומני לכל דבר. גם אם מישהו יגיד לך שזה פלילי, זה סתם בשביל לנסות להרגיע. הוא רץ אחרי יהודי אחד ואז אחרי יהודי אחר ואז תפס מישהו בשטיפה. המחבל היה ממדיה, לא מדיר קדיס".
אבל מאוד קל למי שרוצה לפגע להגיע לכאן ולעשות את זה?
"נכון מאוד. מצד שני יש לי חבר שנרצח בבני ברק, אז מה אתה אומר שלא נסתובב בארץ שלנו?".
למה אנשים מסכנים את עצמם בשביל לתקן את הרכב ולעשות כאן קניות? עד כמה זה משמעותי במחיר?
"פה, לעשות פחחות לאוטו קומפלט עולה עד 2,500 שקל ובישראל מתחיל ב-6,000. זה משמעותי ממש".
איך אתה מסביר את זה?
כי אין פה מיסים, אין פה שכירות גבוהה על השטח, מבנה עולה לך אלף שקל ולפועלים אתה משלם 100 שקל יומית אז יש פחות הוצאות".
ומה קורה כשצריך חלפים? גם זה לא ממש עולה כי הם גונבים מאצלנו…
"יש פה מגרשי רכבים שהם קונים מהביטוח, כי מה הביטוח יעשה איתם. יש גם חלקים גנובים אבל זה בודדים, במיוחד עכשיו במלחמה שאין בקושי גניבות ושב"חים מפחדים להיכנס כי הם אומרים שידו של הצבא קלה על ההדק".
שורה תחתונה. אתה ממליץ למי שרוצה לתקן את הרכב וזה חסכוני לו להיכנס? אתה רואה איזו סיבה שלא להיכנס?
"קודם כל מי שלא מכיר, לא כדאי. יש פה הרבה גניבות. מספיק שהשארת את הרכב לשנייה מונע ויגנבו לך. במיוחד עכשיו שאין להם פרנסה אז גם אנשים נורמטיביים גונבים, אז לא כדאי. בנוסף יש מוסכניקים שליליים שיכולים לחרטט אותך ולא כדאי לעבוד איתם. צריך להכיר".
ובכל אופן אם קורה משהו, אתה בבעיה. אין לך ממש עזרה מסביב אתה בתוך הכפר...
"אם קורה משהו נכנסים מיד. יש לא רחוק מהכניסה פילבוקס עם חיילים".
למה לדעתך הצבא והמשטרה מעלימים עין? למה המדינה מאפשרת למציאות הזו להתקיים?
"כנראה שיש להם אינטרס שאנשים כאן יהיה להם פרנסה. אחרת זה עוד כפר סמוך לעיר שלנו שאין לאנשים מה לאכול. מידי תקופה יש צבא ומשטרה שהם גם שואלים אותך לאיפה אתה נכנס ואין להם דרך לעצור אותך להיכנס. זה לא פלילי. חצי מהכפרים הם מעברים לישובים אחרים, מפה אתה מגיע לצומת הדואר".
אז אני לא רואה סיבה מספקת שלא...
"נכון. תסתכל סביב תראה כמה יהודים יש פה. יש לי תמונות שאנחנו עושים מנחה לפני שקיעה ליד המסגד. והערבים מכבדים. יהיו שיגידו שזה אינטרס כספי, אבל זה אינטרס ולכן הם דואגים שיהיה כאן שקט".
על הרווח הכספי שבתיקון הרכבים אין ממש חולק, אבל מה עם קניות שאנשים עושים? אני עושה את דרכי יחד עם חיים למכולת המקומית של זאכי.
המכולת ממוקמת בקומת הכניסה לבית דו קומתי, כשחלק מהבית הינו המחסן. זה די מרתק לראות את חאלד עושה את כל החשבונות עם עיפרון ודף. מתברר שהוא בכלל היה מורה לפיזיקה עד שיצא לפנסיה אז החליט להשתדרג עם מכולת ביתית.
שלום זאכי. תגיד, מאז המלחמה, כמה ירדו המכירות?
"ירד ביותר מ-60 אחוז. רוב הקליינטים שלי יהודים והפסיקו לבוא".
למה הפסיקו?
"אולי הוא מפחד, אולי הוא לא רוצה לקנות מערבים, אולי הוא בחוץ לארץ או בבית עם הילדים או חייל בעזה. אולי יש לו בבית יש לו ילדים דתיים ולא רוצה משהו לא כשר".
יהודי שבא לכאן. מה אתה יותר זול?
"כל הסחורה. ישראלי לא יותר זול. אבל טורקי, ירדני או פלסטיני יותר זול".
מה קונים?
"ביצים וטישו. 3 תבניות ב-40, כאן עולה תבנית 12 ובישראל 28. פחיות אקסלים וקולה בזול, כוסות איכותי 30 חבילות של 60 ב-55 שקל. הסיגריות 25 שקל לחפיסה במקום 35 אצלינו. אין מכס. וגם הרווח יותר. הוא מרוויח 80 אגורות לחפיסה במקום 5 שקל אצלינו. כי אין לו צורך להרוויח כל כך כי אין הוצאות".
איך זה?
"אנחנו עובדים מהלול לפה. אין ספקים ומתווכים על הדרך. לא עולה עוד כלום".
אין שום מיסים?
"לא כלום. רק משלם על החשמל והמוצרים. אני גם מרוויח פחות על מוצר. על קופסת סיגריות אני מרוויח 80 אגורות. אני מוכר 12 קופסאות סיגריות ואז יכול לקחת לעצמי רווח של תבנית ביצים".
אנחנו מסיימים את הביקור במכולת וחיים מספר ומזהיר אותי מפני גנבי הרכב שמסתובבים בכל חור. "יש כאן גניבות באלפים", הוא אומר.
האמת, וזו עובדה שחייבים לציין, גניבות רכב הם לא רק מרכבים שהושארו מונעים. אלו מקרים שקורים כאן כל הזמן. שבוע שעבר נכנס אדם לקנות חלקים מחנות חלפים והשאיר את רכבו נעול בחוץ. כשיצא, הרכב נעלם. בתיווך עם תושבי המקום הצליח לקבל את הרכב בחזרה בעלות של 10,000 שקל. בנוסף יש גם מקרים רבים של שודים אלימים.
לפני 3 שבועות תושב מודיעין עילית שנכנס לכפר נשדד באלימות ע"י גנבים שיזמו תאונה בה נתקעו בו בכוונה, כשיצא לבדוק מה קרה תקפו אותו באלימות וגנבו את הרכב. לדברי מי שסיפר לי את המקרה שמכיר את אותו אדם אישית, חברת הביטוח סירבה לשלם מאחר והרכב נגנב בכפר פלסטיני.
והנה מקרה נוסף שקרה לי אישית, ומחמתו אני לא נכנס כלל אל הכפר. היה לי תיקון שדרש להפעיל את הביטוח ולשלם אלפי שקלים. בכפר, עלות התיקון היתה 500 שקל. תיקנתי ושילמתי. חשבתי שחסכתי 1,700 שקל. חזרתי מהתיקון וירדתי בירידות של הכביש התלול והמשובש. הכביש היה רטוב כולו בשל פיצוץ או נזילה בתשתיות המפוקפקות של הכפר והרכב החליק במדרון.
למרות שנסעתי באיטיות, לא הצלחתי לעצור בירידה והחלקתי עד שהתנגשתי ברכב שהיה בתחתית הירידה. לרכב שלי נגרם נזק קטן, לרכב בו התנגשתי, מונית חדשה, נאלצתי לשלם 5,000 שקל.
מתברר שזה לא אירוע שקרה רק לי. התשתיות הן נוראיות והנהיגה של הערבים היא מסוכנת. איך אמר לי אחד הצעירים? "מכתוב", יעני כתוב משמים אם אני אמור למות ולכן אין סיבה שאני לא אסע על 150 ברכב בלי בלמים. לא סתם הערבים מובילים בסטטיסטיקות של תאונות קטלניות.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים לתקן את הרכב או לקנות קוקה קולה בכפר תחשבו פעמיים, אתם עלולים לאבד את הכסף או חלילה מכך את החיים.