נר שמיני

החנוכיה המוזיקלית: שוואקי על מסלול טיסה

מידי יום בחר 'המבקר', נתנאל לייפר את האלבומים שהכי השפיעו במוזיקה החסידית. בנר שמיני של החנוכיה המוזיקלית נבחר האלבום 'שמעתי' שהטיס את שוואקי אל הפסגה (מגזין)

נתנאל לייפר | כיכר השבת |
(צילום: סטודיו כיכר השבת)

לפני עשרים שנה יצא האלבום האחרון בסדרת "החנוכיה המוזיקלית" שלי - "שמעתי" של יעקב שוואקי אז אברך אמריקאי צעיר בן 24 שחבר משה לאופר והוציא יחד איתו את אלבום הבכורה שלו שהזניק אותו במהירות רבה למעמד כוכב על במוזיקה החסידית.

לשאר האלבומים בפרויקט "החנוכיה המוזיקלית"

הייתי אז בחור צעיר בישיבה גדולה שאהב ללכת ל'גלפז' בגאולה שם היה "היוטיוב" של אותם ימים... - מדפי האלבומים החדשים. הייתי עובר עליהם ומחפש חומרים חדשים ומעניינים להאזנה. ואז נתקלתי באלבום שחור ומכוער למדי עם שם לא מוכר, אבל השילוב עם משה לאופר עורר את סקרנותי ורכשתי את האלבום.

לא התלהבתי במיוחד מקולו של שוואקי אבל אהבתי במיוחד את בחירת השירים שלו אותה עשה יחד עם המפיק שלו באותם ימים - יוחי בריסקמן שזיהה את הכישרון והפוטנציאל של שוואקי ובחר עבורו שירים מעולים לאלבום. רק חצי שנה לאחר מכן "גילה" העולם של שוואקי שכבר חשבתי שיישאר "רק שלי" כפי שקרה לאמנים רבים להם האזנתי במכשיר הווקמן שלי בחדרי בישיבה ומבלי שהצליחו לפרוץ לתודעה הציבורית.

האלבום נפתח בלהיט "שמעתי" שיר הנושא של האלבום בלחנו של יוסי גרין, השיר זכה להצלחה רבה לאחר מכן גם בעולם האירועים לצד "שהחיינו" בלחנו של משה לאופר ששרד אף שנים יפות מאד כלהיט אירועים. באופן מעניין רוב המלחינים של האלבום הראשון של שוואקי לא היו מוכרים כל כך באותם ימים והם צמחו יחד עם ההצלחה הגדולה שלו.

כבר באלבום הראשון עבד שוואקי עם מי שהפך לימים למפיק ולחבר אישי מאד טוב שלו - המלחין איצי וואלדנר. הוא הלחין עבורו את הלהיט "מהרה" ואת "ברוך הגבר", כשהראשון הופך ללהיט חופות היסטרי. השילוב של הלחן המז'ורי ושירתו מלאת הרגש של שוואקי כבשו את הציבור והיו גם ככל הנראה המתכון ללהיטים נוספים של השניים יחד.

השיר שאני באופן אישי הכי אהבתי את האלבום כשעוד היה ידוע ליודעי חן בלבד היה "חשוף" בלחנו של ברוך לוין. שיר החנוכה הנפלא הזה הפך לפריט חובה ברפרטואר החנוכה ואחד השירים החסידיים האהובים עליי ביותר.

הלהיט הכי גדול של האלבום היה בכלל הפתעה גם עבורי - "רחם" בלחנו של פינקי וובר. וובר כבר היה מלחין פעיל עוד קודם לכן אבל המפגש שלו עם שוואקי הפך להצלחת ענק. השיר הפך להמנון של ממש והושר בכל מקום אפשרי. העובדה שמדובר בשיר פשוט מאד מלודית וקל לשירה עם מסר שקל להתחבר אליו, הפכה אותו לנגיש ומצליח במיוחד.

האלבום היה משפיע במיוחד על המוזיקה החסידית בשל המלחינים שהתגלו בו (אחיו של שוואקי, וואלדנר, וובר וברוך לוין), העיבודים המופלאים של משה לאופר שהאלבום הזה הוא אחד משיאיו הגדולים והעובדה ששוואקי המריא ממנו לצמרת המוזיקה החסידית. מאז הספיק שוואקי להוציא אלבומים רבים נוספים ולהצהיר שהוא כבר לא אמן מוזיקה חסידית (אלא אם זה קשור לפרס כל שהוא שקשור למוזיקה חסידית) אלא אמן מוזיקה יהודית כשאלבומיו האחרונים ברובם מכילים מוזיקת פופ מקורית בעברית ובאנגלית.

עד היום כשאמן מוזיקה חסידית צעיר מוציא אלבום בכורה הוא מנסה להשוות את עצמו לשוואקי, האמן שפרח תוך אלבום אחד אל השלישיה הפותחת של הז'אנר.

חושבים אחרת? הגיבו בתגובות

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר