פרשת שלח: חטא המרגלים וחורבן בית המקדש

אם דעתו של קודשא בריך הוא לא הייתה נוחה מכך שהמרגלים יצאו לתור את הארץ, מדוע נתן להם ללכת? וגם מדוע לא הייתה אחריות על משה רבינו? הרי לכאורה הוא גרם לחטא מאמר במהות חטא המרגלים והשלכותיו לדורות (יהדות, פרשת השבוע)

(צילום: קטלוג הבולים הישראלי)

בפרשתנו עסוקים אנו בעניין חטא המרגלים. חטא המרגלים הוא אחד מהדברים שגרם לעם ישראל ללכת מ' שנה במדבר, וכן הסיבה לחורבן הבית הראשון והשני, וא"כ עלינו מוטלת החובה להבין מה היה גורם החטא ואיזה חסרון ורושם נעשה ע"י החטא שלכן נגזר על עם ישראל גזירות קשות ואיומות אלו.

רש"י כתב למה נסמכה פרשת המרגלים למרים, לפי שהיא לקתה על שדיברה על אחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר, וצריך להבין מה ראו ומה היו צריכים לראות במובן הפשוט של המילה?

הרמב"ן מביא את המדרש תנחומא שלח לך לדעתך, כביכול הקב"ה אומר למשה אם אתה רוצה תשלח אני אמרתי שהיא טובה ואין סיבה לשלוח, ולכאורה משה רבינו הוא גורם החטא, שהרי הוא זה שנתן להם רשות ללכת, וכן בדברים כתוב וייטב הדבר בעיני, וכן אומר להם וראיתם את הארץ מה היא א"כ מה שמשה אמר להם הם עשו, אז מה בדיוק חטאו המרגלים, וכן לא מצינו שמשה רבינו נענש בזה.

וכן יש להבין אם הקב"ה הראה שאין רוחו נוחה בזה למה נתן להם רשות ללכת?

עוד יש להבין על מה שכתוב בפסוק כ"ז ארץ זבת חלב ודבש, מסביר רש"י שכל דבר שקר שאין בו דבר אמת בתחילתו אינו מתקיים בסופו, ולכאורה הם לא שקרו, אלא אמרו מה שראו, שיש שם ענקים , וקוברים את מתיהם?

בפרשת פנחס פרק כ"ו פסוק ס"ד כתוב אלה פקודי משה ואלעזר הכהן וכו' ובאלה לא היה איש מבני ישראל אשר פקדו את בני ישראל במדבר, וכתב רש"י איש לא היה אבל על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים לפי שהן מחבבות את הארץ, וקשה הרי גם המרגלים אמרו טובה הארץ, ומה הקשר שהן היו מחבבות את הארץ, וכן כאן בפרק י"ד פסוק י"א ה' בא בטענה על משה עד אנה לא תאמינו בי, הרי שגם הנשים לא האמינו בה', וכן בעונש כתוב וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה וכו' רואים שה' מוכיח אותם על שמאסו בארץ ישראל, ולכאורה איפה מאסו?

עוד יש להבין, הגמרא בסנהדרין דף ק"ד ע"ב אותו לילה ליל ט' באב היה, והקב"ה אמר להם אתם בכיתם בכיה של חינם עכשיו תבכו בכיה לדורות, וצריך להבין מה הקשר.

כשיראת השמים באה ממקור חיצוני סופה להתבטל

ולהבין כל זאת, יש להתחיל עם הפסוק וילכו ויבואו, להקיש הליכתן לביאתן, מה חזרתן היה בעצה רעה גם הליכתן היתה בעצה רעה, ולכאורה רש"י בהתחלת הפרשה כתב כולם אנשים ראשי בני ישראל, כולם כשרים היו, וא"כ הרי זה סותר את עצמו , האם היו כשרים או ח"ו בעצה רעה?

ובספר ואביטה אורחותיך כתב לפרש ע"פ הפסוק המובא בירמיה "הלא כל דברי כאש נאום ה'", שהתורה נמשלה לאש, שאם תיקח ברזל ותכניס אותו בתוך האש יתחמם מאוד עד שיגיע לחום אדיר וגדול ויהפך לאדום רותח ולוהט אבל ברגע שהברזל יצא מהאש לאט לאט הוא מתקרר עד שיגיע להיות קר כמו שהיה ממש לפני שנגע בו האש מלכתחילה. משא"כ אם ניקח את האש עצמה, תמיד תהיה חמה, וההבדל הוא משום שהברזל יש לו חום חיצוני משא"כ האש יש לו חום פנימי ולכן לא שייך שהאש תאבד את חומה אלא תמיד בכל מצב תהיה חמה.

ולפי זה הוא מבאר מ"ש רש"י עה"פ כולם אנשים – שבאותה שעה כשרים היו, המרגלים באותה שעה היו אנשים עם יראת שמים משום שהיו עם משה ואהרן, כי החום דהיינו היראת שמיים שלהם, הגיע ממקור חיצוני כאותו ברזל, אבל ברגע שהם עזבו את מקור החום התחילו להתקרר, באותו צעד ראשון שהתרחקו ממשה ואהרן כבר התחילו לאבד את החום, ולכן כבר אז התחילו ליפול בעבירה וכך המשיכו להתקרר עד שהגיעו לדיוטא התחתונה של חטא המרגלים .

דרך אגב ראוי להזכיר שכשאדם לומד צריך ללמוד באופן שהלימוד יכנס ויפנים את זה לתוך גופו, והדבר יתבטא כשעוזב את הבית המדרש כשהוא רחוק ממקור החום, כיצד יתנהג האם זה יהיה בצורה של תחילת התקררות שמתחילה עכשיו ואחריתה מי ישורנה או אפילו כשהוצרך לעזוב את כותלי בית המדרש עדיין הוא עם אותו חום ויר"ש שהיה לו בעת המצאו בתוך בית המדרש , כיון שכשלד אז הפנים את הליעמוד ועשאו חלק נפרד מגופו.

הרמב"ן מסביר שבאמת לא היה כאן שום עוון, זה שהם שלחו מרגלים לא היה בזה בעיה כל שהיא, אלא זה דרך העולם לפני שכובשים ארץ מסוימת שולחים מרגלים לדעת איך לכבוש, כי הכתוב לא יסמוך כל מעשיו על הנס, אלא יש לעשות השתדלות, וזה דבר לגיטימי, ולכן משה רבינו אמר וייטב הדבר בעיני ולא נענש על זה, משום שמה שמשה עשה זה הגיוני ביותר, חובת ההשתדלות קיימת.

וכשהמרגלים חזרו ואמרו את הדברים הטובים של ארץ ישראל היה בסדר, אלא הבעיה הייתה ההשלכות שאמרו המרגלים מחמת הריגול, שאמרו שהמשימה אינה בר ביצוע, ושכחו למה ה' מביא אותם לארץ ישראל, הרי הקב"ה מביאם לארץ ישראל כדי לקבל את מלכותו יתברך, להיות בפלטרין שלו ולקיים כל המצוות התלויות בארץ ישראל, והם ידעו זאת אבל אעפ"כ הם לא הבינו שאע"פ שזה קשה זה שווה, הם חשבו שהקושי לא שווה את המאמץ כך מסביר הרב פאם זצ"ל.

משל למה הדבר דומה אם ח"ו יש איזה זוג הורים שחוזרים לביתם ושומעים משאית מכבי אש שמתקרבת לאזור שלהם, ובאים לאזור ורואים שהדליקה היא בביתם שכעת ממש נמצאים כל יוצאי חלציהם ישנים , והכבאים לא נותנים להיכנס לשם כי אם לכבאי מנוסה, אמנם ההורים יעשו כל מאמץ כדי להציל את בניהם כיון שמרוב אהבה לבנם אין חייהם חיים בלעדיהם, ויעשו כל מאמץ להצילם, ואפילו אם יאסרו את הכניסה למתחם הם יפרצו ויכנסו ויצילו את כל מה שבידם, כי הם יודעים ומבינים שאין תכלית לחייהם בלא ילדיהם.

לא החשיבו את ארץ ישראל

ולכן המרגלים שלא רצו להתאמץ היינו משום שלא הכירו בערך של ארץ ישראל, וזה מראה שלא אהבו את ארץ ישראל והם מאסו בשלימות הרוחנית שהקב"ה הציע להם דרך ארץ ישראל, וזאת גופא הטענה הגדולה עליהם שהם הגם שראו את המצב הקשה לא כאב והפריע להם כלל וכלל ולא ניסו אפילו לשנות את המציאות המרה הזאת וזה רק בגלל שלא חיבבו והעריכו את ארץ ישראל כדבעי, משא"כ הנשים כן חבבו את ארץ ישראל ולכן הם לא היו בכלל גזירת הארבעים שנה,ויוצא שמבואר לנו שעיקר חטא המרגלים היה שלא העריכו את חשיבות הרוחניות ולכן לא הראו בשום דרך את קושי הדבר על ליבם או איזה שהוא ניסיון למצוא פתרון לקושי כיבוש א"י.

אחרי שכל המרגלים מתו ומשה אומר להם שיהיה יום לשנה יום לשנה כתוב "ויתאבלו העם מאוד" ולמחרת כתוב "וישכימו בבוקר וכו’ למה אתם עוברים פי' ה' והיא לא תצלח, אל תעלו כי אין ה' בקרבכם, ולא שמעו למשה ויעלו אל ראש ההר, וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכתמם עד החורמה", ולכאורה צ"ב שהרי הם חזרו בתשובה ורצו לעלות לארץ ישראל, ומשה אמר להם שד' אמר לישאר כאן מ' שנה, אז למה הקב"ה לא קיבל את תשובתם? והרי זה זה מה שלימדנו רבינו הנשר הגדול בהלכות תשובה דצריך האדם להתחרט על מעשיו ולהבין את טעותו ולקן את אשר עשה?

רואים מכאן שתשובה זה לא מה שאנו חושבים שיש לעשות, אלא תשובה היא לתקן שורש החטא שגרם לעשות את שורש העבירה, והטעות שלהם היתה שהם לא החשיבו את ארץ ישראל ולא היו מוכנים לעבור על הקשיים כדי להגיע לאותו רוחניות, ושורש החטא היה שלא האמינו בהקב"ה , כביכול אמרו לה' אתה חושב שארץ ישראל הוא המקום לשלימות הרוחניות ואנו לא מבינים כך, ועכשיו ה' אומר להם אחר החטא הזה אין לכם תיקון בארץ ישראל, אלא שלימות הרוחניות שלכם זה במדבר ורק הדור הבא יכנס לארץ ישראל, והם עוד פעם כשלו וחשבו שהם כן מוכנים ליכנס לישראל, והם בדרגה להגיע לשלימות בארץ ישראל, א"כ נמצא שאת שורש החטא עדיין לא תקנו. כי הם עדיין חושבים שהם יודעים יותר טוב מקב"ה

וכשאמרו חזק הוא ממנו, מסביר רש"י כביכול יותר מה', ועכשיו הפחיתו את הקב"ה יותר, שאמרו שהם יודעים יותר טוב ולא ידעו שזה עצת היצר, ולכן נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים, שמרים קיבלה צרעת על שדברה לשון הרע, ומקור המידה הגורמת לאדם לדבר לשון הרע היא הגאווה, שהוא חושב שהוא יותר טוב מחבירו ולכן יכול לדבר עליו, ולכן העונש של בעל לשון הרע הוא צרעת שיושב בודד מחוץ למחנה, וכל הגאווה שלו יורדת, ולכן רשעים אלו שראו ולא הבינו עד כמה חמור כח הגאוה מגיע להם עונש.

לכאורה הרבה פעמים זה נוגע אלינו, כשיש לנו שיקול דעת גשמי ורוחני וספק כיצד לנהוג במצב מסוים שמורכב מדברים הרבה, לפעמים יש לנו נגיעות באותו מצב ומעדיפים אנחנו תוצאה מסויימת בתת הכרתינו ואין לנו את הרגש הדקיק להבין ולחוש שהחלטה פלונית מועדפת עלינו בגלל נגיעה כלשהיא שנצא מורווחים אם תוצאה זאת תצא לפועל. ולפעמים העדפתינו היא ממש נוגדת להלכה ולרצון ה‘ אבל אנו ננקוט במה שמתאים לנו ונחשוב שאנו מבינים יותר כביכול מאותה הלכה שאינה חלה עלינו במצב כזה וניתן אלף ואחת תירוצים לדבר.

וטעות היא בידינו כי הרי זה ברור שברגע שאנחנו נכנסים למכלול של ערכים, לא יכול להיות שבן אדם שעושה משהו למען ה' ירמוס כמה מצוות בדרך, אין האמצעים מקדשים את המטרה, מי שרוצה למחות בחברו אסור לזלזל בו משום בין אדם לחבירו, ואע"פ שאדם לא מעיז לעשות זאת במודעות, מ"מ גם הרשעים עשו זאת רק בתת מודע שלהם ועכ"ז נחשבים לרשעים.

הקשר בין חטא המרגלים לחורבן בית המקדש

ובנוגע לשאלתנו מה קשר בין חורבן בית ראשון ושני לחטא המרגלים, ולפי דברינו הכל מובן דידוע שביה"ק הראשון נחרב משום ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים ואפשר לבאר שאף שלא היו רוצחים בפהרסיא וגם לא עבדו ע"ז ולא עשו ג"ע בפועל , אלא מה שעשו היה אביזרייהו שלהם, שהרי היו במדריגה גבוהה ועצומה שהרי השכינה הייתה שורה בזמן ביה"ק הראשון.

אלא חייבים אנו לומר שהם הגיעו למצבים מסוימים שהיה עליהם לנקוט בהחלטה כנ"ל שיש צדדים לכאן ולכאן והם העדיפו להחליט במקרה מסויים ולא שמו לב שזה נבע מנגיעה אישית שסותרת ממש את רצון ה‘ ויכולה להגיע עד ממש לקיום ג‘ עבירות חמורות אלו בדברים בדומים להם.

ולא השכילו להבין שעליהם מוטלת החובה לנתק את השאיפות הפרטיות ולחברם לרצון ה' יתברך. וכן שנאת חינם שהיתה הגורם לחורבן בביהמק"ד השני לא היתה שנאה גלויה לעין אלא היתה שנאת חינם לשם שמים, אלא שהיו צריכים לדעת איך להתנהג עם רגשותיהם יחד עם רצון ה', ולא להפריד את המצוות מנותן התורה, יש מצוות שאנחנו מחוייבים ויש את רצון נותן התורה, ותמיד צריכים להסתכל מהו רצון ה'.

יה"ר שאנחנו לא נהיה בעצת אותם רשעים שראו ולא לקחו מוסר, אלא נתחזק בתורה ויראת שמים.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר