המשפט שטלטל את המדינה: שופטת בית משפט השלום בירושלים ג׳ויה שפירא, זיכתה הבוקר (שלישי) את לוחמת מג״ב אוריאן בן כליפא משיבוש מהלכי משפט, אך והרשיעה אותה בתקיפה הגורמת לחבלה של הערבייה בעיר העתיקה בירושלים. עשרות תומכים הגיעו הבוקר לבית המשפט כדי להביע תמיכה בלוחמת.
השופטת פתחה ואמרה: "אין חולק על הקושי והמתח שמביא לביצוע משימה זו. לצד זאת דווקא בשל כך יש להפגין אורך רוח ולהימנע מעימותים פיזיים. לא כך נהגה הנאשמת. היא דחפה את המתלוננת מספר פעמים. מתוך הראיות עולה שלא היה סמכות לנאשמת לעשות זאת".
השופטת הסבירה את הרשעתה ואמרה: "גם אם היתה התנגדות כלשהי מצד המתלוננת היא היתה רפה. השימוש בכוח לא היה בסמכות בנקודת המשטרה. מעשה התקיפה של הנאשמת נעשו בחוסר סמכות". כאשר אוריאן שמעה זאת, היא פרצה בבכי באולם בית המשפט.
מעו"ד אייל בסרגליק נמסר: "תם אך לא נשלם. אוריאן זוכתה משיבוש הליכי משפט וזוכתה מתקיפה חבלנית והורשעה בתקיפה סתם שלא יוחסה לה בכתב האישום. נבחן את הכרעת הדין לצורך הגשת ערעור לאחר שינתן פסק דין. אין כל ספק כי הבסיס הראייתי זועק לזיכוי וכך נפעל".
הכרעת הדין
כנגד הנאשמת, אשר במועד הרלבנטי לאישום שירתה כשוטרת משמר הגבול בשירות קבע, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ושיבוש מהלכי משפט, בגין אירוע שאירע ביום 4.11.21 במסגרת תפקידה.
הנאשמת הואשמה בכך שדחפה אזרחית שביקשה לעבור במקום שאותו חסמה הנאשמת, על פי פקודה שקיבלה, הסירה את כיסוי הראש שעטתה המתלוננת, משכה בשערותיה, הכתה אותה בראשה והפילה אותה לארץ. בהמשך, הובילה את המתלוננת אל נקודת המשטרה כשהיא אוחזת בשיערה ובצווארה של המתלוננת, וכשהגיעו לנקודת המשטרה צעקה על המתלוננת, חנקה אותה בצווארה וטלטלה בחוזקה את גופה, ולאחר מספר דקות שבה וחנקה אותה וטלטלה שוב את גופה.
בכתב האישום נטען כי כתוצאה ממעשיה של הנאשמת נגרמו למתלוננת חבלות על צווארה ומאחורי אוזנה. לבסוף נטען, כי לאחר האירוע הנאשמת ערכה דו"ח פעולה כוזב שבו כתבה כי המתלוננת היא שתקפה אותה והשמיטה ממנו חלק מהשימוש בכח שעשתה.
בית המשפט קבע במסגרת הכרעת הדין, כי הוכח מעבר לספק סביר שהמתלוננת ואחיה הגיעו למקום החסימה וביקשו לעבור, וכי גם לאחר שהנאשמת אמרה להם שהדבר אינו אפשרי, המתלוננת הודיעה כי לא אכפת לה והיא רוצה לעבור, אך לא נקטה כל פעולה פיזית כדי לעבור.
עוד נקבע, כי הנאשמת מיהרה לעשות שימוש בכוח, הגם שבאותו שלב לא קמה לה סמכות לעשות כן, ודחפה את המתלוננת מספר פעמים בגופה. בית המשפט דחה את הטענה כי המתלוננת הייתה הראשונה לתקוף את הנאשמת. בית המשפט קבע עוד, כי לאחר שהנאשמת דחפה את המתלוננת מספר פעמים תוך שימוש בכוח שלא כדין, אמה ואחיה של המתלוננת ניסו להתערב, ולא מן הנמנע כי גם המתלוננת עצמה דחפה אף היא את הנאשמת. הנאשמת דחפה את אחיה של המתלוננת כשידיה על צווארו, השמיעה קללות לעבר המתלוננת, הפילה אותה על הרצפה וניסתה לתפוס את ידיה כדי לעצור אותה, בעוד שהמתלוננת התנגדה למעצר. במהלך ההתגוששות ביניהן השתחרר הצעיף שכיסה את ראשה של המתלוננת, והנאשמת אחזה בחוזקה בצווארה של המתלוננת. לבסוף הנאשמת הרימה אותה מן הרצפה בעזרת שוטרים נוספים שהיו במקום. נקבע כי לנוכח המהומה שהתפתחה במקום בעקבות מעשיה של הנאשמת, בשלב זה השימוש בכוח מצדה נעשה בסמכות. לא ניתן היה לקבוע, ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים, כי מידת השימוש בכוח בשלב זה חרגה מן הסביר בנסיבות העניין.
לאחר שנתפסה, המתלוננת הובלה אל תוך נקודת המשטרה כשהנאשמת אוחזת בכובע המיזע שלבשה המתלוננת, בחלק מהכיסוי שנותר על הראש ובתוך כך גם בחלק משיערה של המתלוננת.
בנוסף נקבע כי לאחר שהמתלוננת נתפסה והורמה מן הרצפה, היא לא התנגדה להובלתה אל תוך נקודת המשטרה ולא ניסתה לברוח, וכי בשום שלב היא לא היוותה איום פיזי ממשי על הנאשמת.
כן נקבע, כי כאשר השתיים נכנסו אל תוך נקודת המשטרה, הנאשמת דחפה את המתלוננת בכך והושיבה אותה על כיסא שהיה במקום, ניגשה אל המתלוננת בתנופה, אחזה באזור צווארה במשך מספר שניות וניערה את גופה, ושבה ועשתה כן כעבור מספר שניות נוספות, כשהיא צועקת עליה מספר פעמים "לסתום את הפה", ומבלי שהייתה כל הצדקה לשימוש בכוח באותו שלב ומבלי שהמתלוננת, אשר הייתה מבוהלת ובוכייה, התגרתה בנאשמת. טענת הנאשמת כי המתלוננת קיללה אותה וצעקה, נדחתה, בין היתר לאור הנראה והנשמע בסרטונים.
לא ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, האם סימני החבלה על צווארה של המתלוננת ומאחורי אוזנה נגרמו בשלב שבו השימוש בכוח נעשה בסמכות, או בשלב אחר של האירוע, ומשכך הורשעה הנאשמת רק במעשי התקיפה אך לא בגרימת החבלות.
בית המשפט דחה את הטענה, כי ההחלטה להעמיד את הנאשמת לדין פלילי בגין מעשי התקיפה שביצעה נבעה ממניעים פסולים, ומתוך רצון להיטיב עם המתלוננת בשל קשריו של אביה עם גורמים במשטרת ישראל, ונדחתה טענת הגנה מן הצדק בהקשר זה.
אשר לעבירת שיבוש מהלכי המשפט שיוחסה לנאשמת, נקבע כי הנאשמת אמנם השמיטה מההודעות שמסרה במשטרה ובמחלקה לחקירות שוטרים את העובדה שעשתה שימוש בכוח כלפי המתלוננת גם בתוך נקודת המשטרה, והודתה בכך רק לאחר שהוצג לה הסרטון המתעד זאת.
לצד זאת, בית המשפט מתח ביקורת נוקבת על האופן שבו בוצעה חקירת המחלקה לחקירות שוטרים, על העובדה כי החוקרים נמנעו מלזמן לעדות שוטרים נוספים שהיו עדים לאירוע ולא נקטו בפעולות פשוטות ומתבקשות לאיתורם של עדים אלה, על כך שעדותו של אחד העדים נגבתה בנוכחותו של עד אחר, שתירגם את העדות, ועל מחדלי חקירה נוספים. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, הרשעתה של הנאשמת בעבירת שיבוש מהלכי משפט נוגדת באופן חריף את תחושת הצדק וזיכה את הנאשמת מעבירה זו מטעמים של הגנה מן הצדק.
בית המשפט ציין כי הנאשמת היא צעירה בעלת שאיפות נורמטיביות, שהקדישה חלק ניכר מחייה הבוגרים לשירות המדינה ואזרחיה, ואשר כשלה וסטתה מן השורה במהלך פעילות מבצעית בתנאים לא פשוטים ובגזרה נפיצה. נתונים אלה אמנם אינם פוטרים אותה מאשמה, אך הם יישקלו ויבואו לידי ביטוי במסגרת פרשת העונש.