ביממה האחרונה איבד העולם דמות נדירה וייחודית שחולל מהפך תפיסתי בכמה מישורים, הגלוי והידוע הוא האומץ של החזרה בתשובה מתוך הנאות העוה"ז ועתיד מבטיח מאוד, בעידן שטרם היה זה דבר שגרתי, הוא החל ללכת עם כיפה, ולשמור שבת, לצד הרמת גבותיהם ויש לומר אף גיחוכיהם של חבריו שלא ידעו אם עוד בדיחה היא זו הוא שינוי אורח חיים, והוא עשה זאת בגאווה וללא הסתרה.
רבים מהחוזרים בתשובה מספרים בדיעבד שמעשיו אלו נתנו להם את הכוח לעשות גם הם מהפך שכזה בחייהם האישיים, ביניהם יש גדולי תורה ומזכי הרבים, וכמה זכויות נזקפות להאי גברא רבה שנלקח אמש.
אבל ברצוני להתייחס למֵמַד נוסף חשוב לדעתי עוד יותר מהראשון, על היותו איש חינוך, זכינו וקם דור של אנשים יקרים חוזרים בתשובה, אנשים שעוזבים חיי נוחות ובמחיר כבד עוזבים הכל להסתופף באוהלה של תורה, אנשים מיוחדים מאוד ללא יוצא מהכלל, המורכבות שהם חווים בתהליך עצמו ולאחר מכן הם חבלי משיח, ולא רק החוסר הכלה בציבור הרחב לקבלם (לפחות בחלקם), אלא הדור השני שבא אחריהם מתמודד עם רגשות ומורכבויות קשות, שההורים עצמם חווים ומתוסכלים, ובוודאי ילדיהם.
ההורים לרוב ישליכו את זה על הממסד החרדי, הבנים על ההורים, אבל בשורה התחתונה מוסדות לנוער מתקשה, מלאים בדור שני של חוזרים בתשובה, חלקם זוכים להתחזק וחלקם לצערנו חוזרים אחורה, קמו ארגונים רבים לחזקם לתומכם לכוונם ולסעדם, ישנם ארגונים שעושים פלאים, ישנם אנשים פרטיים שמובילים מהפכות בתחום, אבל אין הקומץ משביע את הארי, מדובר במספרים דמיוניים של נערים ונערות שלא מוצאים את עצמם בחממת היהדות. ואנה אני בא?!
הנפרט הגדול הצליח בחוכמתו להדריך הורים ומחנכים רבים, שהמנטרה ששמעו ממנו פעם אחרי פעם הייתה אחת של שתי מילים "אהבה והכלה"!! בכל מחיר ובכל זמן והוא אף שימש דוגמא חייה לדרך חיים זו, בכל במה בכל סרטון שהופץ ממנו, שמעו שוב ושוב את המנטרה הזו, וזה נאמר בפנים מלאות אור וזוהר.
נפגשתי לפני מספר שנים עם מוסד כלשהו לבנות, ומי שהציגה את המוסד שם אמרה שמדובר במוסד לבנות שהגיעו מרקע חרדי, כשפגשתי אותם ושמעתי מהיכן הם ומהרקע שלהם התעוררה בי השאלה והמחשבה הבאה: כולן ללא יוצאות מהכלל דור שני לחוזרות בתשובה, האם זה נכון להגדיר אותן חרדיות לשעבר?? עם השאלה הזו התהלכתי בעוני תקופה ארוכה.
עד שהבנתי- הבנתי שאני הבעיה בהבנה ובתפיסת החיים, האם דמיינתם לעצמכם אי פעם את אותו מקום- בית משפט/בית דין, שקובע מי דתי ומי חרדי? ומי לא זה ולא זה? אם לא אז הגיע הזמן לחשוב על "הגדרות חשובות אלו" שקובעים לנו סדרי עולם....
בפתח בית הדין יושב אדם שאיננו מוגדר, ומנוטרל מכל הגדרה, שכן אסור שיהיה לו נגיעות חלילה לכאן ולכאן, הדיינים המייצגים את שלל האוכלוסייה על גווניה מקבלים את הנכנס לאחר שענה על דף שאלון המורכב מתרי"ג שאלות דאורייתא ועוד מספר שאלות בלתי מוגבלים של שאלות דרבנן, נוסף עליהם שאלוני מוסר, מחשבה, ושאלון דת ומדינה, מזכיר בית הדין מכריז בקול רם את הציון הממוצע, והדיינים שחלקם מגולחים עם כיפה סרוגה וחלקם בעלי זקן בגדלים שונים נכנסים לפולמוס ודיון מעמיק על הציון 76 כאשר, הם מידי פעם מדגישים ומביאים כהוכחות תשובות מהשאלונים לכאן ולכאן, עומד שם נבוך ומושפל אותו יהודי המבקש לעשות רצון קונו וסך הכל מבקש לדעת האם הוא מסורתי/ דתי/ חרדי/ חסידי/ וכו', ההחלטה מתקבלת והוא יוצא לקבלת התעודה הנכספת.
ברור שתיאור זה הוא בזוי ולא ראוי, אבל כנראה שאנחנו שם לגמרי, יש לנו איזשהו סולם שלפיו אנו קובעים מי מוגדר כך או כך, נוספים על אלו סממני חוץ, של ביגוד, כמות וצבע הביגוד, צורת הפאות המסתלסלות, ועוד נתונים שונים, אנו חיים לפי מציאות זו, נרצה או לא נרצה!
"התורה איננה דת" זועק לנו הרש"ר הירש, לדת יש גבולות, לדת יש תחילה וסוף, לדת יש ממציא, בדתות ישנם אנשים שעברו על כל ספרי הדת וקיימו את כולה! ביהדות אין גבולות, אין תחילה ואין סוף, אין מי שסיים את התורה כולה, וזוהי סוד קיומה, בצורה זו שורדת התורה אלפי שנים, מקיימה נאבקים לקיימה עולים ונופלים, מתחזקים ונחלשים, זוהי סוד קיומה, המאבק הבלתי פוסק של מקיימה לקיימה, התורה היא על אנושית ולכך איננה נתונה לשינויים לפי עידנים חדשים ומשתנים, היא רלוונטית תמיד.
אין תעודה של מסיים ללמודה, אך גידוליה נקראים "תלמידי חכמים" בראש ובראשונה הם תלמידים שממשיכים ללמוד ורק אחר כך הם חכמים, כי התורה היא ללא סוף רחבה מיני ים, אין בתורה כומר שיכול להחליט על שינוי גרסא או על תיקונים על פי שיקולים וגחמות ובוודאי לא תאוות, אדם שלומד תורה מתחבר למעין עצום המאפשר לו ואולי ניתן לומר המחייב אותו ליפול ולקום בלי סוף עד שיגיע לדרגה ראויה וגם אז כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.
אין תעו-דת חרדי יש טעו-דת חרדי!
אותם אנשים נפלאים חוזרים בתשובה שעזבו חיי נוחות ומותרות פעמים רבות מצפים לתעודת "חרדי" ועושים בשביל זה דברים רבים, אבל אז כשחסרה להם נקודה בשביל התואר הם מרגישים פגועים ואבודים, והדור השני משלם את המחיר של הורים "נטולי תעודות" והם מרשים לעצמם לחפש מגמה חדשה של תואר.
וכשהבן מנווט מחדש, הם מתוסכלים, הם כאובים, הם פגועים, האם כל הדרך שהם עשו היו בשביל לראות את הבן בדרכו השונה??? זהו כאב עצום ללא ספק!! ועל זה נאמר במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.
אבל האמת היא שכמו שהם מצאו את דרכם בקיום התורה גם הבן והבת ימצאו את דרכם, אותה זכות בחירה קיים להם ולהם, אבל לו מלכתחילה לא היו מחפשים הגדרה ציבורית אלא חיבור לעבודת ה' בדרכם שלהם ללא הגדרות מגדריות ומגזריות סביר להניח שהסיטואציה הייתה שונה.
בכתבה שהתפרסמה אתמול ג' סיון פ"ב) בוואינט נכתבו השורות הבאות:
"הרב אורי זוהר, מבחינתנו החרדים, היה "החרדי המושלם". האיש שקיים את מה שביקש ממנו אלוהיו ללא כל פילטרים. הוא ייצג נקיות בעבודת האל ללא נורמות, לחצים וסיטואציות חברתיות שמכתיבות התנהגות. מצד שני, טוען הרב טיומקין שהרב אורי זוהר סירב להגדיר את עצמו "חרדי". "אני חילוני שומר מצוות'', נהג לומר. "הוא פשוט רצה לקיים מצוות, ומאחר שחז"ל קבעו כי מי 'שירא שמים דבריו נשמעים', הוא זכה לאהבה גדולה. הספדיו ובכייתו בלוויותיהם של אריק אינשטיין וצבי שיסל, זכרם לברכה, נכנסו לליבם של רבים".
הגיע הזמן להפסיק לקטלג אנשים לפי אחוזי קיום תורה מדומיינים, צריך לסגור את בית הדין שמנפיק תעודת מגזרים אצל שומרי התורה, הגיע הזמן ש"ובאו כולם בברית יחד" יהיה לא רק סיסמא עתיקה אלא דרך חיים, בערב חג מתן תורה תשפ"ב נשלח קרבן ציבור של בית דין של מעלה, קרבן צדיק ומיוחד אחד בדורו, אחד מספריו נקרא בשם "לא נתנו צ'אנס" – הרב אורי זוהר היקר, אולי לך לא נתנו צ'אנס- אבל אתה נתת צ'אנס לעשרות אלפי נערים ונערות שחייבים לך את חייהם- זצ"ל.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין