חמ"ל נפשי

"הבטחנו לעצמינו ולילדים שהחיים אפשריים"; כך תתמודדו עם רגשות הילדים

במסר להורים הסבירה הגב' רחל פורגס - עו"ס קלינית, m.s.w. ומומחית לטראומה, את הדרך הנכונה להתמודד; "לא לגרש במקלות ובאזהרות את הפוסט טראומה ואת החוויה, לא לשכנע שאין לה מקום והיא לא הגיונית" (חמ"ל נפשי)

ישראל גינצבורג | כיכר השבת |
אילוסטרציה (צילום: פלאש 90)

במסר להורים הסבירה הגב' רחל פורגס -עו"ס קלינית, m.s.w. ומומחית לטראומה, את הדרך הנכונה להתמודד עם הרגשות הקשים שעולים, הפחד, הטראומות והאובדן הגדול:

משהו קשה כל כך קרה לנו, פה בארצנו, משבש את כל ההרגלים הטריוויאליים של החיים, ברכות השלום שלנו והאיחולים. ערב טוב? הלוואי. בתפילה לערב טוב. אנחנו נמצאים בפני אתגר שלא התכוננו אליו. מאז שאנחנו קטנים אנחנו מנסים להשיג את הרגשת הביטחון בקיום היומיומי שלנו, זו שמזיזה הצידה את האיומים, הרוע, האימה והסכנה.

אני רוצה –להקדיש את הדברים שלי ולהתייחס למצוקה הכפולה שמתעוררת בלב מי שהורים: הם מתמודדים עם העיכול של הסיטואציה, עם הערעור שלהם עצמם וחוסר היציבות שהמצב מייצר, ובו זמנית מוטרדים מהפציעה של ילדיהם, מהתמונות והסיפורים הזוועתיים שילדים ומתבגרים חשופים אליהם, מקריסת הביטחון שאפשר להם להדוף את סיוטי הילדים וחלומותיהם הרעים, ומפניה האכזריות של האנושות והשפעתה על המתבגרים והשקפת עולמם.

שום הורה לא יצליח לעשות את מה שאנחנו מרגישים מחויבים לעשות, הרי הבטחנו לעצמינו ולילדים שהחיים אפשריים, אנחנו משכנעים אותם בעשרות רגעים ודרכים שהבאנו אותם לעולם שאין בו סיבה לאימה, שאפילו בקבוק חלב שמאחר בשעה נתפס בתוכנו ככתב אישום שייזכר לאורך שנים אצל התינוק. אמרנו לעצמינו ולהם שיהיו אלו חיים טובים ובטוחים, שנגן עליהם מכל הצרות והעוולות: ממכה במרפסת, מאוטובוס שהשאיר אותם בתחנה, מלעג של חברים בכיתה, מאפליה של מורה ומעוול של מנהל מוסד. זה היה לנו ברור שאימה וזעם כמו שפגשנו עכשיו הם לא בחוזה, רק בספרי ההיסטוריה, אפילו לא חתמנו על התנגדות.

כמו שאנחנו מבולבלים בקשר לכל מה שידענו על תחושת ביטחון, מה מפחיד, מה מעורר אשמה קשה, מה עוזר- כדאי שנפנים שגם הילדים בבלגן. כמו שאנחנו מנסים למצוא את השינויים בין מה שרצינו לחשוב שבלתי אפשרי לבין מה שאפשרי או לא- גם הם בהגדרה מחדש של המבט. כמו שאנחנו פוגשים פתאום איך מצב הרוח יכול להתחלף בחדות, חשים ברגעים רבים איך חרדה מייצרת זעם, ואיך חוסר אונים מדכא, מכווץ ומביא להימנעות והתנתקות- גם הם מוצפים ברגשות עוצמתיים וחווים ליבילות רגשית.

אני רוצה להציע קודם כל לקחת את הזכות והרשות למה שקורה בתוכנו לקרות, לא לגרש במקלות ובאזהרות על פוסט טראומה את החוויה, לא לשכנע שאין לה מקום והיא לא הגיונית, ולא לנסות להוציא את עצמינו ואת הילדים מתחושה קשה בכדור המעורר של אשמה: מה אתם מתלוננים, יש ילדים ש... – זה כדור עם השפעה זמנית משתיקה והשפעה משתקת לטווח ארוך.

הגב' רחל פורגס (צילום: באדיבות)

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר