סיפורו של ניגון: הרצח שזעזע את הארץ

ישראל דוברוסקין הי"ד (צילום: באדיבות המשפחה)

החייל החמוש שניצב בשעת לילה מאוחרת בפתח הישיבה הירושלמית, הבהיל לרגע קט את המשתתפים, אבל אחרי שסיפר למה הגיע, הבינו המשתתפים את כוחו של ניגון חסידי.

מצד אחד ניצב ילד קטן, ישראל דוברוסקין הי"ד, שהיה רק בן 7 כאשר "שידך" בין מילותיו של דוד המלך ע"ה לניגון החסידי ללא מילים; משפחה של חסידי ברסלב מבני ברק, שגדלה על הניגון וידעה שהוא נתן כוח לאביה במהלך תקופת השואה הארורה וצעיר ישראלי שניסה כל חייו לברוח מיהדותו ואפילו ניסה להתנתק מדיבור בשפה העברית – אבל דווקא ב"הפגנת המיליון" ההיסטורית בתשנ''ט-1999 הבין שאין להיכן להימלט מהאמת. ובין בשמיים ובין בשאול הרוחני – "הִנֶּךָּ". ויש גם פרשנות מרתקת המקשרת את הפרק לחיי היום יום של כל יהודי, לתנועתיות בין השמיים לארץ.

הילד ישראל אריה דוברוסקין הי"ד, היה בן למשפחה חב"דית שנמלטה בזמן השואה מהעיר ניקולייב שבדרום אוקראינה אל רומניה הבטוחה יחסית. מקטנות הוא בלט בחריפותו, בשנינותו ובהבנה העמוקה שלו שהייתה חריגה לגילו. בזמן שיהודים סביבו נלקחו למחנות המוות או לעבודות כפיה, הילד הקטן חיבר מילים רק קל"ט בספר התהילים, לניגון שהושר בביתו. "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח. אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָ".

בית משפחת דוברוסקין בעיר בארילה שבדרום-מזרח רומניה, היה אזור מוגן יחסית. למרות שהמשטר הרומני של השליט הרודן יון אנטונסקו ימ"ש, שיתף פעולה עם הנאצים ימ"ש, הוא שמר את היהודים בדרום טרנסילבניה כבני ערובה למיקוח מול הנאצים ובסופו של דבר, למרות שהאוכלוסייה היהודית נרדפה ונפגעה קשות, השמדת מרביתם, שתוכננה לשנת 1942 למניינם לא יצאה אל הפועל.

יהודים שהיו עובדי כפיה באזור היו נוהגים להגיע לסעוד בשבתות בבית המשפחה, באישורים מיוחדים, והניגון של ישראל הקטן "תפס" אותם וליווה אותם. חלקם העידו, גם שנים אחר כך, שמילות השיר שכל כך קלעו לתקופת האימים ההיא, ליוו אותם גם ברגעים הכי קשים ועזרו להם לדעת שהם יצאו מהתופת.

60 שנה אחרי המלחמה חל 'טוויסט' מעניין, כאשר בשנת ה'תשע''א, עלתה לשידור ב'תכנית לחיפוש קרובים' ששודרה ברשת ב', אישה בשם רבקה, ששאלה אם מישהו מכיר משפחת דוברוסקי או שם דומה, שאבא שלה הכיר בזמן המלחמה ושמע אצלם ניגון מיוחד שהחזיק אותו כל השואה. עורכי התכנית לא התעצלו, בדקו והגיעו לאחיינו הרב ישראל דוברוסקין מכפר חב"ד והפגישו ביניהם בראיון משותף.

בפודקאסט מרואיין בנה של רבקה, שנפטרה בינתיים, הרב דוד ברנד (חתנו של מרן הגר"י אדלשטיין זצוק"ל), שהשלים את הסיפור מנקודת מבטה של המשפחה.

למרות שהניגון זכה כאמור לעדנה בשנים האחרונות, גם בביצועו של חנן בן ארי באלבום 'צמאה' 3 וגם כשחלק ממנו הפך ללהיט הענק "מחשבות טובות" של מוטי וייס, ישראל לא זכה לראות זאת. אחרי השואה הוא החל ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד, ובעקבות כישרונותיו הרבים, הן בהבנה וזיכרון, והן בכושר הנאום בו חונן, החל לפעול בהפצת יהדות. כאשר הוקם בית הספר למלאכה בכפר חב"ד, הוא  מונה על ידי הרבי מליובאוויטש למשפיע ומדריך ראשי. הוא היה ידוע בכישרון הנאום שלו, וכך למשל כאשר התקיימה תהלוכת רכבים בל"ג בעומר מכפר חב"ד למירון, עצרה השיירה בדרכה במרכז העיר חדרה והוא נעמד על אחד הרכבים ונאם בפני הקהל שהתאסף.

ביום רביעי בלילה, אור לכ"ח בכסלו בעיצומו של חג החנוכה תשט"ו, הוא ירד בכביש הראשי המוביל מירושלים לתל אביב וצעד רגלית בדרכו לבית הספר למלאכה.

בדרכו, נקלע למארב של מסתננים ממצרים – הפידאיון - והם גררוהו לפרדס הסמוך, קשרו אותו לעץ, וירו בו למוות. לאחר שנעדר שלושה ימים מעבודתו, החלו לחשוש שהוא נחטף, ואנשי כפר חב"ד פתחו בחיפושים נרחבים אחריו. מי שמצא את גופתו קשורה לעץ היה  הרב משה יהודה לייב לנדא, לימים רבה של בני ברק. חבריו לספסל הישיבה בכפר חב"ד, המליצו עליו את דברי חז"ל במסכת בבא בתרא "הרוגי לוד.. אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם".

החייל שבתחילת סיפורנו נולד באילת. כשהוריו חיפשו מקום לימוד תורני שמשלב לימוד נגרות, הם שלחו אותו ל"בית הספר למלאכה" בכפר חב"ד. 5 שנים אחר כך, בעודו בצבא, אחרי שלמרבה הצער התרחק ממסורת ישראל הוא הוצב במחנה שנלר הצמוד לשכונת גאולה. לילה אחד, בעודו מתקשה להירדם הוא שמע לפתע מרחוק ניגון געגועים. ניגון שאותו לימד המדריך ישראל דוברוסקין. הוא התלבש במהירות וצעד בעקבות הניגון עד שהגיע לאולם הישיבה החב"דית שבה ניגנו אותו הבחורים. הוא התיישב לידם ופרץ בבכי. בכי על ריחוקו מהקב"ה ובכי על רצונו להתחבר אליו שוב בעל מקום שבו יהיה.

חבריו לישיבה הכינו לעילוי נשמתו קונטרס מיוחד, הכולל רשימות שכתב על מגילת אסתר, קונטרס שהודפס על ידי מזכירות הרבי. גם ספר תורה נכתב לעילוי נשמתו, והוכנס לבית כנסת חב"ד בחיפה עיר מגוריו, אבל אין ספק שהניגון שממשיך להתנגן הרבה אחרי הירצחו, הוא הדבר שמזוהה איתו יותר מכל.