הורים, בואו להתמודד

שבעה נרצחים בפיגוע ירי | איך מתמודדים עם הפחד של הילדים?

פיגוע הירי הנורא בשכונת נווה יעקב הציף פחדים וטראומות אצל לא מעט ילדים ונערים | איך אנחנו כהורים אמורים להתמודד עם הפחד? מה לספר לילדים ומה לא? והאם בכלל כדאי לדבר על זה? | שיחה עם עובד סוציאלי שתעשה לכם סדר (הורים)

ישראל גינצבורג | כיכר השבת |
הלווית אחד מנרצחי הפיגוע הי"ד (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

את השבת האחרונה, חלקנו רק את מוצאי השבת - כולנו נזכור לנצח. נזכור את הרגע שבו שמענו על הפיגוע הנורא שהתרחש בליל שבת בשכונת נווה יעקב בירושלים, את שמות הנרצחים, התמונות שהלכו ונחשפו ואת הפיגועים הנוספים שהמשיכו בעקבותיהם.

>> למגזין המלא - כנסו כאן <<

כמבוגרים, כולנו יכולים להיזכר ברגעים נוראים של טרגדיות או אסונות שנחשפנו אליהם. כמעט לכולנו צרוב רגע כזה בזיכרון ואסונות ופגעים הם חלק בלתי נפרד מהחיים.

אך האם האירוע צרוב אצלנו בצורה בריאה? האם נוצרה אצלנו טראומה, או שהצלחנו לעבור נכון את הרגעים האלו? האם אנחנו מדברים על זה בצורה נכונה עם הילדים שלנו? כיצד נדע להבדיל בין חרדיות יתירה לבין התמודדות נכונה עם הסיטואציה? האם יש דרך נכונה יותר שבה נוכל לעבור את האירועים האלו ולשמור על הבריאות הנפשית שלנו?

• • •

כדי להתמודד נכון יותר, אנו משוחחים עם אברימי פרידמן, עו"ס קליני, ומנהל מרכז 'תכלת' של עמותת בית חם, ופעיל בארגון 'אקשיבה'.

נניח שקורה אסון בסדר גודל דומה לאירוע שקרה בשבת שעברה, האם יש דרך שבה נוכל למנוע מהילדים שלנו טראומות לטווח הארוך?

"אחלק את התשובה לשתיים: מי שנמצא ממש בתוך האירוע, ואנחנו באים לתמוך בו או בתוך האירוע או קצת אחרי, אנחנו צריכים לנסות לשאול שאלות קונקרטיות ועובדתיות ולא להציף יותר מדיי את הרגשות. אפילו להוסיף מגע פיזי כמו חיבוק או הליכה, לדבר בצורה עניינית ולהזיז את הגוף כדי לא לשקוע בתוך האירוע.

"לעומת זאת, הילדים ששומעים על אירוע כזה כשהם גרים בסביבה או שומעים על האירוע מרחוק - חשוב מאד לפני הכל לתת מקום לסיפור הזה. אם נתעלם מהסיפור או שננסה להסתיר אותו אנחנו עלולים לייצר טראומה, ועדיף שאנחנו המבוגרים נהיה אלו שמגיעים ומספרים להם את זה בצורה מבוקרת.

"כשאנחנו פוגשים בפחד, בהלה או בלבול - זה טבעי לחלוטין, וגם אם הילדים מבולבלים במשך יומיים או שלושה אנחנו לגמרי לא מאבחנים את זה כבעיה, אולם אם זה נמשך מעבר לארבעה ימים נצטרך לגשת לטיפול, להבין מה קורה פה, לסקור את הסיפור ולמסגר אותו מחדש בצורה מבוקרת".

פרידמן נותן מספר עצות מעשיות: "נסו לשאול את הילד מה הוא מרגיש, כיצד הוא חווה את הסיפור הזה, הפחד משחרר ולכן ככל שנשאל את הילד בצורה אנושית על הסיפור, ואחר כך נסביר לו דברים בצורה הגיונית וכנה שתעשה סדר ברגשות שלו - כך נוכל למנוע ממנו טראומות לטווח הארוך".

אברימי פרידמן

כדאי לספר לילדים על אירועים כאלו? האם לא עדיף בכלל לא לספר להם על זה?

"רק אם אנחנו יודעים שהילד או המתבגר לא ישמע על זה. אבל אם אנחנו יודעים שהוא בכל מקרה ישמע על זה הרי שחשוב לפתוח את זה, לספר על זה בצורה מבוקרת, לשאול אותו מה הוא אומר על זה ואיך הוא חווה את האירוע.

"אם לא נדבר איתו על זה הוא עלול להגיע למחשבות ודמיונות שייקחו אותו למקומות לא טובים, והעובדה שאנחנו לא מדברים על זה יכולה לייצר טראומות".

מה התגובה הטבעית של ילד או נער אחרי אסון?

"לפחד, להיות לא רגועים, להיתפס סביב אנשים מבוגרים יותר, להיות לא מרוכזים, כל זה נורמלי אם זה נמשך יום או יומיים, אנחנו נחבק את זה וזה לא יטריד אותנו, אבל כאמור אם עוברים כמה ימים וה'אי שקט' ממשיך, יש פה סיבה לדאגה.

"באסון מירון זכיתי לנהל את קווי הייעוץ של בית חם, וראינו הרבה מאד אנשים בימים הסמוכים לל"ג בעומר שהתקשרו שוב ושוב ודיברו על זה בלי סוף ונתנו להם לשחרר את זה. דווקא אנשים שלא דיברו על זה באותם ימים והדחיקו את זה - הגיעו לטיפול מאוחר יותר ובמצב פחות טוב. הפרעה של טראומה היא כשהיא מפריעה לחיים, ואם אנשים לא מצליחים לשגרה מעבר ליום או יומיים, זה כבר סממן בעייתי".

אתה מציין שטיפלת באסון מירון, ואני חושב שמדובר באירוע שיכול ללמד אותנו לא מעט על התמודדות עם טרגדיות. ראית הבדלים בין מקומות שטיפלו נכון באירוע לאלו שלא?

"כשטיפלנו באסון מירון היו מקומות שקיבלו מענה והיה שיח, במיוחד במקומות שהיו ממש הרוגים כמו מקומות של"ע נפטר אחד החברים בישיבה, הגענו ופתחנו את הדברים ואפשרנו לכולם לדבר ולשתף, לכתוב משהו, ליצור, והיו כמה ימים שנתנו מקום לכאב והיינו בזה אנחנו והצוות החינוכי בישיבה - והסיפורים נסגרו בצורה מיטיבה הרבה יותר, ובטווח הארוך הם הרגישו הרבה יותר טוב.

"לעומת זאת מקומות שלא היה בהם מענה, ומסיבות כאלו ואחרות פספסו את המענה הזה ולא הוציאו את זה בצורה נכונה ומבוקרת, כל דבר אחר הקפיץ את הטראומה שלהם ונוצר משהו שלא רואים אותו בהתחלה כי קל מאד להסתיר ולהחביא ולומר שהכל טוב - כי גם האדם לעצמו וגם הסביבה מנסה תמיד לשדר שהכל טוב - אבל אחרי תקופה ולפעמים אחרי חודשים אחרי, הייתה איזושהי התפרצות לא במקום או קשיים גדולים שהתעוררו והצריכו טיפול".

עכשיו בוא נדבר על הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים עכשיו: עבר שבוע מהפיגוע הטראומתי - איזה סימנים הורים ומחנכים יכולים לראות כדי להבין שיש פה בעיה שמצריכה התערבות?

"אם אנחנו מזהים שמישהו יצא מהשגרה וזה מפריע לו לתפקוד - זה יכול ללמד אותנו על בעיה. זה יכול להיות חוסר תיאבון, הרהורים בלתי פוסקים, או אנשים שלא מצליחים להיות מרוכזים בשום דבר, לא ישנים טוב או מתעוררים באמצע הלילה - זה משהו שמצריך טיפול. לפעמים אפשר בכמה ימים לעשות סדר.

"טראומה היא אירוע מאד כואב שהנפש לא מצליחה לעשות בו סדר, זה משהו מעורפל ולא מאורגן - והבלבול הזה עם הקטיעות שלפעמים האדם ניתק את עצמו מהאירוע כי הוא לא היה מסוגל להכיל את מה שקורה שם - מייצר איזשהו פירוק בנפש. והפירוק הזה מצריך טיפול וקבלת עזרה. לכן אנשים שמתערערים מהדבר הזה ולא ממשיכים הלאה נציע להם טיפול".

נניח בחור ישיבה שרואה שחבר שלו מעורער אחרי פיגוע או אסון, היית מציע לו להתערב או שאין לו דרך לעזור?

"לרוב, יחס טוב, שיחה ודיבור יכולים לעזור. אני מציע לו לפנות אל הבחור להתייחס, לעודד ולגרום לו להרגיש בנח לדבר על מה שהיה ועל התחושות שלו. בחלק מהמקרים זה בהחלט יכול לעזור ולעשות סדר, אבל במקרים יותר קיצוניים כדאי לפנות לצוות הישיבה או להורים ולערב אותם כדי שיוכלו לסייע לבחור ולהפנות אותו לטיפול מקצועי".

האם אתה חושב שבאופן כללי מומלץ להימנע מצריכת חדשות?

"באופן כללי ביום יום מומלץ כמה שפחות לצרוך חדשות, בטח לא בצורה האינטנסיבית שבה אנחנו צורכים את זה. חשוב לדעת שיש אומנם את החשש של פוסט טראומה, אבל יש גם טראומה משנית - גם אם לא היינו באירוע אנחנו יכולים לחוות אותו בצורה קשה.

"באסון מירון ראינו את זה בכמויות, חלק גדול מהאנשים שנזקקו לטיפול בכלל לא היו באירוע, הם שמעו על זה, קרוב משפחה שהיה שם או שהם דאגו למישהו שהיה שם, והם חוו את זה במעגל השני ל החוויה, הם לא היו חלק מהמעגל הראשון - ולמרות זאת הם בהחלט נפגעו. לכן עדיף תמיד כמה שפחות לצרוך חדשות - אבל אם הילד בכל מקרה ישמע על זה תיגש ותדבר איתו על זה. תאמר לו מה קרה, ותוסיף שאנחנו מאמינים שהקב"ה לא עושה סתם דברים רעים, וזה כואב לכולנו. להסביר את הדברים בצורה שתעשה סדר כדי שלא יצטרך להמשיך לחפש ולחטט או שאלות שילך איתם לבד".

לסיום, תרצה להוסיף עוד מסר שחשוב לכל ההורים לדעת?

"חלק ממטרות הטרור הוא לדכא אותנו ולהפחיד אותנו, ואסור לנו בשום אופן לתת לטרור ולרוצחים השפלים שרוצים לפגוע בנו - לפגוע בנפש שלנו ובשגרת החיים שלנו. ולכן אנחנו נדבר על זה, ונתפלל על זה ולא נוותר על זה - ובטח שלא נסתובב עם פחד שלא עושה טוב לאף אחד...

"בנוסף, יש ילדים מוצפים שעלולים לפתח טראומה - כדאי מאד להיות קשובים להם. פחות לדבר ויותר לשמוע, פחות להיות מעניין ויותר להתעניין - ככל שניתן להם לרוקן את המצבים ונחזיק את זה אצלנו - ככה הם יהיו יותר חזקים ויוכלו להתמודד עם הדברים בצורה נכונה".

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר