לפעמים נראה שהילדים מחכים במיוחד לאירוע הגדול כדי להביך אותנו. הם בוכים, צועקים, מקללים, מדברים שטויות... ואנחנו מסמיקים, לוחשים, מתחנפים, מאיימים... קשה לומר שמישהו נהנה במצב הזה, כולל האורחים. ואם בין האורחים יש גם מישהו שמנסה לעזור לכם במשימת חינוך הילד, המצב עלול להיגמר בפיצוץ רב נפגעים.
כל ילד, גם הצייתן ביותר, כשהוא עייף ונמצא במקום לא מוכר בסביבת אנשים לא מוכרים, עלול להתנהג בצורה לא אופיינית ולא תמיד נוחה לאחרים. ככל שהילד יותר שקט וצייתן מלידה, כך נוח יותר להתמודד אתו, להסיח את דעתו ולקנות עוד כמה רגעים של שקט תמורת פרס קטן. אבל במקרים רבים נראה שהילדים פשוט לא שומעים את מה שאומרים להם. כשהם לא מקבלים מה שהם רוצים הם צועקים, לא מסכימים לשום תחלופה, לא מקשיבים להסברים ומושכים גם ילדים אחרים לתוך המערבולת הרועשת הזאת.
בלי להיכנס ליותר מדי תיאורים של מה שכולנו ראינו בחיינו, ניתן לומר שקשה מאוד להתמודד עם התפרצות הזעם אצל הילד, במיוחד אצל ילד שגם בימים רגילים ידוע במזגו החם. הדרך הטובה ביותר היא למנוע התפרצויות כאלה. אל תביאו את הילד לחגיגה כשהוא עייף ורעב. תדאגו לארוחה קטנה לפני הסדר עבור הילדים, תקפידו על מנוחת הצהריים. גם אם ילד כבר לא ישן בצהריים, תשכנעו אותו להקדיש לפחות שעה-שעתיים לפעילות שקטה ככל האפשר. ילד שהתרוצץ והשתולל כל היום יתקשה בערב לשבת בסבלנות מספר שעות. אם הילד נוטל תרופות לבעיות נוירולוגיות או בעיות התנהגות, תנו לו את הכדורים הרגילים שלו בשעות הקבועות. אתם בטח למדתם טוב טוב על בשרכם בסדר הפסח האחרון שהוא לא הזמן להתחיל לבדוק האם הוא כבר יכול להסתדר בלעדיהם.
אם שמתם לב שהתפרצות הר הגעש הפרטי קרבה, אל תצפו שהדברים יסתדרו בעצמם. בשלבים הראשונים הילד עוד מסוגל להקשיב, וזו ההזדמנות האחרונה לפתור את הבעיה במילים ובלי לערב את כל היושבים בחדר. ואם הבכי והצעקות כבר התחילו, אל תתעלמו מהם, גם אם במצב אחר לא הייתם מגיבים להתנהגות כזאת. ראשית, זה חוסר התחשבות באנשים אחרים. שנית, יש סיכוי סביר שגם ילדים אחרים יצטרפו לילד הבוכה, והתמודדות עם היסטריה המונית היא כבר אתגר קשה במיוחד.
כשאתם ניגשים להרגיע ילד שמשתולל, ראשית תדאגו להישאר ללא צופים מיותרים. קחו את הילד למקום מבודד, לחדר מרוחק או אפילו צאו אתו מהבית. זה גם יעזור לילד להירגע מהר יותר, ויעזור גם לכם לשמור על קור רוח בלי לחשוב על תגובת הסובבים אתכם ובלי לשמוע את המלצותיהם. שנית, גם אם אתם מאוכזבים מאוד מההתנהגות של הילד, אין לכם ברירה חוץ מלשמור על קור רוח. כי כששני אנשים נמצאים על סף קריסת עצבים, הסיכוי שדווקא הצעיר ביניהם יירגע ראשון, הוא קלוש ביותר.
הנקודה הקריטית בהתמודדות עם התנהגות בעייתית של הילד היא יציאה מהמשבר. החוכמה במקרים האלה היא למצוא את הרגע הנכון ביותר לחזור לאורחים ולהמשיך בהתנהלות הרגילה. אם עושים את זה מוקדם מדי, כשהילד עוד לא נרגע, אנחנו עלולים להיקלע מהר מאוד ל"מערכה שנייה" ולהתחיל הכול מחדש. אבל אם השיחה בחוץ נמשכה יותר מדי זמן, וכללה גם סדרת חינוך שלמה, כולל תיאורי העונש הצפוי, הילד יתקשה מאוד לחזור לאווירת החג כשהוא יחזור אל האורחים. הילד צריך לקבל הזדמנות להפסיק את הבכי, להירגע ולהמשיך את הערב במצב רוח טוב. בעצם, זה גם הסיכוי היחיד שלכם לסיים את הערב הזה במצב רוח טוב.