שבוע מרגש במיוחד עבר על חובבי המוזיקה היהודית בארה"ב, הזמר והיוצר ישי ריבו, הופיע בהופעת 'סולד אאוט' מול 14 אלף איש, באולם המדיסון סקוור גרדן כשהוא מארח את גדול הזמר החסידי אברהם פריד, ואת חבריו עקיבא ואמיר דדון. מדובר בהישג גדול במיוחד עבור היוצר הצעיר והמוכשר שכובש גם את ארה"ב. ריבו וצוות הענק שלו מישראל העניקו מופע מלא ומושקע לצופים האמריקאים שהצטרפו בשירה אדירה לכל המילים בעברית, דבר שאינו מובן מאליו כלל.
>> למגזין המלא - כנסו
המופע המדהים מחזק את ההנחה שלי בשנים האחרונות, לפיה, בעבר המוזיקה היהודית נשלטה מהזירה האמריקאית שלה עם גדולי הזמר החסידי שהתגוררו בארה"ב ברובם, ובישראל קיבלנו את השאריות פחות או יותר. בעשור האחרון אנו צופים בשינוי מגמה חד וברור. המוזיקה הישראלית היא זו ששולטת בז'אנר, כולם רוצים לשיר בעברית (גם אם אין להם מושג איך עושים את זה) ואמני המוזיקה הישראליים הופכים לכוכבי ענק בארה"ב עם סיבובי הופעות גדולים ומוצלחים.
בניגוד לכל מיני טענות, כי מדובר בפעם הראשונה שאמן ישראלי מופיע באולם היוקרתי, היו כבר דברים כאלה בעבר, אך בהיקף קטן יותר של צופים. ריבו הוכיח שוב עד כמה הוא ושיריו אהובים על הקהל היהודי וזהו כבוד ענק שמגיע לו ביושר רב. ריבו קוטף במופע הזה את פירות היצירה של העשור האחרון וכדי שהחגיגה תמשך גם בעתיד, אנחנו חייבים לקבל ממנו חומרים חדשים ומרעננים. בהחלט הגיע הזמן לאחר תקופה ארוכה בה כמעט ולא שמענו חומרים חדשים מהיוצר המוכשר הזה. מחכים לך ישי, כנס לאולפן ודחוף!
• • •
השבוע הלך לעולמו אחד המלחינים המוכרים מימיה הראשונים של המוזיקה החסידית המודרנית, ישראל (ג'פרי) קריימר ז"ל, שעומד מאחורי כמה מהלחנים המוכרים יותר של מקהלת הילדים הנודעת, פרחי לונדון. אחד השירים המוכרים ביותר שלו הוא "באין מליץ יושר" וכמובן "ברכי נפשי" אותו הלחין לצדו של יגאל צליק.
קריימר היה גם המפיק המוזיקלי של שני האלבומים הראשונים של פרחי לונדון "מה נאוו" ו"ברכי נפשי". לפני כחמישים שנה, עבר קריימר להתגורר בישראל, תחילה בסנהדריה המורחבת ובהמשך בביתר עילית, והוא המשיך לעבור לפני העמוד כבעל תפילה נודע ומוערך.
• • •
האלבום הבא עליו אכתוב הוא אלבום ייחודי שבהחלט לא מתאים לכל אוזן אלא רק אם אתם רואים את עצמכם כחובבי מוזיקה חסידית הנוגעת בג'אז, חסידים אדוקים של ניגוני מודז'יץ שלא נרתעים מביצוע חשוף במיוחד של זמר ופסנתר בלבד, ללא כלי נגינה נוספים, כזה שלא בהכרח יזכיר להם ממש את הביצועים המקוריים של הלחנים.
האלבום "אש ושבח" (Fire and Praise), של המוזיקאי ד"ר אלון גושן - גוטשטיין המשתמש בשם הבמה שלו "אלון מיכאל", בשיתוף פעולה עם פסנתרן הג'אז הבינלאומי קני וורנר, הוא שיתוף פעולה כמעט מוזר, אבל ממגנט מוזיקלית. גוטשטיין בחר מניגוניו של האדמו"ר ה'אמרי קודש' ממודז'יץ אותם הצמיד לפרקי התהילים של הלל ויצר אלבום קונספט ייחודי ולמעשה נוסח הלל חדש. זהו נוסח פחות מהסוג ה"שמח" שאנו מכירים בדרך כלל עבור ההלל, ויותר מדובר במנגינות נוגות ומהורהרות.
גוטשטיין שר בעצמו בקולו הייחודי, קול לא של זמר קלאסי מהסוג שאנו בדרך כלל מכירים, יותר ביצוע של 'בעל תפילה', כשהוא עטוף בצלילי הפסנתר ובאלתורים של וורנר שנחשב לאחד מנגני הג'אז המוכרים בתחומו בעולם. מדובר בשיתוף פעולה שהביא אפילו להחתמה של האלבום בענקית המוזיקה הבינלאומית 'סוני', שמפיצה אותו.
האלבום הוא אלבום שיש להאזין לו בשלמות, קטע אחר קטע, דבר שמעצים את החוויה ומעביר בצורה נכונה יותר את המבנה והתחושות של האלבום. למרות זאת אציין כמה מהקטעים שנגעו בי, אחד המיוחדים הוא "לא לנו", בו גוטשטיין בוחר בתחילתו לא לשיר אלא לדקלם את הפרק כשהפסנתר מלווה אותו ברקע. הביצוע נוגע, חשוף ומעורר מחשבות.
ביצוע מיוחד נוסף הוא ל"בצאת ישראל" שם יש סוג של דו שיח מוזיקלי בין גוטשטיין לבין וורנר, שמעביר את תחושת השיח שיש בפרק עם הים. מדובר בקטע באורך שאנו זוכרים רק מימיה הגדולים של המוזיקה החסידית... 8 דקות של ביצוע חשוף. הבחירות של האלבום רחוקות מאד מהמחשבה הפופית ששולטת היום במוזיקה היהודית וכאמור זהו אלבום שכנראה לא תשמעו בתחנות הרדיו הקלאסיות אם בכלל.
זו הייתה חוויה מעניינת להאזין לאלבום, שהגיע אליי בדיוק בעת נסיעה ארוכה לאילת, וכך האזנתי לו לאורך הנופים המדבריים שבדרך לים סוף... אני לא מכיר עוד אלבום כזה, ואינני בטוח שאאזין לו שוב, אבל בהחלט מדובר ביצירה אמנותית, מלאת מחשבה וכוונה.
- להערות, הארות וטיעונים לעונש מי זמר השנה שלכם: nl@kikar.co.il